יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
קשת רפלקס (או החזר) היא מסילה עצבית, העוברת מקולטן תחושתי, דרך מרכז עצבי, אל עבר שריר או קבוצת שרירים המפעילה תגובה. זהו המסלול האנטומי של התגובה העצבית השולטת בפעילות הרפלקס, והיא איננה רצונית אלא מופעלת באופן אוטומתי. המונח "רפלקס" נטבע על ידי הפיזיולוג האנגלי צ'ארלס סקוט שרינגטון ב-1906 בהגדרה המקובלת גם בימינו: "הרפלקסים הם תנועות סטראוטיפיות המתעוררות על ידי הפעלה של קולטנים תחושתיים בעור ובשרירים, והן מהוות את היחידה הבסיסית של התנועה." שרינגטון התייחס בכתביו להחזרי חוט השידרה, אבל ההגדרה נכונה גם להחזרים העוברים דרך גזע המוח.[1]
קשת הרפלקס מקצרת את הצורך של מערכת העצבים לעיבוד מורכב, ומאפשרת תגובה מהירה וסטנדרטית. התובנה של שרינגטון הייתה שלמעשה, צורת ההליכה של היונקים הנבנית על הפעלה של שרירים לסירוגין, בנויה על קשת רפלקס בה עובר הגירוי התחושתי מהשרירים והגידים אל חוט השידרה ובחזרה את השרירים (ראה למטה), מהירות שהיא קריטית לצורך יצירת תנועה רציפה. רפקלסים אחרים מהווים הגנה במצבים מסוכנים. לדוגמה, החזר הרתיעה הרתיעה ממקור כאב. החזרי היציבה, הם חלק ממערכת שיווי המשקל. ניתן לראות דוגמאות נוספות של החזרים רבים המשמשים את הרופאים בתיאור הבדיקה הנוירולוגית.
אלו הרפלקסים אליהם התייחס צ'ארלס שרינגטון, והם מתעוררים על ידי קולטנים הנמצאים בשרירים המשורטטים[2][3]:
רפלקס המתיחה (או ההחזר המיוטטי) - נוצר על ידי קולטן פרופריוצפטיבי הממוקם במקביל לסיבי השריר, "כישור השריר", המגיב למתיחה של השריר. המתיחה מפעילה את הנוירון המוטורי החוזר לאותו שריר וגורמת לכיווצו, ובאותו זמן גורמת להרפיה של השריר האנטגוניסטי דרך עיכוב של הנוירונים המטוריים אליו בחוט השידרה. הרפלקס הזה מופק על ידי הרופאים בעזרת הפטיש הנוירולוגי המכה על הגיד כחלק סטנדרטי מהבדיקה הנוירולוגית.
רפלקס המתיחה ההפוך - נוצר על ידי קולטן פרופריוצפטיבי הממוקם בגידים ונקרא על שם קמיליו גולג'י . הקולטן הזה מגיב לכוח המתפתח בשריר, וגורם להרפיה חדה באמצעות עיכוב של הנוירון המוטורי החוזר לאותו שריר.
המדובר ברפלקסים המערבים תאי עצב וסינפסות רבות, וגורמים לתגובת רתיעה אחרי הפעלה של קולטני הכאב. תגובת הרתיעה הזו שונה בעוצמתה בהתאם לעוצמת הכאב, אבל תמיד מערבת במינימום קיפול של הגפה (ומכאן ההגדרה שלה באנגלית Nociceptive Flexion Reflex), עד רתיעה של כל הגוף ושילוב של הגפיים הנגדיות[4].
^Mark F. Bear, Barry W. Connors, Michael A. Paradiso, 13, Neuroscience: exploring the brain, Enhanced fourth edition, Burlington, MA: Jones & Bartlett Learning, 2016, ISBN 978-1-284-21128-3