פונדק, 1970 | |
לידה |
14 במאי 1955 תל אביב-יפו, ישראל |
---|---|
פטירה |
11 באפריל 2014 (בגיל 58) תל אביב-יפו, ישראל |
מדינה | ישראל |
השכלה | אוניברסיטת לונדון |
השקפה דתית | יהדות |
רון פונדק (14 במאי 1955 – 11 באפריל 2014) היה ממתכנני הסכמי אוסלו, כיהן כמנכ"ל מרכז פרס לשלום משנת 2001 עד 2012.
פונדק היה בנו של העיתונאי הישראלי-דני נחום פונדק[1] ושל סוזי פונדק; אחיו, אורי פונדק, נהרג במלחמת יום הכיפורים. פונדק התגייס לצה"ל בשנת 1973, מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים, שובץ בחיל המודיעין[2] ולאחר קורס קצינים[3] שירת כקצין מודיעין. בהמשך אף עבד בקהילת המודיעין הישראלית בתפקידים שונים. בשנת 1991–1992 הועסק כעיתונאי בעיתון "הארץ".
הוא השלים עבודת דוקטורט בבית הספר ללימודי המזרח ואפריקה (SOAS) באוניברסיטת לונדון, והתמחה בהיסטוריה הפוליטית-מדינית של המזרח התיכון. בשנת 1994 פרסם באנגליה את הספר "The Struggle for Sovereignty", העוסק בהיסטוריה הירדנית בין השנים 1946–1951. מאז, כתב פונדק מאמרים לעיתונות הישראלית והבינלאומית בנושאי תהליך השלום הערבי-ישראלי.
לאחר פרישתו ממרכז פרס לשלום התמנה ליו"ר פורום ארגוני השלום הישראלי.
נפטר ב-11 באפריל 2014, ממחלת הסרטן.[4]
מראשית שנות ה-90 נטל פונדק חלק משמעותי בניסיונות לקידום פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני. בתוך כך, היה מעורב בראשית שנות התשעים ביצירתו של ערוץ השיחות החשאי עם אש"ף באוסלו, בידיעתו של שר החוץ דאז, שמעון פרס. בשלב שני, היה פונדק חבר בצוות הישראלי המצומצם שנשא ונתן עם אש"ף על ניסוח הסכם הצהרת העקרונות אשר נחתם בוושינגטון ב-13 בספטמבר 1993.
בשנים שלאחר הסכמי אוסלו היה פונדק מעורב במספר יוזמות שלום, קבוצות מחקר, ועדות היגוי וקבוצות עבודה אשר מטרתן הייתה לקדם שלום ישראלי-ערבי, תוך השפעה ישירה ועקיפה על מדיניות ממשלתית.[דרוש מקור] בשנים 1994 – 2000 היה פונדק בין הדמויות המרכזיות שהובילו ערוצי דיאלוג שונים עם הפלסטינים, שכונו: Track Two, בהם נדונו במשותף נושאים מקצועיים ומדיניים שהיו קשורים להצעה להסדר קבע של שלום בין ישראל למדינה פלסטינית, בהם הבנות ביילין-אבו מאזן. תוצרי שיחות אלו באו לידי ביטוי בועידת קמפ דייוויד שהתקיימה בשנת 2000, ובועידת טאבה. פונדק נמנה גם עם מנסחי יוזמת ז'נבה ב-2003.
ב-2004 שלח פונדק מכתב למרואן ברגותי, שנידון לחמישה מאסרי עולם על מעורבותו ברצח יהודים, בו טען כי מאסרו של ברגותי, אותו כינה "שותף אמיתי לשלום", הוא "טעות איומה ומרה".[5]
פונדק סבר בשנת 2009 כי הסכם אוסלו הוא הסכם היסטורי אשר הניח את היסודות להמשך המשא ומתן בין ישראל והפלסטינים וקבע את העקרונות המרכזיים להסכם שלום עתידי.[6] בשנת 2013 הודה פונדק כי הסכם אוסלו נכשל, אך טען שהעקרונות שהובילו להסכם אוסלו הם הדרך היחידה לשלום, בנוסף טען כי השלום צריך להיות המאיץ של הכרעת המדינה כישראלית ולא יהודית[7].
פונדק שימש כחבר ועדת ההיגוי של קבוצת Aix וחבר ועדת ההיגוי של יוזמת ז'נבה. כמו כן, כיהן כיו"ר המשותף של פורום ארגוני השלום הפלסטיני-ישראלי. טרם הצטרפותו למרכז פרס לשלום שימש מנהל שותף של הקרן לשיתוף פעולה כלכלי (ECF), ארגון ישראלי המקדם נושאים שונים, מדיניים וכלכליים, הקשורים לתהליך השלום.
בנוסף, שימש כחבר האספה הכללית של בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, חבר בוועד המנהל ובוועדת תערוכות ורכישות במוזיאון תל אביב לאומנות, וחבר בוועד המנהל ובוועד האקדמי של המכון לדיפלומטיה ושיתוף פעולה אזורי באוניברסיטת תל אביב.
עם מותו:
מכּתביו:
על כתביו: