רומניה במלחמת העולם הראשונה
 סמל ממלכת רומניה | |
 | |
| צד בעימות | חלק ממדינות ההסכמה |
|---|---|
| תאריך כניסה לעימות | אוגוסט 1916 |
| העילה למלחמה | תביעה לסיפוח טרנסילבניה |
| תאריך סיום העימות | אוגוסט 1919 |
| אירועי הסיום | כיבוש בודפשט |
| ראש המדינה בפועל | פרדיננד הראשון, מלך רומניה |
| נתוני המדינה | |
| אוכלוסייה | 7,750,000 |
| נתוני הצבא | |
| 378 גדודי חיל רגלים, 299 סוללות תותחים ו-104 אסקדרוני פרשים | 1,083,000 מגויסים שחולקו ל-4 ארמיות |
| תוצאות המלחמה | |
| אבדות בנפש | כ-330,000 חיילים נהרגו בקרבות או שמתו ממחלות. בנוסף לכך מתו ממחלות, רעב ופעולות דיכוי צבאיות כ-650,000 אזרחים רומנים[1] |
  | |
עם פתיחת מלחמת העולם הראשונה, שמרה רומניה על נייטרליות כלפי הצדדים הלוחמים, מכרה את יבוליה במחירים טובים, ציידה את צבאה וניהלה משא ומתן עם הצדדים תוך בחינת הסיכויים והסיכונים. ב-1916 הצטרפה רומניה לצד ההסכמה הלבבית ובהמשך היה שטחה זירה למלחמה, חלק גדול ממנה, כולל בירתה, נכבש והממשלה עברה ליאשי. בסיום המלחמה הייתה רומניה בצד המנצח וקיבלה תמורה טריטוריאלית גדולה, אך היה מחיר לכך.
הרקע למעורבות רומניה במלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרוץ המלחמה והלבטים בצמרת הרומנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר פתיחת מלחמת העולם הראשונה הביע קרול הראשון, מלך רומניה את רצונו שרומניה תצטרף למלחמה לצד מעצמות המרכז, אך דעת הקהל ברומניה התנגדה לכך בחריפות. המלך זימן ישיבת ממשלה בה דיווח לממשלתו שב-1883 חתם על ברית חשאית עם מעצמות המרכז. החברות בברית זו היו אמורות להיחלץ להגנת כל אחת מן החברות בה, במקרה שתותקף על ידי האימפריה הרוסית. לדעת המלך, הכבוד חייב את רומניה לפעול בהתאם לכך ולהצטרף למלחמה לצד מעצמות המרכז. הממשלה התנגדה לכך וסירבה לקבל את דעתו. המחלוקת נבעה מהפרשנות השונה שנתנו המלך מצד אחד, והממשלה מצד שני, לאירועים שהביאו לפתיחת המלחמה. לאחר רצח פרנץ פרדיננד בסרייבו, הממשל של האימפריה האוסטרו-הונגרית ראה בכך אמתלה מתאימה לפתוח במלחמה נגד סרביה והגיש לה אולטימטום משפיל, כדי למנוע את האפשרות שסרביה תקבל אותו. סרביה דחתה את האולטימטום ואוסטרו-הונגריה פתחה במלחמה נגדה. האימפריה הרוסית הכריזה על גיוס כללי ובתגובה גרמניה, בת בריתה של אוסטרו-הונגריה, הכריזה מלחמה על רוסיה. המלך ראה בשרשרת אירועים זו תוקפנות נגד בנות הברית הגרמניות, אך העם הרומני וממשלתו לא ראו זאת כך. הם סברו שבנות הברית הגרמניות פתחו במלחמה, לכן ההסכם לא חייב את רומניה לבוא לעזרתן. בכינוס של מועצת הכתר, שכללה את כל ראשי המדינה ושאותה ערך המלך בסינאיה, תמכו הנוכחים בשמירת הנייטרליות של רומניה ורק המלך, בתמיכתו של פטרה פ. קארפ, תמך בהצטרפות רומניה למעצמות המרכז. לקראת סוף הדיון הגיעה הידיעה שאיטליה, שהיה לה הסכם דומה להסכם הרומני עם אוסטר-הונגריה, הכריזה על נייטרליות. המלך לא התעקש לכפות את רצונו; מקץ ימים ספורים הלך המלך לעולמו ונוהגים לקשור את מותו למפח הנפש שנגרם לו מאי התייצבות רומניה לצד מעצמות המרכז.
