לידה |
4 במרץ 1902 וילנה, האימפריה הרוסית |
---|---|
פטירה |
20 במרץ 1993 (בגיל 91) מוסקבה, רוסיה |
מדינה | האימפריה הרוסית, ברית המועצות, רוסיה |
מקום קבורה | בית הקברות נובודוויצ'יה |
השכלה | המכון לקולנוע על שם גרסימוב (1925) |
תקופת הפעילות | מ-1925 |
בן או בת זוג | Mikhail Plisetski |
רחל מֶסֶרֶר (ברוסית: Рахиль Михайловна Мессерер-Плисецкая 4 במרץ 1902 - 20 במרץ 1993), שנודעה גם בשם הבמה "רה מסרר", הייתה שחקנית רוסיה בסרט אילם ובתיאטרון.
רחל מסרר נולדה בווילנה למשפחה יהודית-ליטאית. אביה, מיכאיל מסרר, היה רופא שיניים בווילנה ושם אמה היה סימה שאבד. היא הייתה אחת מעשרה ילדים, שכל אחד מהם נקרא בשם תנ"כי: פנינה, עזריה, מתניה, רחל, אסף, אלישבע, שולמית, עמנואל, אבינדב ואראלה. רחל, אחיה עזרי אזרין (שחקן), אחותה שולמית מסרר (בלרינה) ואחיה אסף מסרר (רקדן בלט וכוריאוגרף, התפרסמו איש-איש בתחומו והחלו שושלת של רקדני בלט ומנהלי בלט בולטים.
מסרר נישאה לדיפלומט רוסי ידוע-שם, מיכאיל פליסצקי (1899–1938) ונולדו להם שלושה ילדים: הבלרינה המפורסמת מאיה פליסצקאיה (1925–2015), מנהל הבלט המוכשר אלכסנדר פליסצקי (1931–1985) והרקדן הסולן עזרי פליסצקי (1937–). נכדתה, אנה פליסצקאיה (1971–) גם היא בלרינה.
מסרר סיימה את לימודיה במכון גראסימוב לסינמטוגרפיה בשנת 1925. בשנים הראשונות של המשטר הסובייטי, כיכבה מסרר באולפני בוחקינו וכוכב המזרח. קריירת הראינוע של מסרר הייתה קצרה למדי, משום שמיד לאחר נישואיה הקדישה את זמנה למשפחתה ולבעלה, שייצג את הממשלה הסובייטית בשפיצברגן, כקונסול כללי בברנטסבורג ואחראי על מכרות הפחם. ב-30 באפריל 1937, הואשם במסגרת הטיהורים הגדולים בריגול וב-8 בינואר 1938 הוצא להורג.[1]
בראשית מרץ 1938, נאסרה מסרר. ה-NKVD, סוכני המשטרה החשאית, דרשו ממסרר לאשר, שבעלה היה "מרגל, בוגד, מחבל, פושע ושותף לקשר נגד סטלין." באומץ לב לא מבוטל לאותה תקופה, סירבה ונשפטה ל-8 שנים בכלא. בתה, מאיה עמדה לפני איום בשליחה לבית יתומים, שממנו ניצלה הודות לדודתה, שולמית מסרר, שאימצה אותה. בנה אלכסנדר נלקח אל משפחת אחיה של רחל, אסף מסרר. אירועים אלה היסבו לא מעט צרות לאסף ושולמית. בקיץ 1939, הועברה רחל למחנה עבודה אקמולינסק לנשות בוגדים במולדת.[2]
מסרר שוחררה ב-1941, רק חודשיים לפני פרוץ המלחמה הפטריוטית הגדולה, עם פלישת צבא גרמניה הנאצית לברית המועצות. לאחר שחרורה, לא חידשה עוד את קריירת המשחק שלה. בימים ההם, שום במאי לא היה מסכן את הקריירה שלו בהזמנתה לעבוד עמו. על אף הכל, היא האמינה שבעלה חי וישוב ביום מן הימים. ב-3 במרץ 1956, נודעה לה האמת: במסמכי הטיהור של מיכאיל פליסצקי, נכתב תאריך הוצאתו להורג: 8 בינואר 1938.