קלנועית (באנגלית: Mobility scooter) היא כלי רכב חשמלי קטן לנוסע אחד או שניים, המשמש בעיקר לניידות בסביבה הקרובה. כלי הרכב מתאפיין במבנה בעל שלושה או ארבעה גלגלים, בעל רצפה ובעל כידון או הגה (בניגוד למרבית כיסאות הגלגלים הממונעים), הקל באופן משמעותי ממכונית. יש המחשיבים גם כיסא גלגלים ממונע דמוי קטנוע לקלנועית.
קלנועיות רבות משמשות כפריט טכנולוגיה מסייעת, החוסך מאנשים מוגבלי תנועה הליכה למרחקים ארוכים, ברשות הרבים. במסדרונות של מבני ציבור גדולים כמו בתי חולים ונמלי תעופה ובקניונים עשויות להיות קלנועיות עם נהג מקומי שמסיעות לקוחות כבדי תנועה.
השם "קלנועית", צירוף המילים קל-נועית, הוא מותג של כלי רכב חשמליים מתוצרת חברת "אפיקים רכב חשמלי – אגודה שיתופית יצרנית חקלאית בע"מ"[1], המיועדים לסייע לאנשים מוגבלי תנועה (באנגלית: Mobility scooter). למרות קיומו של סימן המסחר, השם "קלנועית" הפך בשפה העברית לשם גנרי של כל כלי רכב חשמלי לסיוע אנשים מוגבלי תנועה. נכון להיום, אין שם רשמי בעברית לכלי הרכב מלבד השם הגנרי.
הקלנועית הראשונה היא של חברת SEARS האמריקאית משנת 1954[2]. לאחר מכן פותחה קלנועית גם על-ידי אלאן ר. טיים בשנת 1968 בבריג'פורט, מישיגן. מה שהניע את אלאן לייצר כלי רכב שכזה היה הרצון לעזור לבן משפחה שחלה בטרשת נפוצה. הכלי המסייע החשמלי הראשון נבנה בביתו של אלאן טיים, הדגם נקרא "אמיגו" והוא היה בעל הנעה קדמית בלבד. בהמשך, "אמיגו", Amigo Mobility International Inc, הפכה לחברת קלנועית וכיסאות גלגלים חשמליים דמויי קטנוע.
קלנועית מופעלת בדרך כלל על ידי סוללות. סוללה אחת או שתיים מאוחסנות על הרכב ונטענות על ידי מטען מתקע חשמל רגיל. ישנם מדינות בהם יש גם קלנועיות המופעלות על ידי דלק, אולם רובם מוחלפים במהירות על ידי המודלים החשמליים. ישנן קלנועיות בעלות הנעה קדמית ובעלות הנעה אחורית. קלנועית בעל הנעה קדמית הוא בדרך כלל קטן יותר מבעל הנעה אחורית. קיימות קלנועיות קטנות ליחיד ברוחב של 60–70 סנטימטר וקלנועיות לזוג נוסעים ברוחב של 94 סנטימטר.
בקלנועית ישנה ידית המותקנת על מוט ההיגוי עם הוראות לנסיעה קדימה, אחורה וכפתור שליטה במהירות הנסיעה. נסיעה קדימה ואחורה נשלטים על ידי לחצני בוהן, לחצני אצבעות או מתג.
הקלנועית גדולה יותר מכיסא גלגלים ועל כן הן מתאים פחות לשימוש ביתי. לעומת זאת, עבור אנשים ללא גמישות ידיים/כתפיים הנחוץ לשימוש בכיסא גלגלים, הם קלים יותר לשליטה. סיבוב הכיסא של הקלנועית הוא בדרך כלל קל יותר מאשר הזזת תומכות הרגל של רוב כיסאות הגלגלים הרגילים. קלנועית יעילה גם לאנשים בעלי שיתוק מערכתי או כללי (בעיות עורקים, ריאות, בעלי דלקות הפרקים או השמנת יתר), שעדין יכולים לעמוד, ללכת מספר צעדים או לשבת ללא צורך בתמיכה, ולהם יכולת שליטה במוט ההיגוי ובידיות השליטה. לקלנועית יש פחות נקודות אחיזה לגוף, כמו משענת ראש או משענת רגליים מאשר לכיסא גלגלים. גורם עיקרי המשפיע על פופולריות הקלנועית הוא שהיא אינה נראית ככיסא גלגלים אלא דומה יותר לקטנוע. בנוסף, קלנועית הוא בדרך כלל זול יותר מכיסאות גלגלים ממונעים ולכן הן נתפסים כאלטרנטיבה מועדפת.
בשנת 2006 תוקנו תקנות התעבורה לקבוע לקלנועית פטור מרישוי ולנוהג בו פטור מרישיון נהיגה. כן קובעות התקנות שהנהיגה בקלנועית מותרת רק מגיל 14 ומעלה, למעט נכים ואוסרת על נהיגה בה בכביש, אלא אם המדרכה אינה מאפשרת נהיגה וכן בתחומי מושב או קיבוץ[3]. לכן, גם לפי תקנות התעבורה[4], קלנועית שונה מאופן מהותי מכיסא גלגלים ממונע.
על פי התיקון, קלנועית מוגדרת:
רכב מנועי בעל שלושה או ארבעה גלגלים המונע באמצעות מנוע חשמלי שנתקיימו בו כל אלה:
מבחינה הלכתית, התעוררה השאלה בקרב הציבור הדתי-מסורתי האם מותר לעשות שימוש ברכב חשמלי מסייע בשבתות וחגים. מכון 'צומת', מצאו פתרון טכני-הלכתי המאפשר לציבור זה לעשות שימוש ברכב גם בשבתות ובחגים תוך שמירה על ההלכה באמצעות מנגנון מיוחד שפותח בהתבסס על שתי הלכות:
בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע שקלנועית אינו נחשב רכב מנועי לעניין חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ולכן מי שנפגע בתאונת דרכים בעת שנהג או נסע בו זכאי לפיצוי מהביטוח של בעל הרכב הפוגע[5]. על פי פסיקה של השופט רם וינוגרד מבית משפט השלום בירושלים, כלל זה תקף גם לתאונות שאירעו לפני הוספת הרכב לתקנות התעבורה בשנת 2006[6].
בחלק העליון של הדף יש לסמן תיק ישן, בית משפט: המחוזי תל אביב, סוג תיק: א - תיק אזרחי, מספר תיק: 1640-08. וללחוץ אתר
, המשפט בין 2009 ל 2010
בחלק העליון של הדף יש לסמן תיק ישן, בית משפט: שלום ירושלים, סוג תיק: א - תיק אזרחי, מספר תיק: 8669-05. וללחוץ אתר
, המשפט מ 2006 עד 2012