קרנבליטו הוא סגנון מוזיקלי קצבי ועליז המקובל בעיקר בפרובינציה של חוחוי בצפון ארגנטינה - אם כי ניתן לשייכו לכל האלטיפלאנו, נעשה בו שימוש בכלי הנגינה האופייניים לאזור, והריקוד שלו מתאפיין בסגנון חופשי - בניגוד לריקודים פולקלוריים אחרים.
מקור שמו בתקופת הקרנבל בה מרבים לרקוד אותו אם כי הוא נרקד בחגיגות לאורך כל השנה.
שורשיהם של הריקוד והמקצב עוד בתקופה הטרום-קולומביאנית, במסורות של העמים האינדיאניים שצאצאיהם חיים באזור עד היום. קיימות עדויות על ריקודים מעין זה החל מאמצע המאה ה-18[1], ריקודים משותפים שהתבצעו במעגל או בטור או תוך כדי תהלוכה וכו'.
הקרנבליטו מוכר מחוץ לארגנטינה בתור וואינו (huayno)[2], אם כי ההבדלים בשמות יכולים לרמוז לאחד מאלה:
מקובל לנגן אותו בכלי הנגינה האופייניים לאזור:
יחד עם זאת - לא מן הנמנע שכיום יעשה שימוש גם בכלי נגינה אחרים המקובלים בארגנטינה: גיטרה, בנדונאון וכו'.
הריקוד אופייני לתקופת הקרנבל, במקור הריקוד היה חופשי ללא כוריאוגרפיה, ונטלו בו חלק כל החוגגים יחד - במעגל או בטור.
כיום יש הרוקדים אותו בזוגות, בעיקר בהשפעת ריקודים פולקלוריים אחרים שהם עצמם נרקדים בזוגות כמקובל באירופה.
המקצב הבסיסי של הקרנבליטו הוא של שתי תיבות של 2/4 כדלקמן (מימין לשמאל)[3]:
|1/8 1/16 1/16 1/8 1/16 1/16 | 1/8 1/16 1/16 1/4|
הקרנבליטו המוכר ביותר הוא El humahuaqueño.
במיסה קריאוז'ה הגלוריה הולחנה בסגנון קרנבליטו (carnaval cochabambino ליתר דיוק).
באלבום שיר לדרום אמריקה נכלל קרנבליטו מתורגם בידי אהוד מנור בשם טוב למות בעד הקרנבל [4].
בתקליט Sing International של הפרברים (1969) מופיע קאוור שלהם לקרנבליטו pollerita colorada של לוס פרונטריסוס.