![]() | |
---|---|
![]() | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | צומח |
מערכה: | בעלי פרחים |
מחלקה: | דו-פסיגיים |
סדרה: | קיטניתאים |
משפחה: | קטניות |
תת־משפחה: | פרפרניים |
סוג: | רותם |
שם מדעי | |
![]() רפינסק, 1838 |
רותם (שם מדעי: Retama) הוא סוג שיחים מתת-משפחת הפרפרניים במשפחת הקטניות. הרותם הוא סוג של שיחים הגדלים במגוון אזורי אקלים: סוב־טרופיים, ממוזגים ומדבריים. הסוג כולל 5 מינים מתוכם רק רותם המדבר בישראל[1][2]. תחום תפוצתו של הסוג משתרע ביוון ואיי הים האגאי המזרחיים, באיים הקנריים, ומחצי האי האיברי (דרום פורטוגל ודרום-מערב ספרד) אל צפון-מערב אפריקה, ומשם ממשיך דרך סהרה המערבית וחצי האי ערב וסיני אל המזרח התיכון[1].
בישראל מצויים מספר מינים הנחשבים לקרובים מבחינה פילוגנטית (קרבה אבולוציונית) לסוג רותם, ובפרט לרותם המדבר שהוא יחיד בסוגו בישראל.
הסוג רותם שייך מבחינה פילוגנטית לשבט Genisteae, בתוך תת-שבט Spartiinae. יחד עמו משתייכים צלען הגליל (Gonocytisus pterocladus) ואחירותם החורש (Spartium junceum), הנחשבים לקרובים ביותר אליו.
לאחריהם, במידת הקרבה, נמצאים שני מינים נדירים נוספים: רתמה קוצנית (Genista fasselata) ורתמת הלבנון (Genista libanotica), המשתייכים לתת-שבט Genistinae.
קידה שעירה (Calicotome villosa) קרובה גם היא לרותם המדבר אך ממוקמת מעט רחוק יותר מבחינה פילוגנטית. אף שהיא משויכת לשבט Genisteae, היא משתייכת לתת-שבט Cytisinae, קבוצה טקסונומית נפרדת[1].
בעולם ידועים חמישה מינים של רותם שתועדו ותוארו למדע כבר בשנות ה-1840, כאשר האחרון שבהם, רותם שעיר-פרי (Retama dasycarpa), הוצג לראשונה למדע בשנת 1892, הוא מין אנדמי למרוקו. מלבדו מצויים במרוקו שני מינים נוספים: רותם חד-זרעי ורותם צהוב-פרחים. מתוך חמשת המינים, רק שניים מתאפיינים בפרחים צהובים, בעוד שלשאר המינים פרחים לבנים או בעלי גוון ורדרד קל.
רותם המדבר הוא בעל התפוצה הרחבה ביותר והוא אף הובא והתבסס ביוון, ובמדינות: קווינסלנד שבצפון-מזרח אוסטרליה, דרום אוסטרליה ואוסטרליה המערבית.
אלו חמשת המינים:
כיוון שרוב השנה הצמח חסר עלים, מתבצע תהליך ההטמעה (פוטוסינתזה) וחילוף הגזים על ידי הגבעולים. גבעולי הרותם חרוצים לאורכם, והפיוניות יושבות בתוך חריצי הגבעולים.[5]
הסוג רותם מאופיין בכמה מאפיינים:
מבנה הפרח – הפרחים פרפרניים (Papilionoideae) עם מבנה אופייני למשפחת הקטניות.
מנגנון קיבוע חנקן – כל המינים מקיימים סימביוזה עם חיידקים מקבעי חנקן (Rhizobia), המסייעים להעשרת הקרקע.
סבילות לתנאי יובש – רוב המינים מותאמים לתנאים ים-תיכוניים וערבתיים, עם עמידות ליובש ולקרקעות עניות.
דמיון מורפולוגי – העלים קטנים או מנוונים, והגבעולים הם המבצעים את תהליך ההטמעה (פוטוסינתזה) וחילוף הגזים בתנאי יובש קיצוניים (כפי שנצפה ברותם המדבר ובאחירותם החורש).
יש המפרשים את השם כנגזר מהשורש רת"ם, מפני שבהיותו גדל באזורי דיונות בהם החול נודד ממקום למקום, שורשיו נאלצים 'לרתום' את האדמה שמסביבם, כדי לא לעוף עם החול ולהינתק מן האדמה.
השם "רותם" הוענק למין Retama raetam במילון "ילקוט הצמחים" (הערה 646) משנת 1930. לעומת זאת, השם "רותם ספרדי" הוענק למין Spartium junceum, המוכר כיום בשם "אחירותם החורש". בשנת 1946, השם "רותם" אושר רשמית במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" (סעיף 767). במילון "צמחי ארץ ישראל" משנת 2003, הוסדרו שמות הסוג "רותם" והמין "רותם המדבר".
שם הצמח "רותם" נזכר ארבע פעמים במקרא:
אחת מתחנות בני ישראל במדבר סיני נקראה "רתמה" (במדבר ל"ג, י"ח-י"ט), ושמה, ככל הנראה, ניתן לה בהשראת צמח הרותם, הנפוץ באזור ומהווה מרכיב מרכזי בנוף המדברי.
זיהוי הצמח "רותם" הנזכר במקרא עם רותם המדבר נחשב לאמין במיוחד. זיהוי זה מבוסס על מסורת לשונית רציפה המשתקפת כבר בתרגום הירושלמי ועד לפרשנותו של רבי סעדיה גאון. השם "רותם" נשמר גם בערבית, ומשם עבר לשפה הספרדית ולשמו המדעי הלטיני[6]. הזיהוי מתחזק בהסתמך על ההקשרים המקראיים שבהם מופיעות המילים "מדבר", "גחלי רתמים" ו"שורשי רתמים", אשר תואמים את מאפייני רותם המדבר, את בית גידולו ואת שימושיו המסורתיים[7].
חז"ל הפליגו בתיאור עוצמת בערתן של גחלי רתמים, וכך גם מתועדת במסורות שונות השימוש בשורשי הרותם להפקת פחמים. יצחק זמיר[8] מציין באחד מספוריו מלפני מלחמת השחרור, עדות מחזקת לזיהוי זה: "כיום שורפים הבדואים במדבר יהודה את שורשיו לפחמים, הנמכרים בחברון ובירושלים, והם משמידים אותו במידה רבה. את הרותם מרבים להכניס בשנים האחרונות לגינות נוי בשל פרחיו ומראהו הדקורטיבי. סיביו ראויים לעיבוד ויכולים לשמש לתעשיית חבלים. הרותם יכול להועיל גם בתור צמח חולות, הודות למערכת שורשיו המפותחת והסתגלותו לקרקע הדלה של החולות"[9].
עדויות בוטניות וארכאולוגיות מחזקות את הזיהוי: שרידים רבים של פחמי רותם המדבר נמצאו באתרים ארכאולוגיים ברחבי ארץ ישראל, לאורך כל התקופות ההיסטוריות. שרידים אלו אותרו בעיקר באזורי הנגב, מזרח סיני ושפלת החוף[7]