יורש העצר, פרדיננד הראשון, מלך רומניה, היטה אוזן לרעייתו, מריה מאדינבורו, מלכת רומניה, ובהשפעתה היה קשוב יותר לדעת הקהל הרומנית ולא הצטרף למלחמה לצד מעצמות המרכז. יתר על כן, בנצלה את חיזור הצדדים השונים אחריהם, השיגה הדיפלומטיה הרומנית את הסכם סאזונוב-דיאמנדי, הסכם סודי שנחתם בין האימפריה הרוסית ובין רומניה. על פי ההסכם התחייבה רוסיה לערוב לגבולות רומניה ולפעול להגנתם והכירה בלגיטימיות שאיפות רומניה לצירוף טריטוריות אוסטרו-הונגריות שרוב תושביהן רומנים. תמורת הבטחות רוסיה, התחייבה רומניה לנייטרליות אוהדת כלפי מדינות ההסכמה. סרגיי סאזונוב, שר החוץ הרוסי, שחתם על ההסכם, הסביר במכתבים סודיים שנאלץ לעשות זאת כדי למנוע את הצטרפות רומניה לצד מדינות המרכז, אך בסוף המלחמה יערכו וינתחו את המצב מחדש ולא בהכרח יכבדו את ההתחייבויות[2].
שאיפות רומניה ודעת הקהל שלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התושבים בשתי הנסיכויות הרומניות, נסיכות מולדובה ונסיכות מונטניה, ראו את עצמם בני אומה אחת ורצו באיחוד הנסיכויות. מדינות אירופה, היו אדישות לכך או שהתנגדו, לכן בני הנסיכויות, ניצלו חלון הזדמנויות בשנת 1859 ויצרו אוניה פרסונלית, כשבחרו את אלכסנדרו יואן קוזה, תחילה לשליט נסיכות מולדובה ובהמשך גם לשליט נסיכות מונטניה ובכך נוצרה היחידה המדינית הקרויה הנסיכויות הרומניות המאוחדות. קוזה, כשליט משותף, פעל להידוק האיחוד וב-1862 זכה האיחוד לשם חדש, רומניה. מחוץ לרומניה, בחבלים סמוכים, חיו רומנים רבים, ושאיפת העם הרומני הייתה הרחבת גבולות רומניה, כדי לכלול בה רבים יותר מבני העם הרומני. מרבית הרומנים, מחוץ לגבולות רומניה, חיו בבוקובינה ובטרנסילבניה (כולל באנאט), תחת שלטון הונגרי, כחלק מאוסטרו-הונגריה, ובבסרביה, תחת שלטון האימפריה הרוסית.
לרומנים היה ברור שאינם יכולים להתמודד עם שתי האימפריות האדירות, אך קיוו שכחלק מקואליציה אירופית מנצחת יזכו לקבל את הנתח שלהם מאימפריה שתהיה בצד המנוצח. במלחמת העולם הראשונה, שתי האימפריות ניצבו האחת מול השנייה, לכן צפוי היה שבסוף המלחמה אחת מהן תהיה בין המנצחים.
בתקופת מלכותו הממושכת של מייסד המלוכה הרומנית, קרול הראשון, מלך רומניה, שהיה גרמני ומקורב למשפחה השלטת באימפריה הגרמנית, נוצרו קשרים קרובים ושיתוף פעולה בין שתי המדינות. לעומתו, העם הרומני ראה את עצמו חלק ממשפחת העמים הלטיניים ובן ברית של העמים הלטיניים ובעיקר של צרפת.
