ריאליזם פואטי

ריאליזם פואטי הייתה תנועה אמנותית בקולנוע הצרפתי בשנות ה־30 ושנות ה־40 של המאה ה־20. סרטי הריאליזם הפואטי עסקו בצרפת של אותה התקופה, ושילבו בין עיצוב קולנועי ריאליסטי של המציאות החברתית היומיומית ובין ייצוג קולנועי הנושא משמעויות סימבוליות וליריות^[1][2].

היסטוריה

הריאליזם הפואטי לא היה אחיד כמו זרמים קולנועיים אחרים באותה תקופה, והיווה יותר מגמת יצירה מאשר אסכולה מגובשת. הריאליזם הפואטי התאפיין בעיסוק בדמויות משולי החברה (גנגסטרים, נשים מפוקפקות, קבצנים ) שמקבלות את ההזדמנות שלהן לממש את אהבת חייהן אולם מחמיצות אותה בסופו של דבר, מוצפות באווירה פטליסטית, נוסטלגית ומרירה. סוג זה של ריאליזם נקרא "ריאליזם פואטי" נוכח הרמה הגבוהה של האסתטיקה בצילום, תוך הקפדה יוצאת דופן על דימויים וויזואליים ריאליסטיים (כלבלב, פסי רכבת שמתפצלים, אדם שנגזר על גורלו להיות עיוור) שלעיתים משכה את תשומת הלב לצדדים התיאוריים של הסרט ולא לעלילה עצמה. גם עם פרוץ מלחמת העולם השנייה המשיך הריאליזם הפואטי להיות פופולרי בארצות הברית בשנות הארבעים והחמישים.

התסריטאים הבולטים ביותר, שהובילו את התנועה וכתבו חלק משמעותי מסרטיה היו ז'אק פרוור ושרל ספאק. עם הבמאים המובילים אפשר למנות את ז'אן רנואר, פייר שנאל, ז'אן ויגו, ז'ולין דוביביה ומרסל קרנה. שחקניו הבולטים היו ז'אן גאבן, מישל סימון, סימון סיניורה ומישל מורגן.

סרטים בולטים

• ליזה הקטנה – (La Petite Lise, 1930), ז'אן גרמיון (Jean Grémillon).
• המשחק הגדול – (Le Grand jeu, 1934), ז'אק פיידה (Jacques Feyder).
• הרחוב ללא השם – (La rue sans nom, 1934), פייר שנאל.
• פשע ועונש – (Crime et châtiment, 1935), פייר שנאל.
• הצוות היפה – (La belle equipe, 1936), ז'ולין דוביביה.
• פפה המוקו – (Pépé le Moko, 1937), ז'ולין דוביביה.
• האשליה הגדולה – (La Grande Illusion, 1937), ז'אן רנואר ושרל ספאק.
• רציף הערפילים – (Le Quai des brumes, 1938), מרסל קרנה וז'אק פרוור.
• הוטל דו נורד – (Hôtel du nord, 1938), מרסל קרנה.
• השחר עולה – (Le jour se lève, 1939), מרסל קרנה וז'אק פרוור.
• ילדי גן העדן – (Les Enfants du Paradis, 1945), מרסל קרנה וז'אק פרוור.

השפעה

לתנועת הריאליזם הפואטי הייתה השפעה רבה על הקולנוע האירופאי, בעיקר בהצבת העיסוק בשולי החברה כלגיטימי בקולנוע. התנועה השפיעה בין היתר על הגל החדש בצרפת בשנות ה-60, ועל הסרט האפל אשר ירש את העיסוק בנושאים כגורל, אי צדק וגיבורים שדינם נחרץ. כמו כן נודעה לתנועה זו השפעה רבה על הנאו-ריאליזם האיטלקי, שרבים מאבותיו עבדו יחד עם במאים ריאליסטיים פואטיים טרם שחזרו לאיטליה ויצרו את התנועה הנאו-ריאליסטית עם תום מלחמת העולם השנייה (לוקינו ויסקונטי כדוגמה המשמעותית ביותר).

ראו גם

• הגל החדש הצרפתי
• נאו־ריאליזם איטלקי

לקריאה נוספת

• ענר פרמינגר, מסך קסם: כרונולוגיה של קולנוע ותחביר, האוניברסיטה הפתוחה, 1995, עמ' 129–133

קישורים חיצוניים

• מהי תנועת הריאליזם הפואטי?, באתר Filmmaking Lifestyle (באנגלית).

הערות שוליים

1. ירון זליכה, ארבע מאות המלקות וסרטים אחרים: על מנהיגות, ערכים, אתיקה ואסתטיקה בקולנוע של המאה העשרים, הקיבוץ המאוחד, 2015, עמ' 13–21, 44–47, 89–91. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר".
2. ענר פרמינגר, מסך קסם: כרונולוגיה של קולנוע ותחביר, האוניברסיטה הפתוחה, 1995, עמ' 129–133.