לידה |
1965 (בן 59 בערך) לונדון, הממלכה המאוחדת |
---|---|
מקום לימודים | אוניברסיטת צפון לונדון, אוניברסיטת ווריק |
מוסדות | האוניברסיטה האמריקנית בביירות |
עיסוק | פילוסוף, מרצה באוניברסיטה, מתרגם |
הושפע מ | פרנסואה לרואל, אלן באדיו, קוונטין מייאסו, ז'יל דלז, ניק לנד, פול צ'רצ'לנד, תומאס מצינגר, וילפריד סלרס, הגל, פליקס גואטרי, מקס סטירנר, ארתור שופנהאואר, זיגמונד פרויד |
מדינה | הממלכה המאוחדת |
אתר רשמי | |
ריימונד (ריי) בראסייה (במקור: Raymond Brassier ; נולד ב-1965) הוא פילוסוף בריטי ממוצא צרפתי-סקוטי, מרצה בפקולטה לפילוסופיה באוניברסיטה האמריקאית בביירות. הוא מכנה את הגותו ניהיליזם טרנסצנדנטלי, וזו נקשרת פעמים רבות לתנועת הריאליזם הספקולטיבי (אף שהיה זה שטבע את המושג, הוא מתנגד לסיווגה כתנועה). בעבר היה עמית מחקר במרכז למחקר בפילוסופיה אירופית מודרנית באוניברסיטת מידלסקס (אנ') בלונדון.
חיבורו המרכזי הוא Nihil Unbound: Enlightenment and Extinction (כלום בלתי־תחום: נאורות והכחדה). הוא ידוע גם כמתרגם לאנגלית מכתביהם של הפילוסופים הצרפתיים אלן באדיו, קוונטין מייאסו וז'אן-לוק ננסי. ברסייה זכה להכרה בתחילת דרכו כפרשן של פרנסואה לרואל (אנ').
ברסייה נולד לאב ממוצא צרפתי ולאם ממוצא סקוטי. ב-1995 הוא קיבל תואר ראשון באמנויות מאוניברסיטת צפון לונדון. ב-1997 השלים תואר שני באמנויות. ב-2001 השלים דוקטורת בפילוסופיה מאוניברסיטת אטניברסיטת וורוויק.[1]
יחד עם קוונטין מייאסו, גרהם הרמן ואיאן המילטון גרנט (אנ'), בראסייה נחשב לאחד הפילוסופים הבולטים של תנועת הריאליזם הספקולטיבי, אשר הוגיה דוגלים בריאליזם פילוסופי בשאיפה להתמודד עם האתגרים שמציבים פילוסופיות של "קורלציוניזם" (correlationism) אשר מציבות את ההכרה האנושית כתנאי למטפיזיקה.
בראסייה מותח ביקורת חריפה על חלק ניכר מהפילוסופיה העכשווית בשל מה שהוא מחשיב כניסיון שלה להדוף את "איום" הניהיליזם על ידי שמירה על חווית המשמעות (המאופיינת כתכונה המגדירה את הקיום האנושי) ודחיית הלוגיקה של ההתפכחות (disenchantment) מאז הנאורות.[2] בניגוד לפילוסופים כמו ג'ון מקדואל (אנ'), השואף להיעזר בפילוסופיה בניסיון להביא ל"השבת הקסם לעולם" (re-enchantment of the world), עבודתו של בראסייה שואפת "לדחוף את הניהיליזם למסקנתו הסופית". בראסייה טוען כי הפילוסופיה נמנעה מרעיון הטראומטי של הכחדה, במקום לנסות למצוא משמעות בעולם המותנה בעצם הרעיון שהוא עצמו יכחד. בראסייה מבקר הן את הפנומנולוגיים וההרמנאוטיים של הפילוסופיה הקונטיננטלית, כמו גם את חיוניותם של הוגים כמו ז'יל דלז, הפועלים להשארת המשמעות בעולם כנגד ה"איום" של הניהיליזם. במקום זאת, בהסתמך על הוגים כמו אלן בדיו, פרנסואה לארואל (אנ'), פול צ'רצ'לנד (אנ') ותומאס מצינגר (אנ'), בראסייה מגן על השקפת העולם לפיה העולם חסר משמעות מטבעו. כלומר, במקום להימנע מהניהיליזם, בראסייה מחבק אותו כאמת העומדת בבסיס המציאות. בראסייה מסיק מתוך קריאותיו בבאדיו ולארואל כי היקום מבוסס על כלום (Nihil),[3] אבל גם שהפילוסופיה היא "אורגנון של ההכחדה" ("organon of extinction"), כי רק בגלל שהחיים מותנים בהכחדה יש בכלל מחשבה.[4] לאחר מכן מגן בראסייה על פילוסופיה אנטי-קורלציוניסטית קיצונית המציעה שהמחשבה לא משולבת עם הוויה, אלא עם אי-הוויה.
לפי בראסייה, התפכחות של העולם מובנת כתוצאה מהתהליך שבו הנאורות ניתצה את "שרשרת ההוויה הגדולה" (great chain of being).[2] במקום שהפילוסופיה תשאף לבסס מחדש את משמעות הקיום, את תכלית החיים, או את ההתאמה שאבדה בין האדם לטבע, עליה לצאת מתוך נקודות מוצא ניהיליסטית, שכן "הניהיליזם אינו סתירה קיומית אלא הזדמנות ספקולטיבית."[2]
ניק פיצולאטו (אנ'), יוצר "בלש אמיתי" ציין את ספרו של בראסייה Nihil Unbound כהשפעה ישירה עבורו, לצד Better Never to Have Been של דייוויד בנאטר, The Conspiracy Against the Human Race (הקונספירציה כנגד המין האנושי) של תומאס ליגוטי (עבורו כתב בראסייה את פתח הדבר), Confessions of an Antinatalist (ווידויים של אנטינטליסט) של ג'ים קרופורד ו- The Dust of This Planet (אבק הפלנטה הזו) של יוג'ין ת'קר (אנ').[5]