ההצטרפות למלחמה ומהלך הקרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה] | ||||||||||||||||||
| חילות רומניים חוצים את הרי הקרפטים אל טרנסילבניה | ||||||||||||||||||
| מערכה: החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 14 באוגוסט 1916 – מאי 1918 (כשנה) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | אירופה המזרחית | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון מדינות המרכז והסכם בוקרשט | |||||||||||||||||
| שינויים בטריטוריות | כיבוש ממלכת רומניה | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
המשא ומתן שקדם להצטרפות רומניה למלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יון (יונל) ברטיאנו, ראש ממשלת רומניה בתקופה שקדמה להצטרפות רומניה למלחמה, לא מיהר לקבל את ההחלטה לאיזה צד להצטרף והקדים לכך משא ומתן שנועד להבטיח סיפוק חלק משאיפות רומניה, במקרה שהצד שלה ינצח. רוב רובה של דעת הקהל הרומנית ומנהיגותה שאף להצטרף לברית ההסכמה הלבבית, כדי לזכות בחבלי טרנסילבניה והבאנאט, אך היה צורך להגן בהסכמים על הגבול המזרחי נגד השאיפות הרוסיות.
המגעים נמשכו תקופה ממושכת בת שנתיים, ובמהלכה הצטרפו למלחמה איטליה, בולגריה והאימפריה העות'מאנית. הרומנים מכרו יבולים של שנתיים במחירים גבוהים ובכסף הזה, בתוספת מלווה פנימי שהטילו, ציידו את צבאם, אך הנשק שהוזמן לא סופק על ידי בני הברית העתידיים, שעיכבו את האספקה עד שרומניה תחליט לאיזה צד היא מצטרפת.
במשך התקופה הזאת הופעלו על רומניה לחצים להצטרף לצד זה או אחר ולתת סיוע כזה או אחר. מעצמות המרכז ביקשו להעביר כוחות ותחמושת דרך רומניה, בהסתר, אל החזית הטורקית. רומניה לא הסכימה למעבר וגם פירקה מנשקן יחידות רוסיות שעברו בטעות את הגבול אל רומניה. לבסוף תבעה המפקדה העליונה של כוחות מדינות ההסכמה שרומניה תחליט להצטרף מיד או שכל הסיכומים שהושגו איתה מבוטלים. באמצע אוגוסט 1916 חתם ברטיאנו על הסכם בוקרשט, שעל פיו הובטחו השאיפות הרומניות, במקרה של ניצחון, במערב עד נהר הטיסה. ארבע המדינות – האימפריה הרוסית, צרפת, הממלכה המאוחדת וממלכת איטליה – הסכימו להיות ערבות לשלמות הטריטוריאלית של רומניה והכירו בלגיטימיות התביעה הרומנית של צירוף שטחי האימפריה האוסטרו-הונגרית בהם האוכלוסייה הרומנית היוותה רוב בין התושבים. בתמורה התחייבה רומניה להכריז מלחמה על האימפריה האוסטרו-הונגרית ולהפסיק את היחסים המסחריים עם המדינות העוינות את ההסכמה הלבבית. הצדדים התחייבו גם לא לכרות שלום נפרד ולרומניה הובטח מעמד שווה במשא ומתן לכריתת השלום העתידי[3]. בנוסף להסכם המדיני נחתם גם הסכם צבאי בן 17 סעיפים שעל פיו רומניה התחייבה להיכנס למלחמה עד סוף החודש. בהמשך כונסה מועצת המלך ואישרה את ההסכמים, למרות התנגדות אוהדי האופציה הגרמנית. רומניה הכריזה מלחמה על אוסטרו-הונגריה ולמחרת גרמניה הכריזה מלחמה על רומניה. בעקבות גרמניה, גם בולגריה והאימפריה העות'מאנית הכריזו מלחמה על רומניה.
המתקפה הרומנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרכב הצבא הרומני והיערכותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רומניה גייסה 1,083,000 חיילים בגילאים 18–45, שהיוו 15% מאוכלוסייתה באותו זמן. 833,758 מהמגויסים היוו את היחידות הצבאיות (18,000 מתוכם היו קצינים) ומתוך כמות זו כ-562,000 היו יחידות מבצעיות והיתר, כ-270,000, יחידות שירותים.
