ראש העיר קסטרברידג'
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | תומאס הרדי |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | רומן |
| הוצאה | |
| הוצאה |
סמית, אלדר ושות'  |
| תאריך הוצאה |
1886 |
| מספר עמודים |
מהדורה ראשונה - 270 מהדורה שנייה - 320 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה |
מהדורה ראשונה - הוצאת הקיבוץ המאוחד מהדורה שנייה - הוצאת כרמל |
| תאריך |
מהדורה ראשונה - 1977 מהדורה שנייה - 2013 |
| תרגום |
מהדורה ראשונה - א"ד שפיר מהדורה שנייה - עודד פלד |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 003778105, 001892619, 003571216 |
  | |
ראש העיר קסטרברידג' (באנגלית: The Mayor of Casterbridge) הוא רומן מאת הסופר האנגלי תומאס הרדי, הנחשב לאחת מיצירות המופת שלו. שמו המלא של הספר הוא "חייו ומותו של ראש העיר קסטרברידג': סיפורו של אדם בעל אופי". הרדי כתב את הספר בשנים 1884–1885 והוא פורסם בהמשכים שבועיים החל מינואר 1886 במגזין "גראפיקס" באנגליה ובשבועון "הרפרס ויקלי" בארצות הברית, בלוויית איורים מאת רוברט בארנס. במאי 1886 יצא לאור הרומן בשלמותו אחרי עריכה מחודשת, הוא עורר פולמוס רב אבל לא נמכר היטב.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוב הסיפור מתרחש בקסטרברידג', עיר דמיונית למחצה בווסקס שבדרום אנגליה, מקום המשמש רקע לרבות מיצירותיו של הרדי. קסטרברידג' מבוססת על העיר דורצ'סטר שבמחוז דורסט עיר הולדתו של הרדי[1][2]. בזמן כתיבת הספר חי הרדי בדורצ'סטר ופיקח על בניית ביתו "מקס גייט".
התקופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסיפור נפתח בתחילת בשנות השלושים של המאה ה-19, ועיקרו מתרחש בסביבות שנת 1850. בשנים אלה הייתה חשיבות רבה יותר לתהפוכות מזג האוויר בגידול החיטה ובקביעת מחירה מאשר בזמן כתיבת הרומן ופרסומו. מזג האוויר בזמן הקצירה קובע את הצלחתם וכשלונם של גיבורי הרומן.
קסטרברידג' מתוארת כנמצאת על גבול העיר והכפר. גם אנשי העיר מעורבים בחקלאות במידה מסוימת. הפיתוחים החדשים של המהפכה התעשייתית עדיין לא הגיעו אליה, והחידושים הטכנולוגיים נראים בעיניהם כמו מעשה כשפים.
ברומן יש התייחסות לביקור של אישיות מלכותית בעיר וקבלת הפנים שתוכננה עבורו. ייתכן שהכוונה לביקורו של הנסיך אלברט שביקר בדורצ'סטר ב-1849.
מנהגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מכירת נשים - סצנת הפתיחה המפורסמת של הרומן כוללת תיאור מכירה פומבית של אישה לגבר זר. הנוהג של מכירת נשים היה קיים בקרב המעמדות הנמוכים בבריטניה - מתועדים כ-400 מקרים של מכירת אישה שהתרחשו בין המאה ה-17 לתחילת המאה ה-20. בעיני אנשי התקופה הייתה מכירת אישה עסקה חוקית. הייתה זו אחת הדרכים להביא לידי סיום נישואין שלא עלו יפה כאלטרנטיבה לגירושין. במקרים רבים היה לאישה קשר קודם עם הגבר שנמכרה לו, והמכירה נעשתה בהסכמתה. כיוון שהאשה נחשבה לרכוש הבעל, הוא היה מביא את אשתו לשוק כשאפסר קשור לצווארה, ומוכר אותה במכירה פומבית, כפי שמכרו בעלי חיים.
אחד המקרים המופיעים ברשימות של הרדי: במאי 1826 נמכרה אישה בשוק בברייטון תמורת סוברן וארבעה חצאי כתר. לאישה היו שני ילדים; הבכור נשאר עם האב והצעיר נמכר עם אמו. העסקה מופיעה ברשומות השוק בברייטון, והקונה שילם שילינג לכרוז במכירה הפומבית. דווח שהאישה הלכה ברצון עם תינוקה ל"בעלה" החדש.
skimmington-ride או skimmity-ride - תהלוכת־קרניים, תהלוכת לעג לנואפים, מנהג שהיה מקובל באנגליה הכפרית ונקרא בשמות שונים. התהלוכה הייתה עוברת ברחובות העיר מלווה במוזיקה רועשת, כשבראש הצועדים מוצגות לראווה בובות המחופשות בדמותם של אשמים או חשודים בניאוף. הבובות הן שריד מהתקופה בה נאלצו האשמים עצמם ללכת בראש התהלוכה. ב-1882 נקבע חוק שאסר תהלוכות כאלה, אולם הכפריים המשיכו לקיים אותן. תהלוכה כזו נערכה בדורסט בשנת 1917.
