רוהירים

הרוֹהִירִים
Rohirrim
איור של פרש רוֹהִירִי
איור של פרש רוֹהִירִי
הופעה ראשונה שר הטבעות
יוצרים ג'. ר. ר. טולקין
נתונים
מנהיג הגזע מלך רוֹהָן
טריטוריית מגורים רוהןרוהן רוֹהָן
עיר בירה אֵדוֹרָס

בלגנדריום של טולקין, הרוֹהִירִים (אנגלית: Rohirrim, משמעות בסִינְדָרִין: "עַם רוכבי הסוסים"[1]), ליתר דיוק הרוֹכִירִים[2] או בשפתם האֵאוֹרְלִינְגָס[3] הם העם השולט בממלכת רוֹהָן. הם נודעים כפרשים מעולים.

אטימולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח "רוֹהִירִים", משמעותו בסִינְדָרִין "עַם רוכבי הסוסים".[1] שם נובע מכך שהרוֹהִירִים רכבו על סוסים בקרב בשדה הקֶלֶבְּרַנְט, מה שגרם לרושם ראשוני שלהם בתור רוכבי סוסים. בנוסף, הרוֹהִירִים התמידו לרכוב על סוסים במהלך שלטונם ברוֹהָן, והם בעליהם של המֵאָרָאִים, סוסים החזקים ומהירים יותר מסוסים אחרים.[4] הראשון שנתן להם את השם הזה הוא הַלָס, בנו של קִירִיוֹן.[5] השם היותר מדויק הוא "הרוֹכִירִים" שמתחלק למילים רוֹכִיר (אדון הסוסים) ורִים (עם, קבוצה).[2]

הרוֹהִירִים קוראים לעצמם "האֵאוֹרְלִינְגָס". משמעות השם היא "אנשי אֵאוֹרְל", מלך רוֹהָן הראשון.[3]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האֵאוֹתֵאוֹד

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אאותאוד

הקמה: פלישת רוכבי הקרונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוכבי הקרונות היו עם או עמים רבים של בני המזרח, אבל היו חזקים ומחומשים טוב יותר מכל בני המזרח שהיו לפניהם. הם תקפו את גוֹנְדוֹר ושיעבדו את אנשי הצפון במזרח ודרום ר'וֹבַנְיוֹן. רבים נמלטו צפונה והקימו את האֵאוֹתֵאוֹד. קָלִימֶהְּטָר, מלך גוֹנְדוֹר, הסתייע באֵאוֹתֵאוֹד בפיקודו של מַרְ'וִינִי והשמיד כמעט שליש מצבאם בדָגוֹרְלָד בשנת 1899.[א][6] לאחר מכן פרץ מרד של אנשי הצפון המשועבדים, ששרפו רבים מבתיהם, מחסניהם וקרונותיהם של רוכבי הקרונות. אך רובם מתו, בגלל שלא היו חמושים כראוי.[7] בשנת 1944[א] רוכבי הקרונות ניצחו את האֵאוֹתֵאוֹד ואנשי גוֹנְדוֹר.[8]

שושלת פְרוּמְגָר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסופר שפְרוּמְגָר הוביל את עמו לארץ האֵאוֹתֵאוֹד. בנו, פְרָם, ירש אותו. בימיו הטיל אימה על כל סביבתו סְקָתָה "התולע", דרקון שהתגורר באֶרֶד מִיתְרִין. פְרָם קטל אותו ולקח את אוצרו העצום, הנלקח בעיקר מהגמדים. לאחר שהרג את סְקָתָה, הגיעו שליחים מהגמדים, שדרשו ממנו שיחזיר להם את האוצר שנלקח מהם על ידי סְקָתָה. לאחר שסירב ואף לעג להם הם הרגו אותו, אך לפי הנראה לא השיגו את האוצר בחזרה.[9]

אחד מצאצאיו של פְרָם היה לֵאוֹד, שנכתב עליו שעסק באילוף סוסי בר. יום אחד הוא תפס סייח לבן, שגדל להיות סוס שאיש לא הצליח לאלפו. לאוד ניסה לרכוב עליו, אך נפל מהסוס ומת כשראשו פגע בסלע. הסוס עצמו ברח.[9]

בנו, אֵאוֹרְל, היה רק בן 16 במות אביו. הוא נשבע לנקום על מות אביו, אך כשגילה את הסוס, במקום לירות בו ולהורגו כנקמה תפס אותו וקרא לו פֵלָרוֹף. מאז רכב אֵאוֹרְל רק על גבו, ללא אוכף ורסן.[9]

הקרב בשדה הקֶלֶבְּרַנְט
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הקרב בשדה הקלברנט