בצבא הרומני היו 378 גדודי חיל רגלים, 299 סוללות תותחים ו-104 אסקדרוני פרשים. לרשות הצבא עמדו 281,240 סוסים. מבחינה ארגונית הצבא הורכב משתי דיוויזיות של פרשים ו-5 בריגדות פרשים מסופחות ליחידות אחרות ועוד 23 דיוויזיות חיל רגלים. מתוך ה-23, רק עשר דיוויזיות היו באיכות טובה, חמש היו ברמה בינונית ו-8 היו באיכות נמוכה, בתהליך התארגנות. הארטילריה הכבדה כללה 129 קני תותחים בקוטר 105 עד 210 מילימטר, שהוצאו ממבצרים והוסבו למתניעים בכל מיני אמצעים מאולתרים. הוצאת התותחים מהמבצרים בוצעה כהפקת לקח מהתנהלות המלחמה בבלגיה, שם הוכחה שלמבצרים אין ערך צבאי במלחמה הזאת.
עם כניסת רומניה למלחמה הוקם חיל תותחים נגד מטוסים, שהוכפף לגנרל הדיוויזיה, מיכאי בוטנרו, שהיה ממונה גם על הגנת הבירה, בוקרשט. לרשות ההגנה נגד מטוסים עמדו 113 תותחים נגד מטוסים, לפי הפירוט הבא: 4 תותחים 75 מילימטר איטלקים, 4 תותחים 75 מילימטר צרפתים, 44 תותחים 57 מילימטר ו-45 תותחים 75 מילימטר מודל 1880.
מבחינה אופרטיבית חולק הצבא הרומני ל-4 ארמיות שנועדו לפעול בשתי חזיתות. בצפון וצפון מזרח פעלו הארמייה הראשונה בפיקודו של יואן קולצ'ר, השנייה בפיקודו של אלכסנדרו אוורסקו והרביעית (כונתה גם בשם "צבא הצפון") בפיקוד קונסטנטין פרזאן, במגמה התקפית כשפניהן אל טרנסילבניה. הארמייה השלישית, בפיקודו של מיכאי אסלאן, הוצבה בדרום, במגמה הגנתית, כדי להבטיח את הגבול מהתקפה בולגרית אפשרית.
חימוש צבא רומניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לרומניה לא הייתה תעשיית נשק ותעשיית התחמושת שלה הייתה קטנה ולא מסוגלת לספק את צורכי צבאה. לפני פתיחת מלחמת העולם הראשונה לצבא הרומני היו חוסרים גדולים בנשק ובעיקר בתחמושת. נעשו ניסיונות להגדיל את תעשיית התחמושת המקומית ונחתמו חוזים ליבוא נשק ותחמושת ממערב אירופה. עם פתיחת המלחמה ספקיות חומרי הלחימה נמנעו מאספקתם עד לקביעת עמדתה של רומניה והתחייבותה ללחום לצדן. לאחר הצטרפות רומניה למדינות ההסכמה, עדיין משלוחי הנשק נזקקו לזמן רב, כדי לעבור דרכים ארוכות ממערב אירופה לרומניה, דרך נמלי צפון אירופה לרוסיה ומשם לרומניה או דרך איראן לרוסיה ומשם לרומניה. המשלוחים עברו קיצוץ על ידי שודדים שגנבו מהם בזמן מעברם ברכבות ברוסיה ועל ידי צוללות גרמניות שהטביעו ספינות שהובילו את הנשק והתחמושת. רק באביב 1917 הגיעו המשלוחים הראשונים לרומניה. לפני הגעת המשלוחים עמדו לרשות הצבא הרומני רק 614 מקלעים (הנשק המתקדם של התקופה), מתוכם 413 מקלעי שדה, 161 מקלעי עמדה ועוד 40 מקלעים של אסקדרוני הפרשים. מלאי התחמושת של רומניה סיפק רק 143 כדורים לכל מקלע. גם מצב הציוד ולבוש החיילים הרומנים היה לא טוב - חייל מגויס נתבע להגיע עם שתי מערכות של לבוש תחתון מהבית ולרבים מהם לא היו נעליים, אלא אופינצ'י[4].
בגלל האוריינטציה הפרו-גרמנית של קרול הראשון, מלך רומניה, עיקר הנשק של הצבא הרומני היה מתוצרת מעצמות המרכז ולמדינות ההסכמה לא היו קווי ייצור לתחמושת מתאימה עבור נשק זה. תעשיית התחמושת של מדינות ההסכמה, שפעלה בלחץ גדול, כדי לספק את צורכי המדינות השרויות במלחמה, לא הייתה מוכנה לעסוק בהקמת קווי ייצור חדשים למען נשק שנמצא רק בידי צבא רומניה ובמידה מצומצמת יותר בידי הצבא האיטלקי.
