רב חנינא
| לידה |
המאה ה־3  |
|---|---|
| פטירה |
המאה ה־4 |
| מקום פעילות | ארץ ישראל |
| תקופת הפעילות | שני ושלישי לאמוראים |
| השתייכות | ישיבת טבריה |
| רבותיו | רבי ינאי ורבי יוחנן |
| תלמידיו | זעירי |
| בני דורו | רב אושעיא אחיו |
| אב | רבי חמה |
  | |
רב חנינא (לפעמים חנניא) היה אמורא בדור השני והשלישי, שנולד בבבל ובצעירותו עלה לארץ ישראל. תלמידו של רבי ינאי[1] ורבי יוחנן[2], ואחיו של האמורא המפורסם רב אושעיא. יש משערים כי מדובר בעצם על רבי חנינא בר חמה על סמך הופעת אחיו בתיאור ״רבי אושעיה בר רבי חמה״[3].
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בבבל למשפחת חכמים כהנים המיוחסת לעלי הכהן, אך כבר בצעירותו עלה לארץ ישראל יחד עם אחיו רב אושעיא, והם למדו יחד בישיבתו של רבי יוחנן בטבריה. יש הסוברים[4] שהם היו אחיו של רבה בר נחמני, ראש ישיבת פומבדיתא בדור השלישי לאמוראי בבל, שהיה אף הוא מיוחס לעלי הכהן. לאחר עלייתם לארץ ישראל הם קראו לרבה לעלות גם הוא לארץ הקודש וללמוד מרבי יוחנן[5], וכנראה רבה נענה להצעתם ועלה לארץ ישראל לזמן מועט[6].
רבי יוחנן רצה לסמוך אותם לרבנות, אך לא עלה בידו לעשות זאת, והוא הצטער על כך. הם הסבירו לו שהואיל והם צאצאים של עלי הכהן, רובצת אליהם הקללה שנאמרה לעלי ”וְלֹא יִהְיֶה זָקֵן בְּבֵיתְךָ כָּל הַיָּמִים” (ספר שמואל א', פרק ב', פסוק ל"ב), ואין הכוונה רק לזקן ממש, אלא אפילו לרב מוסמך המוכנה גם "זקן"[7]. כיוון שלא נסמכו, הם לא זכו לתואר "רבי" כנהוג בקרב אמוראי ארץ ישראל, אלא כונו "רב" או "חבר", ושניהם יחד נקראו "חבריהון דרבנן" – חבריהם של החכמים[8]. השימוש בכינוי זה נפוץ במיוחד אצל רב חנינא שמכונה פעמים רבות "חברון דרבנן".
חברו ללימוד היה אחיו רב אושעיא[9], והם עסקו יחד הן בלימוד הלכה והן בלימוד תורת הסוד. בכל ערב שבת הם היו עוסקים בספר יצירה, באמצעותו היו בוראים עגל משובח ואוכלים אותו[10]. כאשר היו רווקים היו עוסקים לפרנסתם במכירת נעליים בשוק של זונות, ועל אף שהזונות הסתכלו עליהם הם לא הגביהו את עיניהם לראותן. האמורא רבא אמר שעליהם נאמר שרווק שמתגורר בעיר ואינו חוטא – הקדוש ברוך הוא מכריז עליו בכל יום. גם הזונות הכירו בצדקותם והיו נוהגות להישבע בחייהם, וכינו אותם "רבנן קדישי דבארעא דישראל" – החכמים הקדושים שבארץ ישראל[11].
הוא היה גם רופא, יש כמה דברים שאמר בנוגע לרפואה כגון: "אמר ר׳ חנינא מימי לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה לא שאלני"[12], רש"י- "רבי חנינא רופא הי"ה, הוא גם נתן הצהרות להגדיר מה משמעות הישן ל"כהן" וכשהוא צריך להפסיק להתאמן "עד שיזקין עד כמה אמר רבי אלעא אמר ר' חנינא עד שירתת", "ילד עד כמה אמר רבי אלעא אמר רבי חנינא כל שעומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו".
לעיתים ניתן לטעות בין רב חנינא לבין רבי חנינא, במיוחד במקומות בהם כתוב בתלמוד ר' בראשי תיבות, ולא ידוע אם הראשי תיבות הוא של המילה רבי או רב. אך לרוב הכוונה לרבי חנינא, המוזכר בתלמוד מאות פעמים, לעומת רב חנינא המוזכר פעמים מעטות יחסית.
אמרותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ”חותמו של הקב"ה - אמת”[13].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרב יהודה לייב פישמן מימון (עורך), רב חנניה, יחוסי תנאים ואמוראים, ירושלים, תשכ"ג 1963, עמ' שפ"ח–שפ"ט, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- הרב אהרן הימן, "רב חנניה אחי רבה בר נחמני", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ"ו, עמוד א'.
- ^ מסכת יבמות, דף נ"ח, עמוד ב'., מסכת קידושין, דף ס', עמוד א'.
- ^ תלמוד ירושלמי מסכת סוכה דף ד עמוד ב
- ^ רבי אברהם זכות, ספר יוחסין השלם, מהדורת פיליפאווסקי-פריימאנן, ירושלים תשכ"ג, עמ' 138, באתר היברובוקס; מהרש"א, חידושי אגדות על מסכת סנהדרין, דף י"ד, עמוד א', באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי; הרב אהרן הימן, "רב חנניה אחי רבה בר נחמני", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט, מוכיח זאת מתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק ח', הלכה ח', שמספר על אמוראים מהדור השני השלישי שפרנסו את רבי חמא אביו של ר' אושעיא, וכיוון שלא ייתכן שמדובר ברבי חמא בר ביסא אביו של רבי אושעיא שהיה בדור המעבר, שני דורות לפני כן, כנראה זו טעות סופר, ומדובר על רבי נחמני אביהם של רבה ורבי אושעיא
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף קי"א, עמוד א'
- ^ הרב אהרן הימן, "רבה בר נחמני", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ד, עמוד א' ושם מופיע "רבי" אושעיא, בטעות דפוס ככל הנראה.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תרומות, פרק ח', הלכה ג'; מסכת שבת, פרק ג', הלכה א' (דפוס וילנא: דף כ"א, עמוד ב')
- ^ למשל תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף י"ט, עמוד ב'; מסכת עירובין, דף מ"ג, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ה, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ג, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ז', עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ס"ט, עמוד ב'