באחד הימים, אֵאוֹרְל שמע על מצוקתה של גוֹנְדוֹר כנגד הבַּלְכוֹת.[10] הוא אסף צבא גדול של כ-7,000 פרשים וכמה מאות של קשתים רכובים.[11] הוא יצא לדרך ולאחר מספר ימים הגיע לשדה הקרב. מצבם של אנשי גוֹנְדוֹר היה נורא, והם הלכו ונהדפו על ידי הבַּלְכוֹת. אֵאוֹרְל וצבאו הסתערו על הבַּלְכוֹת מאחור והפכו את פני הקרב; הבַּלְכוֹת נרמסו ונפוצו לכל עבר, בעוד שפרשיו של אֵאוֹרְל צדים אותם בשדה הקרב בזה אחר זה.[10] כאות תודה לעזרתם במלחמה, קִירִיוֹן, שליט גוֹנְדוֹר, נתן לרוֹהִירִים את מחוז קָלֵנַרְד'וֹן שיתיישבו בו,[12] והוא ואֵאוֹרְל נשבעו את 'שבועת קִירִיוֹן ואֵאוֹרְל', הקובעת שכל אחת מן המדינות תעזור לחברתה בעת צרה.[9]

רוֹהָן

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – רוהן

תקופת השושלת הראשונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אֵאוֹרְל היה שליטה הראשון של ממלכת רוֹהָן, אך לא החזיק בתפקיד זה לזמן רב. הוא קבע את הבירה בפוֹלְד.[13] הוא נספה באחד הקרבות נגד בני מזרח נוספים והמלוכה עברה לבנו, בְּרֵגוֹ. בְּרֵגוֹ הדף את בני המזרח והדף פלישה נוספת, הפעם של בני דוּן, אל מעבר לנהר האַיסֶן.[14] לאחר מכן העביר את הבירה לאֵדוֹרָס וציווה לבנות את מֶדוּסֶלְד, כדי שתשמש משכן למלכי רוֹהָן.[15] בנו השני, אַלְדוֹר, שנקרא "הזקן" בגלל אורך ימיו, הניס את בני דוּן שנותרו ממזרח לאַיסֶן או שיעבד אותם, ואף פלש לשטחם שלהם באֶנֶדְוַּית כפעולת תגמול.[ב][14] בנו הרביעי, פְרֵאָה, ירש את כס אביו בשנת 2645.[א][ג][16] עליו ועל שני המלכים הבאים אחריו, פְרֵאָוַּין וגוֹלְדְוַּין, לא נאמר הרבה, כי שלום ושפע שררו בשנות שלטונם. בימי דֵאוֹר, המלך השביעי, החלו בני דוּן להציק לרוֹהָן, פלשו לחבל המערבי ופשטו על שבטי הרוֹהִירִים ועל סוסי הרבייה שלהם. דֵאוֹר יצא בראש משלחת מלחמה צפונה, נתקל בקבוצה גדולה של בני דוּן, והרגם. לאחר מכן הסיר מצור של בני דוּן על אַיסֶנְגַרְד, אך השליחים ששלח אליה נתקלו במטח חיצים. לימים התגלה ששליטי אַיסֶנְגַרְד, אשר היו קרובים בקשר דם אל אנשי דוּן, פתחו את השערים בפני קבוצה של בני דוּן, שנכנסו לעיר באין מעצור וטבחו ביושביה. דֵאוֹר שלח משלחת אל שליט גוֹנְדוֹר, אך הוא אינו הסכים להביא לעזרתם תגבורת. לדֵאוֹר לא הייתה היכולת לסלק אותם משם, והוא נאלץ להשאיר חיל פרשים גדול בחבל המערבי. בני דוּן עדיין שלטו על אַיסֶנְגַרְד גם בימי בנו, גְרַם. בימי המלך התשיעי, הֶלְם, נפלה צרה גדולה על רוֹהָן: אויבים תקפו את רוֹהָן ממזרח, ובני דוּן, שהרגישו שיש להם הזדמנות פז לנקום ברוֹהִירִים, כינסו את אויבי גוֹנְדוֹר ורוֹהָן, חצו את האַיסֶן וירדו מאַיסֶנְגַרְד. הרוֹהִירִים הוכו מכה ניצחת וארצם נכבשה. הרוֹהִירִים שלא נהרגו ולא נלקחו לעבדים בחו לגאיות ההרים. הֶלְם נוצח וספג אבדות כבדות, ונסוג למצד הקרן ובנקיק מאחוריו (שלימים נקרא "מצולת הֶלְם"). מנהיג בני דוּן, וּוּלְף, ישב באֵדוֹרָס והתכנה "מלך רוֹהָן".[ד] בסופו של דבר, בן אחותו של הֶלְם, פְרֵאָלָף, אסף את האנשים שברחו לדוּנְהֵירְג, הפתיע את וּוּלְף באֵדוֹרָס, והמיתו. לאחר השלגים ששטפו את הארץ בתקופת המצור, פקדו את הארץ שיטפונות גדולים ועמק נהר העצנים הפך לביצה גדולה. הפולשים שבאו מהמזרח מתו מהשטפונות או נסוגו. בסופו של דבר, גוֹנְדוֹר באה לעזור לרוֹהִירִים,[ה] ולפני צאת שנת 2759[א] בני דוּן נהדפו מהארץ.[18]