הפלישה לטרנסילבניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קרב טרנסילבניה
בו זמנית עם הכרזת המלחמה, ב-27 באוגוסט, יצאו יחידות רומניות, שרוכזו לפני כן בקרבת הגבולות עם טרנסילבניה, אל מעברי ההרים ותפסו אותם על מנת להבטיח את מעבר הצבא הרומני דרכם. תוך שלושה ימים עברו דרך מעברי ההרים ונכנסו לתוך טרנסילבניה 12 דיוויזיות רומניות, שהתקבלו בהתלהבות רבה על ידי החלק הרומני של האוכלוסייה המקומית. הארמייה הרומנית הראשונה, בפיקודו של גנרל יואן קולצ'ר, שחדרה לטרנסילבניה דרך ערוצי הנחלים צ'רנה, אולט וז'יו, הייתה מפוצלת על ידי רכסי הרים בלתי עבירים, לכן מפקד הארמייה, מתוך זהירות יתירה, עצר את כוחותיו לפני שהגיעו לאתרים שנקבעו להם כיעד.
מתקפות הנגד של מעצמות המרכז
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרב טורטוקאיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – קרב טורטוקאיה
מתקפה של צבאות בולגרים וגרמנים על מצודת טורטוקאיה, בימים הראשונים של ספטמבר 1916 הביאה למפלה של הצבא הרומני שהיה חסר ניסיון קרבי, שתפקוד מפקדיו היה גרוע ונשקו עתיק יומין. התמוטטות קו ההגנה הדרומי גרמה לעצירת המתקפה הרומנית בטרנסילבניה והוצאת 7 דיוויזיות מחזית טרנסילבניה ושליחתן אל הדרום (הן לא הגיעו לשם, כי התוכניות שונו פעם נוספת, אך בינתיים חסרו בחזית הטרנסילבנית), כדי לעצור את המתקפה של אוגוסט פון מקנזן.
מתקפת הנגד של מעצמות המרכז בטרנסילבניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – קרב אולטניה
בתחילת ספטמבר 1916 כינסו מעצמות המרכז 2 ארמיות (הארמייה הגרמנית התשיעית והארמייה האוסטרית הראשונה) וריכזו אותם פחות מ-65 ק״מ מפסגות הרי הקרפטים.
באוקטובר הוחלף גנרל קולצ'ר בפיקוד הארמייה הראשונה על ידי גנרל יואן דרגלינה. יואן דרגלינה יצא במכוניתו לבדוק את מצב כוחותיו בעמק הז'יו ושם נפצע. הוא הועבר לטיפול, לבוקרשט, אך מת מזיהום פצעו[5].
ב-30 באוקטובר הגרמנים בפיקוד אריך פון פאלקנהיין תקפו את הרומנים בהרמנשטאדט וב-8 באוקטובר בקרונשטאדט והביסו אותם. אולם על אף שנהדפו לאחור, התבצרו הרומנים במעברי ההרים וסיכלו את ניסיונות הגרמנים להודפם לאחור. רק ב-26 בנובמבר הצליחו הגרמנים להבקיע את מעבר וולקן, לאחר ניצחון נוסף למרגלות גבעות טירגו-ז'יו, ובכך פתחו את הדרך לתוככי המישור הרומני. בעקבות כך החליט הפיקוד הרומני לנטוש אף את המעברים האחרים, עקב חשש מכיתור על ידי הגרמנים.
כיבוש בוקרשט
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – קרב בוקרשט
בו בזמן הבקיע מקנזן את קו הדנובה וצלח אותה מצפון לסבישטוב. כעת נוצרה תחרות בין פאלקנהיין למקנזן מי יכבוש את הבירה בוקרשט, אולם פאלקנהיין שתוגבר בעוד 4 דיוויזיות ניצח בתחרות, וב-5 בדצמבר נכנס לעיר. למחרת יחידה אחרת של פאלקנהיין כבשה את שדות הנפט בפלוישט.