סיפור העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מייקל הֶנְצָ'רד, חקלאי צעיר המחפש עבודה, מגיע עם אשתו סוזן ובתו ליריד כפרי בוויידון-פרייורס (Weydon-Priors). השלושה נכנסים לאוהל שבו אישה מוכרת דייסת דגנים (פרומנטי). לבקשתו היא מוסיפה רום לקערה שלו. לאחר מנות רבות של משקה הוא משתכר ומציע את אשתו למכירה, ועל אף מאמציה להניא אותו מכך הוא מוכר אותה לספן שנזדמן למקום תמורת 5 גיני (מטבע בריטי שהיה שווה 21 שילינג). למחרת מתפכח הנצ'רד משכרונו ומתחרט על מעשיו, הוא מחפש את אשתו ואת בתו אך אינו מוצא אותן. הוא נכנס לכנסייה ונודר להתנזר ממשקאות חריפים במשך 21 שנים, כמניין שנותיו. לאחר חודשים אחדים מגלה הנצ'רד שהספן עזב את אנגליה. הוא מפסיק את חיפושיו ושם פניו אל העיר קסטרברידג'.
שמונה עשרה שנים אחר כך יוצא ניוסון (הספן שקנה את סוזן) להפלגה ונחשב למת. סוזן מגיעה עם בתה אליזבת-ג'יין שוב אל היריד בחיפוש אחרי הנצ'רד, ופוגשת באותה מוכרת הדייסה שמפנה אותה אל העיר קסטרברידג'. בהגיען לעיר הן מגלות שהנצ'רד נעשה סוחר תבואה עשיר וראש העיר קסטרברידג'. סוזן נפגשת עם הנצ'רד והם מחליטים להסתיר מאליזבת-ג'יין את עברם המביש. סוזן ובתה מתיישבות בקסטרברידג, הנצ'רד מתחיל לחזר אחרי סוזן והם נישאים מחדש.
ביום שבו מגיעות סוזן ואליזבת'-ג'יין לקסטרברידג' מגיע לעיר צעיר סקוטי בשם דונלד פארפריי. הוא מתכוון להגר לאמריקה ובמקרה שומע על בעייתו של ראש העיר בקשר לגרעיני חיטה שנבטו ואינם ראויים למאכל. הוא מראה להנצ'רד דרך לשפר את איכות התבואה, והנצ'רד משכנע אותו להישאר ולהיות מנהל עסקיו. הנצ'רד מספר לפארפריי על עברו עם סוזן ועל פרשת אהבים שהייתה לו עם אישה מג'רזי. אליזבת-ג'יין ופארפריי נמשכים זה לזה והם מתחילים לבלות זמן יחד.
הצלחותיו של פארפריי בעסקים מביאות לניכור בינו לבין הנצ'רד, שמפטר אותו ודורש ממנו להפסיק לחזר אחר אליזבת-ג'יין. פארפריי פותח עסק קטן משלו, שמתחרה בעסקיו של הנצ'רד. בזכות פקחותו וכשרונותיו גדל העסק ומשגשג. כאשר רוצה הנצ'רד לגבור על פארפריי הוא מנסה להיעזר באדם הידוע ביכולתו לנבא את מזג-האוויר. בהמלצתו הוא קונה כמויות גדולות של תבואה, אך בסופו של דבר אין הנבואה מתגשמת והנצ'רד מפסיד כסף רב.
כשנה לאחר נישואיה נופלת סוזן למשכב ומתה בעקבות מחלתה. הנצ'רד רוצה להתוודות בפני אליזבת-ג'יין שהיא בעצם בתו, אבל במכתב שהשאירה סוזן הוא מגלה שבתו מתה בילדותה ואליזבת'-ג'יין היא בתו של ניוסון. כיוון שיחסו אל אליזבת-ג'יין הופך להיות קר ועוין, היא עוזבת את הבית ועוברת להתגורר עם גברת שלאחרונה הגיעה לעיר. אישה זו היא לוּסֶטה טמפלמן, שהייתה אהובתו של הנצ'רד בתקופת היעדרותה של סוזן, כעת, לאחר מותה של סוזן, באה טמפלמן לקסטרברידג' על מנת להינשא להנצ'רד.
כשלוסטה ממתינה בביתה לביקור של הנצ'רד, מגיע דונלד פרפריי לבקר את אליזבת-ג'יין ופוגש את לוסטה. השניים מתאהבים ואחרי זמן קצר מתחתנים. כעת הנצ'רד מסוכסך עם פארפריי, מנוכר לאליזבת-ג'יין ולוסטה, שהייתה מיועדת להינשא לו, וכעת נשואה לאחר. בנוסף לכך מידרדרים עסקיו ומעמדו החברתי נשחק. מהלומה נוספת נופלת עליו כשמוכרת הדייסה מהיריד עומדת למשפט בפני הנצ'רד, ומגלה את עברו המביש על מכירת אשתו. הנצ'רד מודה באשמה ואינו מוכן לשפוט אותה. הוא מאבד את שמו הטוב ועסקיו הם בכי רע, הוא פושט רגל ונאלץ לעבוד כשכיר אצל דונלד פארפריי. עתה, בחלוף 21 השנים ממועד הנדר של התנזרות ממשקה, מתחיל הנצ'רד לשתות לשכרה ועובר לגור בשכונה ענייה בעיר.
