רודולף פירקושני

רודולף פירקושני
Rudolf Firkušny‏
לידה 11 בפברואר 1912
נאפאיידלה, צ'כיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 ביולי 1994 (בגיל 82)
Staatsburg, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות המרכזי של ברנו עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית, צ'כוסלובקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקונסרבטוריון של פראג, הקונסרבטוריון של ברנו, Gymnázium a Obchodní akademie Bučovice עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צ'כית, אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • אזרחות כבוד של אוהרסקה הראדישטה (6 באפריל 1993)
  • דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת מסריק (1991)
  • אזרחות כבוד של פראג (1990)
  • אזרחות כבוד של ברנו (1991)
  • מסדר טומאש מסריק, דרגה 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רודולף פירקושני (בצ'כית: Rudolf Firkušny‏; 11 בפברואר 1912 – 19 ביולי 1994) היה פסנתרן יהודי אמריקאי יליד צ'כיה.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רודולף פירקושני נולד בנאפאיידלה שבמוראביה. את לימודי המוזיקה החל אצל המלחינים לאוש יאנאצ'ק ויוזף סוק והפסנתרן וילם קורץ. בהמשך למד אצל אלפרד קורטו וארטור שנאבל. הוא החל את הופעותיו ביבשת אירופה בשנות ה-20 של המאה ה-20. הופעתו הראשונה בלונדון הייתה בשנת 1933 ובניו יורק ב-1938. בשנת 1939 נמלט מן הנאצים לפריז ולאחר מכן השתקע בארצות הברית והתאזרח שם.

הרפרטואר שפירקושני פיתח עם השנים היה רחב; הוא ביצע במיומנות יצירות משל מוצרט, בטהובן, שופן וברהמס, כמו גם דביסי ומוסורגסקי. עם זאת, פרסומו בא לו בעיקר מביצוע יצירותיהם המלחינים הצ'כיים סמטנה, דבוז'אק יאנאצ'ק ומרטינו (שכתב מספר יצירות בשבילו). הוא אף הקליט את מכלול יצירות הפסנתר של יאנאצ'ק.

פירקושני עשה מוניטין לקונצ'רטו היחיד לפסנתר של דבוז'אק, שאותו ניגן עם תזמורות שונות ותחת שרביטם של מנצחים שונים ברחבי העולם. במקור ניגן את הגרסה המתוקנת של מורו, קורץ, ואפילו הוסיף ועיבד אותה; אך בסופו של דבר חזר לגרסה המקורית של דבוז'אק.

לצד נגינתו כסולן, היה פירקושני נלהב גם למוזיקה קאמרית ובין שותפיו הבולטים ביותר היו הצ'לנים פייר פורנייה, גרגור פיאטיגורסקי, יאנוש סטארקר ולין הארל, הכנרים נתן מילשטיין ואריקה מוריני, הוויולן ויליאם פרימרוז ורביעיית ג'וליארד. הוא גם ניגן בביצועי בכורה יצירות רבות של מלחינים בני זמנו, לא רק של צ'כים כמו ידידו בוהוסלב מרטינו אלא גם של הווארד הנסון, ג'אן קרלו מנוטי, סמיואל בארבר ואלברטו חינסטרה.

פירקושני לימד בג'וליארד בניו יורק, באספן (קולורדו) ובמרכז ברקשייר למוזיקה בטנגלווד. בין תלמידיו אפשר למנות את יפים ברונפמן, אבנר ארד, שרה דייוויס ביכנר, וקרלייל פלויד. אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי במולדתו (מהפכת הקטיפה של 1989), חזר פירקושני לצ'כוסלובקיה וניגן שם לראשונה אחרי למעלה מ-40 שנות היעדרות. אירוע הופעתו בפסטיבל האביב הבינלאומי של פראג הוכרז כאחד החשובים ביותר בפסטיבל, כמו גם שובו של בן ארצו וידידו רפאל קובליק. פירקושני שמר על כשרונותיו היוצאים מן הכלל גם בשנותיו המתקדמות; הוא ניגן, לדוגמה, רסיטל מלא של סונאטות מאת דבוז'אק-יאנאצ'ק-ברהמס-בטהובן בפראג, ב-18 במאי 1992, עם הכנר יוזף סוק (נכדו ובן-שמו של מורו, המלחין יוזף סוק ונינו של דבוז'אק). פירקושני ניגן רק פעמיים בפסטיבל האביב, בראשונה ניגן ב-1946 את הקונצ'רטו לפסנתר של דבוז'אק ואז, ב-1990, ניגן את הקונצ'רטו השני לפסנתר של בוהוסלב מרטינו.

פירקושני מת בסטאטסבורג, ניו יורק ב-1994.[1] ב-2008 נטמן אפרו, יחד עם זה של אשתו, במקום כבוד בבית הקברות המרכזי בברנו, סמוך למורו הראשון, לאוש יאנאצ'ק.

תלמידו קרלייל פלויד כתב את הסונאטה היחידה שלו לפסנתר בשנות ה-50' למען פירקושני, שביצע אותה פעם אחת, ברסיטל בקרנגי הול. לאחר זאת המתינה הסונאטה עד שבשנת 2009 ביצע אותו דניאל רוונאף, שלמד אותה עם המלחין והקליט אותה לראשונה.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Beith, Richard; Melville-Mason, Graham: Rudolf Firkusny. Essex: The Dvořák Society, 1999. ISBN 0-9532769-0-2
  • Dubal, David: Reflections from Keyboard: The World of the Concert Pianist. New York: Summit Books, 1984. ISBN 0-671-49240-3
  • Mach, Elyse: Great Contemporary Pianists Speak for Themselves. New York: Dover Publications, 1991. ISBN 0-486-26695-8
  • Marcus, Adele: Great Pianists Speak. Neptune, New Jersey: Paganiana Publications, 1979. ISBN 0-87666-617-9
  • Noyle, Linda J.: Pianists on Playing. Maryland: The Scarecrow Press, 1987, reprint 2000. ISBN 0-8108-3889-3
  • Schonberg, Harold C.: The Great Pianists. New York: Simon and Schuster, 1987, 1963. ISBN 0-671-64200-6
  • Šafařík, Jiří: Rudolf Firkušný. Brno: Universitas Masarykiana, 1994. ISBN 80-85834-10-3
  • Vrkočová, Ludmila: Slovníček hudebních osobností. 1999. ISBN 80-901611-5-4

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רודולף פירקושני בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Oestreich, James R. (1994-07-20). "Rudolf Firkusny, an Elegant and Patrician Pianist, Is Dead at 82". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-05-17.