רוז'ה דזורמיה

רוז'ה דזורמיה
Roger Désormière
לידה 13 בספטמבר 1898
וישי, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 באוקטובר 1963 (בגיל 65)
הרובע השמונה-עשר של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Bartins Cemetery of Vichy עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקונסרבטואר של פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה חליל צד עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרי בלומנטל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רוז'ה דזורמיהצרפתית: Roger Désormière;‏ 13 בספטמבר 189825 באוקטובר 1963) היה מנצח צרפתי. הוא נודע בניצוח על ההקלטה הראשונה השלמה, ויש אומרים הטובה ביותר, של האופרה "פליאס ומליסנד" של דביסי, אשר הוקלטה בפריז בתקופת הכיבוש הנאצי.

הקלטת האופרה של דביסי נעשתה בשנת 1941, ודזורמיה היה אז אחד מאמני הניצוח המהוללים ביותר של צרפת, במידה רבה הודות לעבודתו עם להקת הבלט Suédois ועם ה"באלט רוס" של סרגיי דיאגילב. הוא ניצח על ביצוע הבכורה של Relâche בשנת 1924, מצג ראינוע ומוזיקה של פרנסיס פיקאביה ואריק סאטי, עם קטע מוסרט, "משחק ביניים", בבימוי רנה קלייר.

דזורמיה עשה לו גם שם בלתי מבוטל גם כחלילן; כתומך נלהב ברפרטואר של המאה ה-20 (מסייאן, סאטי, בולז, אנרי דיטייה ומוריס דורופלה יצאו כולם נשכרים מתמיכתו ביצירותיהם); ובקצה הכרונולוגי השני, בעריכה וביצוע של מוזיקה עתיקה (הוא השיב לחיים יצירות נשכחות ברובן של קופרן, ראמו, מישל רישאר דלאלנד ובני זמנם). דזורמיה מונה למנהל האופרה של פריז בשנת 1945, אחרי שהחזיק קודם במשרה המקבילה באופרה קומיק של פריז.

בשעת נסיעה ברומא בשנת 1950, סבל אירוע מוחי קשה. השיתוק שנגרם לו כתוצאה מכך קטע את כל פעילויותיו המוזיקליות. הוא איבד את כושר הדיבור ונשאר נטול דיבר ופרוש עד סוף ימיו.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוז'ה דזורמיה בוויקישיתוף


הקודם:
מנואל רוזנטל
מנצחים ראשים, התזמורת הלאומית של צרפת

1947-1951

הבא:
מוריס לה רו