תקופת השושלת השנייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שניצח בעזרתה של גוֹנְדוֹר את בני דוּן, הומלך פְרֵאָלָף למלך רוֹהָן.[ו] בטקס ההכתרה הופיע סָרוּמָן, הביא מתנות למלך הטרי ושיבח את אומצם של הרוֹהִירִים. הוא התקבל בברכה וניתנו בידו מפתחות אוֹרְתַנְק. בנו המולך אחריו היה בְּרִיטָה "לֵאוֹפָה". בימיו נערכה מלחמה עם האוֹרְקִים. בנו, וָּלְדָה, הומת על ידי האוֹרְקִים יחד עם כל בני לווייתו. בנו, פוֹלְקָה, היה צייד גדול, אבל נשבע שהוא לא יצוד אף חיה כל עוד יש אוֹרְק חי אחד ברוֹהָן. לאחר שהושמד מאחז האוֹרְקִים האחרון ברוֹהָן, יצא לצוד את חזיר הבר הגדול של אֶבֶרְהוֹלְט. הוא הרג את החזיר, אך מת מחטיו. בימי שלטונו של בנו, פוֹלְקְוַּין, הרוֹהִירִים התאוששו מפלישתם של בני דוּן. הוא כבש מידיהם את השטח בין נהרות האֲדוֹרְן והאַיסֶן. כאשר שמע שבני הָרָד תוקפים את גוֹנְדוֹר, שלח לעזרתה צבא גדול בראשות שני בניו, פוֹלְקְרֵד ופַסְטְרֵד.[16] שניהם נהרגו בקרב יִתִילְיֵן. שליט גוֹנְדוֹר, טוּרִִין השני, שלח זהב רב כפיצוי על מותם. בנו הרביעי של פוֹלְקְוַּין, פֶנְגֵל,[ז] היה חמדן, בין באוכל ובין בממון. בנו השלישי אך בנו הזכר הראשון, תֶנְגֵל, עזב את רוֹהָן כשהגיע לבגרות והתגורר זמן רב בגוֹנְדוֹר, שם נחל כבוד רב משליטה באותם ימים, טוּרְגוֹן. אשתו, מוֹרְוֶּן, ילדה לו שלושה בנים, השני שבהם והזכר הראשון נקרא תֵאוֹדֶן. במות אביו, פֶנְגֵל, קראו הרוֹהִירִים לתֶנְגֵל לחזור, והוא שב ללא רצון. מוֹרְוֶּן נולדה לו עוד שתי בנות ברוֹהָן. האחרונה שבהן, תֵאוֹדְוִּין, נחשבה ליפה מכל בנותיו. זמן קצר לאחר שיבת תֶנְגֵל לרוֹהָן, החל סָרוּמָן להציק לרוֹהָן. בימי שלטונו של בנו, תֵאוֹדֶן, סָרוּמָן נכנס למלחמה גלויה ברוֹהָן. בשנת חייו האחרונה הוביל את הרוֹהִירִים לניצחון במצולת הֶלְם על סָרוּמָן ויצא לעזור לגוֹנְדוֹר כנגד מוֹרְדוֹר. הוא מת בידי המלך המכשף של אַנְגְמָר בקרב שדות הפֶּלֶנוֹר.[19]

תקופת השושלת השלישית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

את תֵאוֹדֶן ירש בן אחותו תֵאוֹדְוִּין, אֵאוֹמֶר. הוא יצא למסעות מלחמה רבים יחד עם מלך הממלכה המאוחדת של אַרְנוֹר וגוֹנְדוֹר, אָרָגוֹרְן. בימי אֵאוֹמֶר זכו הרוֹהִירִים לשלום אשר ייחלו לו. במותו בשנת 63[ח] ירש אותו בנו, אֶלְפְוַּין "הנאה".[20]

תרבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קסדה רוֹהִירִית ולצידה שריון מסדרת סרטי שר הטבעות.