בלימת המתקפה הגרמנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות מזג האוויר הסוער שגרם לנהרות לעלות על גדותיהם, ועקב החרבת כל הגשרים על ידי הרומנים, הצליחו הרומנים לבלום את המתקפה הגרמנית בסוף דצמבר 1916 על גדות הנהר סירט התחתי. באותו זמן נטלו הרוסים לידיהם את קו החזית מצפון דוברוג'ה עד הקרפטים, וגנרל סחרוב נטל את הפיקוד על כל הכוחות הרוסיים והרומניים במולדובה.
גם במהלך שנת 1917 הכוחות הרומנים בפיקודו של ירמיה גריגורסקו הצליחו לעמוד במתקפה גרמנית ולייצב את חזית. בהמשך נחתם הסכם שביתת הנשק של פוקשאן שסיים את הלחימה.
כלכלת רומניה בתקופת מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – כלכלת רומניה בתקופת מלחמת העולם הראשונה
אירועי המלחמה השפיעו על הכלכלה הרומנית מפתיחת המלחמה, כשרומניה עדיין שמרה על נייטרליות. השפעות המלחמה על הכלכלה גברו מאוד לאחר כניסת רומניה למלחמה והתעצמו עם הכיבוש הגדל והולך של טריטוריות רומניות על ידי צבאות עוינים ובזיזת נכסים רומנים. חוזה השלום הנפרד, שעל פיו כלכלת רומניה שועבדה למעצמות המרכז, ההצטרפות המחודשת למלחמה, כיבוש טרנסילבניה ובודפשט, כולל בזיזתה ולבסוף הסכמי הפיצויים המורכבים, כל אלה ועוד, השפיעו והושפעו מהמצב הכלכלי.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Enciclopedia României כרך מס' 1, פרק מס' 12, החלק השלישי - החיים הפוליטיים ברומניה תחת קרול הראשון. (ברומנית)
- Enciclopedia României כרך מס' 1, פרק מס' 12, החלק הרביעי - המלחמה לאיחוד העם. (ברומנית)
- Enciclopedia României כרך מס' 1, פרק מס' 12, החלק החמישי - החיים הפוליטיים ברומניה תחת פרדיננד הראשון. (ברומנית)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המכון ללימודים פוליטיים להגנה והיסטוריה צבאית, בוקרשט, רומניה, 2007, מס' 9 – 90 שנים מכניסת רומניה למלחמת העולם הראשונה (ברומנית)
- התוכנית של גנרל אוורסקו (ברומנית)
- האקדמיה הרומנית – מלחמת הרומנים 1916–1919 (ברומנית)
- רומניה במלחמת העולם הראשונה (ברומנית)
- Războiul românilor pentru eliberare şi reîntregire naţională (1916-1919) (ברומנית)
מלחמת העולם, 1914-1918 - רומניה, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פרופסור ניקולאה צ'יובאנו – האבדות האנושיות של רומניה בעת מלחמת העולם הראשונה
- ^ מירצ'אה דוגארו - האנטנטה (מדינות ההסכמה) והרומנים
- ^ המכון ללימודים פוליטיים להגנה והיסטוריה צבאית, בוקרשט, רומניה, 2007, מס' 9 – 90 שנים מכניסת רומניה למלחמת העולם הראשונה, עמוד 20
- ^ פרופסור ניקולאה צ'יובאנו – האבדות האנושיות של רומניה בעת מלחמת העולם הראשונה
- ^ איך מת גנרל דרגלינה
| מדינות במלחמת העולם הראשונה | ||
|---|---|---|
| מדינות ההסכמה | איטליה • ארצות הברית • בלגיה • האימפריה הבריטית (אוסטרליה • אירלנד • דרום אפריקה • ניו זילנד • קנדה) • יוון • האימפריה היפנית • ליבריה • מונטנגרו • סין • סרביה • פורטוגל • צרפת • רומניה • האימפריה הרוסית • לוקסמבורג | |
| מעצמות המרכז | האימפריה האוסטרו-הונגרית (הונגריה) • בולגריה • הקיסרות הגרמנית • האימפריה העות'מאנית | |