פארפריי ולוסטה קונים את ביתו של הנצ'רד, ופארפריי תופס את מקומו של הנצ'רד גם בתפקיד ראש העיר. לוסטה פוחדת שבעלה יגלה שהיה קשר קודם בינה לבין הנצ'רד ומבקשת ממנו שיחזיר לה את המכתבים ששלחה אליו. הנצ'רד שולח את המכתבים בידי ג'ופ, אחד מעובדיו לשעבר, אך הוא אינו יודע שג'ופ נוטר טינה גם לו וגם ללוסטה. בדרכו למסור את המכתבים עוצר ג'ופ בפונדק ושם הוא קורא אותם בקול בפני אנשי המעמד הנמוך ביותר בעיר, סודם של הנצ'רד ולוסטה הופך גלוי לעיני כל. הנאספים בפונדק מחליטים לארגן תהלוכת־קרניים (skimmity-ride) עם הדמויות של הנצ'רד ולוסטה. ביום שבו מתקיימת התהלוכה נקרא פארפריי לעיר אחרת ואינו מגלה את אשמתה של אשתו, אבל הזעזוע שנגרם ללוסטה כשהיא רואה את דמותה בראש התהלוכה מביא למותה תוך זמן קצר.
לאחר מותה של לוסטה משלים הנצ'רד עם אליזבת'-ג'יין ומקווה שהיא תחזור לחיות בביתו. אבל המלח ניוסון, שמתברר שעודנו בחיים, מגיע לעיר ושואל את הנצ'רד אודות סוזן ואליזבת-ג'יין. הנצ'רד מספר לו ששתיהן מתו וניוסון עוזב בצער. במשך שנה חיה אליזבת-ג'יין עם הנצ'רד, המנהל חנות קטנה. פארפריי מתחיל לחזר אחרי אליזבת-ג'יין והם מתכננים להתחתן. באחד הימים שומע הנצ'רד שניוסון חזר לעיר, הוא נפרד מאליזבת ועוזב את העיר כדי לא להתעמת איתו. אליזבת-ג'יין פגועה וכועסת כאשר היא מגלה שהנצ'רד רימה אותה ואת אביה. בינתיים מתכננים ניוסון ופארפריי את החתונה שלו עם אליזבת-ג'יין.
בערב החתונה בא הנצ'רד לקסטרברידג' כדי לראות את אליזבת-ג'יין ולבקש את סליחתה, אך היא דוחה אותו מעליה. הוא משאיר ציפור קטנה בכלוב שהביא לה כמתנת חתונה. כשהיא מגלה את הציפור המתה, היא מתחרטת על כך שעלבה בו, והיא ובעלה יוצאים לחפש את הנצ'רד. הם מגיעים אליו מאוחר מידי, ומסתבר להם שהוא כבר מת. בצוואתו מבקש הנצ'רד שאיש לא יתאבל עליו ושאיש לא יזכור אותו.
הדמויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מייקל הֶנְצָ'רד
[עריכת קוד מקור | עריכה]מייקל הנצ'רד הוא הגיבור הטרגי ברומן, "אדם בעל אופי", כפי שמופיע בכותרת המשנה. בפתיחת הרומן הוא עושה מעשה שלא יעשה, מוכר את אשתו ובתו. שמונה עשרה שנים אחר כך, הוא ראש עיר וסוחר מצליח, אבל אינו יכול לשכוח את חטאו ומנסה לכפר עליו. הוא מאמין שכוחות עליונים פועלים נגדו, אך הוא נאבק לשינוי מצבו ומנסה לתקן את המעוות.
הנצ'רד הוא אימפולסיבי, רגזן ונוטה למצבי רוח משתנים, אבל גם נדיב ומתחשב. הוא מנסה לפצות את סוזן ואליזבת-ג'יין על העוול שגרם להן. הוא לוקח את פארפריי תחת חסותו כי הצעיר מצא חן בעיניו ומזכיר לו את אחיו המת. כשסוזן מתה הוא מוכן לשאת לאישה את לוסטה, אף שאינו אוהב אותה יותר, כדי לשמור על שמה הטוב. הנצ'רד עוזר לבני העיר העניים, וכשהוא פושט-רגל הוא מוכר את שעונו ומשלם חובות לנזקקים ביותר שבין נושיו. כשהוא מתרגז הוא עושה הכול כדי להכשיל את יריבו, אחר-כך מתחרט על כעסו, ומנסה לכפר על מעשיו.