הרוֹהִירִים קשורים קשר רחוק לדוּנֵדַין של גוֹנְדוֹר, שהגיעו מאותו מקור. בניגוד לתושבי גוֹנְדוֹר, המתוארים כנאורים ומתורבתים ביותר, הרוֹהִירִים מוצגים כמי שנמצאים ברמת נאורות נמוכה יותר.[21]

השמות והפרטים הרבים של התרבות הרוֹהִירִית נגזרים מתרבויות גרמאניות, במיוחד זו של האנגלו-סקסונים ושפתם: האנגלית העתיקה, אליה חש טולקין זיקה חזקה. אנגליה האנגלו-סקסונית הובסה על ידי הפרשים של הנורמנים בקרב הייסטינגס, וכמה חוקרי טולקין הציעו כי הרוהירים הם ההתבטאות של טולקין לרצונו לכך שהייתה חברה אנגלו-סקסונית ששמרה על "תרבות הרוכבים", והייתה מסוגלת להתנגד לפלישה כזו.[22] טום שיפי מציין שטולקין שאב את סמל בית אֵאוֹרְל, "הסוס הלבן בשדה הירוק", מהסוס הלבן של אפינגטון שנחצב בדשא של מורדות הגיר באנגליה.[23]

סוסים ולחימה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבאות הרוֹהִירִים היו ברובם פרשים. היחידה הטקטית הבסיסית הייתה האאורד, מילה אנגלית עתיקה עבור "יחידה של פרשים, חייל", אשר בזמן מלחמת הטבעת פירושה היה כוח צבאי של לפחות 120 רוכבים.[24]

בזמן מלחמה, כל אדם כשיר היה חייב להתגייס. הרוֹהִירִים היו מחויבים בשבועת אֵאוֹרְל לעזור לגוֹנְדוֹר בעתות סכנה,[9] והאחרונה ביקשה את עזרתם באמצעות מתן החץ האדום.[25]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Drout, Michael D. C. (2006). J.R.R. Tolkien Encyclopedia. United States. Routledge. p. 575. ISBN 978-0415969420. OCLC 71004244.
  • Noel, Ruth S. (1977). The Mythology of Middle-earth. Houghton Mifflin. ISBN 978-0-39525-006-8.
  • Honegger, Thomas (2011). The Rohirrim: 'Anglo-Saxons on Horseback'? An inquiry into Tolkien's use of sources. Tolkien and the Study of His Sources: Critical Essays. McFarland.
  • Shippey, Tom (2005). The Road to Middle-Earth (Third ed.). Grafton (HarperCollins). ISBN 978-0261102750.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 לעידן השלישי
  2. ^ בשל כך התחיל הסכסוך בין בני דוּן לרוֹהָן, הנמשך שנים רבות לסירוגין.
  3. ^ פְרֵאָה ירש את הכס משום ששלושת הקודמים היו בנות.
  4. ^ כמובן שאין הוא היה מלך רוֹהָן, אלא כינה עצמו כך.
  5. ^ גוֹנְדוֹר לא באה לעזור לרוֹהָן לפני כן מכיוון שלה היו בעיות משלה עם אוּמְבָּר והָרָד.[17]
  6. ^ הֶלְם ובניו נספו במצור.[18]
  7. ^ כיוון ששני בניו הבכורים של פוֹלְקְוַּין, פוֹלְקְרֵד ופַסְטְרֵד, מתו בקרב, סביר להניח שאחריהם הייתה בת, כך שפֶנְגֵל הוא בנו הרביעי.
  8. ^ לעידן הרביעי

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1179
  2. ^ 1 2 ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 351
  3. ^ 1 2 ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1131
  4. ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1159
  5. ^ ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 339
  6. ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1010
  7. ^ ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 323
  8. ^ ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 325
  9. ^ 1 2 3 4 5 ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1027
  10. ^ 1 2 ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1026
  11. ^ ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 331
  12. ^ Drout, Michael D. C. (2006). "Rohan". J.R.R. Tolkien Encyclopedia. United States. Routledge. p. 575. ISBN 978-0415969420. OCLC 71004244.
  13. ^ ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 407
  14. ^ 1 2 ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 412
  15. ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1030
  16. ^ 1 2 ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1031
  17. ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1015
  18. ^ 1 2 ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1029
  19. ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1032
  20. ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1033
  21. ^ Noel, Ruth S. (1977). The Mythology of Middle-earth. Houghton Mifflin. p. 81. ISBN 978-0-39525-006-8.
  22. ^ Honegger, Thomas (2011). The Rohirrim: 'Anglo-Saxons on Horseback'? An inquiry into Tolkien's use of sources. Tolkien and the Study of His Sources: Critical Essays. McFarland. pp. 116–132.
  23. ^ Shippey, Tom (2005). The Road to Middle-Earth (Third ed.). Grafton (HarperCollins). p. 150. ISBN 978-0261102750.
  24. ^ ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 348
  25. ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 764