רוקמת התחרה
 | |
| כרזת הסרט | |
| מבוסס על | הרומן "רוקמת התחרה" של פסקל ליינה |
|---|---|
| בימוי |
קלוד גורטה  |
| הופק בידי | איב גאסר |
| תסריט | קלוד גורטה, פסקל ליינה |
| עריכה | ויליאם ריינולדס |
| שחקנים ראשיים |
איזבל הופר איב בניטון פלורנס ג'ורג'טי |
| מוזיקה |
פייר ז'נסן |
| צילום |
ז'אן בופטי |
| מדינה |
 צרפת |
| חברה מפיצה | Jupiter Communications |
| הקרנת בכורה | 25 במאי 1977 |
| משך הקרנה |
107 דק' |
| שפת הסרט |
צרפתית |
| סוגה |
סרט דרמה, סרט המבוסס על יצירה ספרותית |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
רוקמת התחרה (בצרפתית: La Dentellière) הוא סרט דרמה צרפתי משנת 1977 עם איזבל הופר ואיב בניטון בתפקידים הראשיים.
התסריט מבוסס על הרומן "רוקמת התחרה" משנת 1974 של פסקל ליינה (אנ'), שזיכה אותה בפרס גונקור.
הסרט הופץ בישראל על ידי גלפנדפילם.[1]
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביאטריס (איזבל הופר) היא בחורה צעירה ופשוטה הגרה עם אמה בפריז ועובדת כמתלמדת במספרת נשים. היא ביישנית ומופנמת ואין לה חברים פרט לספרית מרילן (פלורנס ג'ורג'טי), המבוגרת ממנה ובעלת ניסיון עשיר עם גברים.
לאחר שהגבר האחרון של מרילן נוטש אותה, היא מחליטה לנסוע לחופשה עם ביאטריס בעיירת החוף קאבורג (אנ') בנורמנדי. שתיהן משתעממות בעיירה המנומנת. הן יוצאות לדיסקוטק. מרילן רוקדת שם, אך ביאטריס יושבת ולא נענית להזמנות גברים לריקוד. מרילן מתאהבת בגבר אמריקאי, עוברת לגור אתו ומשאירה את ביאטריס לבדה במלון.
ביאטריס משוטטת לבדה ופוגשת סטודנט צעיר לספרות בשם פרנסואה (איב בניטון). הוא אינטליגנט, נאה, ממשפחה עשירה, והוא מוקסם מהפשטות של ביאטריס. למרות הבדלי ההשכלה ביניהם הרומן מתהדק והם עוברים לגור ביחד בדירה קטנה בפריז ושם ממשיך פרנסואה בלימודיו וביאטריס במספרה, למרות שפרנסואה מעדיף שתלמד ותמצה את עצמה בעיסוק מכובד יותר.
פרנסואה מציג אותה להוריו. כאשר חבריו באים לבקר, השיחה עוסקת בבעיות פילוסופיות, וביאטריס יושבת בצד מנותקת. היא אינה מסוגלת להשתלב בעולמו האינטלקטואלי של בעלה. פרנסואה לומד לבחינות בעוד שביאטרים מגהצת ו"מפריעה" לו. לבסוף מחליט פרנסואה להיפרד וביאטריס מקבלה זאת בהכנעה.
היא חוזרת לגור עם אמה, נכנסת לדיכאון עמוק ומפסיקה לאכול. לבסוף היא מתעלפת ברחוב ונלקחת לאשפוז במוסד למחלות נפש. פרנסואה, אכול רגשות חרטה מבקר אותה בבית חולים ומוצא אותה מנותקת בתוך עולמה הפנימי. היא סורגת עם פנים קפואות כמו בציור רוקמת התחרה(אנ') של ורמיר.
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איזבל הופר זכתה בפרס באפט"א לשחקן חדש ומבטיח ביותר. היא זכתה גם בפרס דוד די דונטלו לשחקנית הזרה הטובה ביותר.
- קלוד גורטה היה מועמד לפרס דקל הזהב.
- הסרט היה מועמד לשלושה פרסי סזאר - השחקנית הטובה ביותר (איזבל הופר), שחקנית המשנה הטובה ביותר (פלורנס ג'ורג'טי) והסרט הטוב ביותר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"רוקמת התחרה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"רוקמת התחרה", באתר AllMovie (באנגלית)
"רוקמת התחרה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"רוקמת התחרה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- קדימון לסרט רוקמת התחרה, באתר יוטיוב
- גידי אורשר, אהבה ללא עתיד, מעריב, 27 ביולי 1980
- זאב רב נוף, אין אהבה ללא גשר, דבר, 25 בספטמבר 1978
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ סרטים - רוקמת התחרה, מסמך באתר ארכיון המדינה