כשהוא שומע את הערותיהם של אנשי העיר על כך שפארפריי, מנהל העבודה שלו, מוצלח ממנו, הוא מתרתח ומפטר אותו מיד. הנצ'רד עושה כן מתוך גחמה ומתחרט למחרת, אבל פארפריי מתייחס ברצינות לפיטורין ואינו חוזר לעבוד אצלו. בכך חוזר הנצ'רד על אותו דפוס התנהגות, ששנים קודם לכן גרם לו למכור את אשתו וכשהתחרט על כך היה מאוחר מדי, כי סוזן כבר הלכה עם ניוסון.
הנצ'רד מאמין באמונות טפלות אף שאינו מודה בכך. הוא פוגש אדם שנודע ביכולתו לנבא את מזג-האוויר, כדי שיוכל להמר על מחירי התבואה ולהביס את פארפריי. החוזה מנבא גשמים וסערות, ובהתאם לכך קונה הנצ'רד כמויות גדולות של תבואה. אולם הקציר מתבצע במזג אוויר נאה, המחירים צונחים והוא נאלץ למכור בהפסד גדול את התבואה שקנה. כשמזלו בוגד בו הוא חושב שיש אנשים שמפעילים כשפים על בובה בדמותו.
דונלד פַארְפְרֵיי
[עריכת קוד מקור | עריכה]פארפריי הוא צעיר סקוטי העובר בקסטרברידג' בדרכו לאמריקה. הנצ'רד מגלה את כשרונותיו לעסקים ומשכנע אותו להיות מנהל עבודה שלו. פארפריי הוא איש עסקים מוכשר ויודע גם להתנהג בחברה, הוא כובש את לב אנשי קסטרברידג' בשירתו העריבה. הנצ'רד מעריך את פארפריי ומתייעץ איתו בנושאים מקצועיים ואישיים. כבר בראשית היכרותם מספר הנצ'רד לפארפריי את סיפור חייו, אך אחר כך מתחרט על כך שנתן בידי פארפריי כוח שיוכל לנצל נגדו.
אופיו של פארפריי מנוגד לזה של הנצ'רד: הוא מחושב ורציונלי ורגשותיו שטחיים. הוא שר בפאתוס ומרגש אחרים בשירתו, אבל הנוסטלגיה והגעגועים למולדתו שהוא מביע בשירה מזויפים, והוא אינו מעוניין לחזור למולדתו. בניגוד להנצ'רד שחותם על עסקות בתקיעת-כף עורך פארפריי חוזים מסודרים, וכל עסקה נרשמת בספרי החשבונות. הוא בעל מזג טוב ואהוב על אנשי העיר, שמעריכים את ידיעותיו יותר מאשר אלו של הנצ'רד. כשהנצ'רד משפיל את אחד מעובדיו, אייבל ויטל, וגורר אותו מהמיטה בלי מכנסיים, עומד פארפריי לצידו של אייבל, מתעמת עם הנצ'רד ומאיים לעזוב אותו.
פארפריי מביא איתו את המודרניות והקידמה. הוא מביא איתו שיטות חדשות לטיפול בתבואה, וממליץ להשתמש במכונת זריעה במקום השיטות הידניות שהיו נהוגות עד אז. פארפריי מצליח בכל מה שהנצ'רד נכשל בו - הוא זוכה באהבתה של לוסטה, בתמיכתם של אנשי העיר, ולבסוף גם בתואר ראש העיר. הוא קונה את ביתו של הנצ'רד, וזה נאלץ לעבוד אצלו כשהוא נשאר חסר כל.
רגשותיו של הנצ'רד כלפי פארפריי עזים ונעים בין אהבה כעס, קנאה ושנאה. לעומתו, יחסו של פארפריי להנצ'רד הוא מתון יותר, יחס של כבוד, ידידות, רוגז ואדישות. גם רגשי האהבה שלו לנשים שבחייו אינם עמוקים: הוא נמנע מלהיפגש עם אליזבת-ג'יין כשהנצ'רד דורש זאת ממנו, מתאהב בלוסטה במהירות, וזמן קצר אחרי מותה חוזר לאליזבת-ג'יין ונושא אותה לאישה.
אליזבת ג'יין
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברומן מופיעות שתי דמויות בשם אליזבת-ג'יין. הראשונה היא בתם התינוקת של מייקל וסוזן הנצ'רד הנמכרת לניוסון יחד עם אמה ומתה בילדותה. והשנייה אליזבת-ג'יין המופיעה לכל אורך הרומן, בתו של ניוסון. סוזן מסתירה את האמת על עברה גם מהנצ'רד וגם מאליזבת-ג'יין, וכשהנצ'רד אומר לאליזבת שהוא אביה היא מקבלת את דבריו כפשוטם ומתייחסת אליו כאל הורה. היא מטפלת בו כשהוא חולה, ונעצבת על כך שהוא מתייחס אליה בקרירות.
אליזבת ג'יין רצינית, מאופקת, ומחשיבה מאוד נימוסים ומהוגנות חברתית. היא נוטה למלנכוליה ובעלת יכולת לאהוב ומעניקה מאהבתה לאמה, לאביה, לאביה החורג ואחר כך לבעלה. אליזבת מרבה לקרוא, ללמוד ולהשתפר, היא עוברת לגור עם לוסטה ולומדת ממנה איך מתנהגים בחברה. בתחילת הרומן מתוארת אליזבת כקפדנית ונאיבית, אך היא מתפתחת להיות אישה עדינה, טובת-לב ואוהבת.
לוּסֶטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לוּסֶטה טמפלמן היא אישה צעירה ויפה, קלת דעת ולא זהירה במעשיה. היא הייתה המאהבת של הנצ'רד בג'רזי, ורצתה להינשא לו אך לא יכלה לעשות זאת, עקב חזרתה של סוזן ונישואיה להנצ'רד. עם מותה של סוזן מגיעה לוסטה לקסטרברידג' כשבכוונתה להתחתן עם הנצ'רד ולהציל את שמה הטוב. דודתה העשירה מבאת' מתה, והורישה לה סכום כסף והיא מגיעה לקסטרברידג' כאישה עשירה.
לוסטה מזמינה את אליזבת-ג'יין לגור איתה כדי למשוך את הנצ'רד לביתה, אך תוכניתה אינה עולה יפה כי בשלב זה מתנכר הנצ'רד לאליזבת. פארפריי שמחזר אחרי אליזבת-ג'יין מגיע לביתה ופוגש במקומה את לוסטה. הם מתאהבים, לוסטה דוחה את חיזוריו של הנצ'רד ומתחתנת עם פארפריי. לוסטה חוששת שבעלה ידע על פרשיית האהבים הקודמת שלה ממכתבי האהבה השערורייתיים ששלחה להנצ'רד. היא רוצה לעזוב את קסטרברידג' מחשש שעברה יתגלה, אבל פארפריי מקבל את תפקיד ראש העיר ומסרב לעזוב. בסופו של דבר קוראים אנשי העיר את המכתבים ומארגנים את תהלוכת הלעג, עם בובות בדמות לוסטה והנצ'רד, תהלוכה שגורמת לה לזעזוע ומביאה למותה.
דמויות משנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סוזן הנצ'רד, אשתו של הנצ'רד הנמכרת לניוסון, היא אישה כנועה וצייתנית. הנצ'רד מאשים אותה בכך שהלכה עם ניוסון ובטפשותה חשבה שהעסקה ביניהם מחייבת. סוזן נכנעת לגורל ומאמינה שהכל נגזר מראש, אך פועלת כדי לשפר את חיי בתה אליזבת'-ג'יין. אחרי שנודע לה על מותו של ניוסון, עיקר דאגתה לאליזבת-ג'יין ולמענה היא חוזרת לחפש את הנצ'רד. יום אחד מקבלים פארפריי ואליזבת הודעה להגיע למקום מסוים, שם הם פוגשים רק זה את זה. הם חושבים שזוהי מתיחה אך הייתה זו סוזן ששלחה להם את ההודעות, בניסיון לקרב ביניהם ולהביא לנישואיהם. סוזן מנסה להפגין מהוגנות וחיי משפחה תקינים ומסתירה מהנצ'רד ומאליזבת-ג'יין את מצבם האמיתי.
- ריצ'רד ניוסון - הספן שקנה מהנצ'רד את סוזן ואת אליזבת-ג'יין התינוקת, נעדר רוב הסיפור. הופעתו לקראת סוף הספר מוסיפה להרגשה שיד הגורל פוגעת שוב בהנצ'רד. ניוסון הוא אביה של אליזבת-ג'יין והוא ידידותי, טוב-לב ומתחשב. הוא לוקח את סוזן רק כשהיא מביעה את רצונה ללכת איתו. כשסוזן מוטרדת מכך שהקשר בינה לבין ניוסון אינו מחייב, הוא נעלם ודואג לכך שייחשב למת כדי שהיא תוכל לחזור להנצ'רד. ניוסון אינו כועס על הנצ'רד ששיקר לו בקשר למותה של אליזבת-ג'יין ומתייחס לכך כאל בדיחה.
- ג'ושוע ג'ופ - הוא הנבל בסיפור. ג'ופ מגיע לפגישה עם הנצ'רד כדי לקבל את תפקיד המנהל, אך הנצ'רד מינה את פארפריי במקומו. לאחר שהנצ'רד מפטר את פארפריי הוא מעסיק את ג'ופ תקופה מסוימת וכשהוא מפסיד כסף רב בעקבות ההימור על מזג-האוויר מפטר הנצ'רד גם אותו. לכן נוטר ג'ופ להנצ'רד ורוצה להתנקם בו. הוא מכיר את לוסטה מג'רזי, כשהוא מבקש ממנה להשתדל למענו אצל בעלה, לוסטה מסרבת ומתעלמת ממנו. הוא מוצא הזדמנות להתנקם בשניהם כשהוא קורא בפומבי את המכתבים ששלחה לוסטה להנצ'רד. הוא משתתף בארגון תהלוכת הקרניים שמביאה למותה של לוסטה.
- אייבל וִיטְל - הוא אחד העובדים אצל הנצ'רד. ויטל נוהג לאחר לעבודתו, אחרי אזהרות מרובות כשהוא אינו מגיע בזמן מוציא אותו הנצ'רד ממיטתו ומכריח אותו להגיע לעבודה ללא מכנסיו. התערבותו של פארפריי לטובת ויטל היא הגורם למריבה ראשונה בינו לבין הנצ'רד. אייבל נשאר נאמן להנצ'רד כי הנצ'רד עזר לאימו הענייה והיה מספק לה פחם בחורף. ויטל מטפל בהנצ'רד בימיו האחרונים ומוסר את צוואתו לאליזבת-ג'יין.
- מרת גודאינף - Mrs. Goodenough (משמעות שמה הוא "מספיק טוב"), מופיעה רק ארבע פעמים ברומן בנקודות מפנה בחייו של הנצ'רד. בפרק הראשון, ביריד כמוכרת דייסה - הרום שהיא מוסיפה לדייסה גורם לשכרותו של הנצ'רד וכתוצאה מכך למכירה של סוזן. 18 שנה אחר כך היא מדריכה את סוזן לקסטרברידג' בדרכה למצוא את הנצ'רד. בקסטרברידג' היא מופיעה פעמיים, כשהיא עומדת למשפט ומגלה את עוונו של הנצ'רד, וכשהיא משתתפת בתהלוכת הקרניים skimmity-ride. היא נראית כמכשפה, וכמו המכשפות במחזה מקבת' היא משמשת כלי לנפילתו של הנצ'רד.
נושאים עיקריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגורל וחשיבות אופי האדם
[עריכת קוד מקור | עריכה]כותרת המשנה של הרומן, המכנה את הגיבור "אדם בעל אופי", קובעת את הגורם העיקרי שמניע את ההתרחשויות ברומן. לא הגורל הוא שגורם להידרדרותו של מייקל הנצ'רד אלא אופיו ומעשיו. רתחנותו ומזגו החם מרחיקים ממנו את האנשים שהוא אוהב, קלות דעתה של לוסטה גורמת בסופו של דבר למותה, והזהירות המופרזת באופיה של אליזבת'-ג'יין מרחיקה ממנה את הנצ'רד.
"אופי האדם הוא הגורל" ("Character is Fate") כך מצטט תומאס הרדי את המשורר הגרמני נובאליס. האישיות היא הקובעת את דרכו של האדם. גם אם נראה שיד הגורל נגדו, האופי והמעשים הם שקובעים את גורלו ולא כוחות עליונים שאינם בשליטתו.
המזל הרע פוגע בהנצ'רד שוב ושוב. כשנראה לו שמצבו משתפר, קורה משהו שהופך שוב את עולמו. ביום שהנצ'רד מגלה לאליזבת-ג'יין שהיא בתו, הוא מוצא את מכתבה של סוזן שמגלה לו שהיא בעצם איננה בתו. הנצ'רד מתעלם מהכתוב על המעטפה, בקשה לפתוח את המכתב רק ביום נישואי אליזבת-ג'יין, ואחר כך אינו מספר את האמת לאליזבת ומתנהג אליה באכזריות. ביום שבו מתה לוסטה ואליזבת-ג'יין מוכנה לחזור ולחיות עם הנצ'רד, מגיע ניוסון לעיר כדי לחפש את בתו. הנצ'רד משקר שוב ואומר שאליזבת-ג'יין מתה לפני שנה. הוא יודע שהאמת תתגלה במהרה, אך אינו עומד בפיתוי לקבל את אהבתה של אליזבת-ג'יין שעדיין חושבת שהוא אביה.
תהפוכות מזג האוויר משבשות את החגיגות שמתכנן הנצ'רד, וחמוּר מכך ניסיונו להיעזר בחוזה מזג-אוויר מביא להפסדים כבדים, שמביאים אותו בסופו של דבר לפשיטת רגל. הנצ'רד מאשים את ההשגחה העליונה שמביאה עליו אסונות, אבל מזגו ההפכפך ותגובותיו לאירועים, הם שמביאים על הנצ'רד את מפלתו.
שמירה על המוניטין והשם הטוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]שמירה על המוניטין והשם הטוב הוא אחד הנושאים החוזרים ברומן. כשהנצ'רד מתעורר משכרונו בבוקר שאחרי מכירת אשתו הוא חושש שאמר את שמו למישהו, כל עוד איש אינו יודע את שמו הוא יכול להתקדם בחיים בלי שהמעשה ישפיע עליו. עשרים שנה לאחר מכן כאשר מגיעה מוכרת הדייסה לקסטרברידג' ומגלה לאנשי העיר את סודו, מאבד הנצ'רד את כבודו ואת שמו הטוב.
לוסטה מתנהגת בקלות דעת כשהיא חיה עם הנצ'רד בג'רזי. היא אינה מסתירה את יחסיהם ומעוררת שערורייה. מאוחר יותר היא מגיעה לקסטרברידג' כדי להנשא לו ולהציל את שמה הטוב. היא משנה את שמה לטמפלמן ומנסה להסתיר את מוצאה, אבל אינה נזהרת במעשיה וממשיכה לכתוב להנצ'רד מכתבים שעלולים להרשיע אותה. לעומתה סוזן מנסה לשמור על מהוגנות גם כשהיא נמצאת עם ניוסון וגם כשהיא חוזרת להנצ'רד, הם נישאים מחדש כדי שבאופן פומבי יראה הכול כראוי.
הנצ'רד חושש לדימוי הצבורי שלו כראש העיר. הוא כועס על אליזבת-ג'יין שמדברת בסוציולקט של המעמד הנמוך, ובמיוחד כשנודע לו שהיא שרתה אנשים במלון ביום בו הגיעה לעיר. אך עד מהרה הוא עצמו גורם לערעור מעמדו הציבורי ולא אליזבת.
מסורת מול חדשנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנצ'רד מייצג את אורח החיים הכפרי שבתקופה זו כבר הולך ונעלם; פארפריי מייצג את החדשנות, הטכנולוגיה המאפשרת לו לשפר את איכות הקמח מחיטה פגומה באמצעים מודרניים. דוגמה להבדלים ביניהם מוצגת בחגיגות שהם מארגנים לציון אירוע לאומי: הנצ'רד מתכנן חגיגה כפרית מסורתית הכוללות תחרויות ופרסים כגון חזיר חי, ושתיית תה, ופארפריי מציע נשף עם מוזיקה וריקודים. כשפארפריי מביא לעיר מכונת זריעה חדישה מתייחס הנצ'רד למכונה בזלזול, ואליזבת-ג'יין מעירה שהרומנטיקה שבזריעה תיעלם.
לאורך הרומן לוקח פארפריי, איש הטכנולוגיה והחדשנות, את מקומו של הנצ'רד המאמין במסורת ובאמונות תפלות, כפי שהעידן התעשייתי מחליף במהירות את החקלאות המסורתית בווסקס ובכל אנגליה.
שאול ודוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביחסים שבין מייקל הנצ'רד ודונלד פארפריי יש הקבלה לסיפור התנ"כי של שאול המלך ודוד. כשהם נפגשים לראשונה הנצ'רד הוא ראש העיר וסוחר אמיד ופארפריי צעיר בראשית דרכו, כפי ששאול היה מלך ודוד נער שנלקח מאחורי הצאן.
אופיו של הנצ'רד מזכיר את שאול, הוא מהיר-חמה, אימפולסיבי ונתון למצבי רוח משתנים. כשרוחו רעה עליו מזמין שאול את דוד לנגן לפניו; גם הנצ'רד נרגע כשהוא מאזין למוזיקה. כשפארפריי מגיע לראשונה לקסטרברידג' הוא שר לפני האנשים בפונדק, וקולו הערב מושך את ליבו של הנצ'רד. פארפריי הוא בן דמותו של דוד המלך. כבר המשפט הראשון לגביו מתאר אותו כאדמוני, ודוד מתואר: "וְהוּא אַדְמוֹנִי, עִם-יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי" (שמואל א' טז יב). פארפריי מוזיקלי, הוא זמר בעל קול ערב, ודוד יודע נגן.
פארפריי פותר את בעיית החיטה הפגומה שהנצ'רד והסובבים אותו אינם יכולים להתמודד איתה. ההקבלה היא לניצחון דוד על גלית הפלישתי. מיד אחר כך ממנה הנצ'רד את פארפריי למנהל עסקיו, כפי ששאול ממנה את דוד למפקד על צבאו "וַיְשִׂמֵהוּ שָׁאוּל, עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה". אנשי העיר מחבבים את פארפריי, וכל העם אוהב את דוד "וַיִּיטַב, בְּעֵינֵי כָל-הָעָם, וְגַם, בְּעֵינֵי עַבְדֵי שָׁאוּל." (שמואל א' יח ה). הנצ'רד שומע את אנשי העיר מדברים על הצלחתו של פארפריי ועל כך שיעלה על מעסיקו, כמו שאול השומע את הנשים כשהם חוזרים מהקרב. "וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת, וַתֹּאמַרְןָ: הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו" (שמואל א' יח ז). מאותו יום עוין שאול את דוד, ואילו הנצ'רד מפטר את פארפריי ואוסר עליו לחזר אחרי בתו.
הצלחתו של פארפריי גורמת להנצ'רד לקנא בו עד כדי רצון להרוג אותו, שאול מנסה להרוג את דוד פעמים אחדות אך נכשל, "וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכּוֹת בַּחֲנִית, בְּדָוִד וּבַקִּיר, וַיִּפְטַר מִפְּנֵי שָׁאוּל, וַיַּךְ אֶת-הַחֲנִית בַּקִּיר; וְדָוִד נָס וַיִּמָּלֵט, בַּלַּיְלָה הוּא" (שמואל א' יט י). אליזבת-ג'יין רואה את הנצ'רד ופארפריי עומדים בקומה העליונה במחסן התבואה, ונדמה לה שהנצ'רד הניע את ידו בצורה שהייתה יכולה להפיל את פארפריי אבל חזר בו ברגע האחרון. אליזבת מחליטה להזהיר את פארפריי, כפי שמיכל בת שאול מזהירה את דוד. אחרי שהנצ'רד הושפל במעמד טקס קבלת הפנים לאישיות המלכותית, הוא מנסה שוב להרוג את פארפריי. הנצ'רד קורא לפארפריי להגיע לאסם ולהאבק איתו, אבל כיוון שהוא חזק מפארפריי הוא קושר לעצמו את הזרוע השמאלית, כדי להגיע לשוויון כוחות ביניהם. הם נאבקים והנצ'רד יכול להפיל את פארפריי מבעד לפתח ולהמיתו, אך ברגע האחרון אהבתו אליו גוברת והוא מוותר.
פארפריי משגשג ומצליח בכל, ועולה לדרגת ראש העיר, כשלעומתו מצבו של הנצ'רד הולך ומדרדר עד מותו. כך דוד מחליף את שאול כמלך ישראל. נישואי פארפריי ואליזבת-ג'יין בסופו של הסיפור מקבילים לנישואי דוד למיכל בת שאול.
הפניה של הנצ'רד לחוזה מזג-האוויר כדי לדעת את העתיד מקבילה להליכתו של שאול לבעלת האוב בעין-דור (שמואל א' כח). כשהנצ'רד הולך לשאול בעצת חוזה מזג האוויר, מתברר לו שהחוזה ציפה לו והכין ארוחה לשניהם. הרדי מתאר את הרגשתו של הנצ'רד בדומה לשאול המתקבל אצל שמואל כשהוא מחפש את האתונות. "וַיַּעַן שְׁמוּאֵל אֶת-שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָרֹאֶה--עֲלֵה לְפָנַי הַבָּמָה, וַאֲכַלְתֶּם עִמִּי הַיּוֹם; וְשִׁלַּחְתִּיךָ בַבֹּקֶר, וְכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ אַגִּיד לָךְ" (שמואל א' ט' יט).
תרגום לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]"ראש העיר קסטרברידג'" תורגם לעברית על ידי א"ד שפיר וראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 1977[3].
תרגום חדש מאת עודד פלד יצא לאור בשנת 2013 בהוצאת כרמל[4].
עיבודים לקולנוע ולטלוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עיבוד ראשון לקולנוע של "ראש העיר קסטרברידג'" נעשה בשנת 1921 סרט אילם בבימויו של סידני מורגן, בו תומאס הרדי עצמו ייעץ בבחירת אתרי הצילומים.
ב-1978 הפיק ה-BBC סדרת דרמה טלוויזיונית "ראש העיר קסטרברידג'" שזכתה לשבחים רבים. התסריט נכתב בידי דניס פוטר, ובתפקידים הראשיים הופיעו אלן בייטס בתפקיד מייקל הנצ'רד, ואנה מאסי בתפקיד לוסטה.
"ראש העיר קסטרברידג'" היא סדרת טלוויזיה נוספת לפי הרומן שהפיק ערוץ ITV הבריטי ב-2003. בתפקידים הראשיים הופיעו קירן הינדס, ג'ודי מיי ופולי ווקר.
מייקל וינטרבוטום ביים בשנת 2000 את סרט הקולנוע "התמורה" (The Claim), שהוא עיבוד חופשי ל"ראש העיר קסטרברידג'". העלילה הועתקה לקליפורניה של שנות הבהלה לזהב. בסרט מככבים פיטר מולאן, שרה פולי ונסטסיה קינסקי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תומאס הרדי, ראש העיר קסטרברידג', בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- אריק גלסנר, על "ראש העיר קסטרברידג'", של תומאס הארדי, בבלוג "מבקר חופשי", פורסם במקור ב"ידיעות אחרונות"
גליה בנזימן, קווים לדמותו של הגיבור הטרגי, באתר הארץ, 15 בנובמבר 2013.- ראש העיר קסטרברידג', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- זיוה שמיר, ת' הארדי "ראש העיר קאסטרברידג' " (תרגם: א"ד שפיר הקיבוץ המאוחד 1977), מעריב 19 באוגוסט 1977
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ sparknotes, THE MAYOR OF CASTERBRIDGE, Context
- ^ The Mayor of Casterbridge, public.gettysburg.edu
- ^ שולמית לפיד, תרגום שהתיישן לפני פירסומו, מעריב, 30 בספטמבר 1977
- ^ טלי ארטמן-פרטוק, פרשנות קווירית מהמאה ה-21 ליצירת מופת מהמאה ה-19, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2013