ריסקו קאידו

ריסקו קאידו
ריסקו קאידו
ריסקו קאידו
אתר מורשת עולמית
הנוף התרבותי של ריסקו קאידו וההרים הקדושים של גראן קנריה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2019, לפי קריטריונים 3 ו-5
שטח האתר 94.25 קמ"ר
שטח אזור החיץ 85.57 קמ"ר
מיקום
מדינה ספרדספרד ספרד
מיקום האיים הקנריים עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 28°02′37″N 15°39′41″W / 28.043500°N 15.661300°W / 28.043500; -15.661300
riscocaido.grancanaria.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
רוקה בנטייגה
הר השולחן אקוסה
האתר הארכאולוגי אקוסה

הנוף התרבותי של ריסקו קאידו וההרים הקדושים של גראן קנריהספרדית: Paisaje cultural del Risco Caído y montañas sagradas de Gran Canaria) הוא אתר במרכז ההררי של האי גראן קנריה שבאיים הקנריים בספרד. ב-7 ביולי 2019 הוא הוכרז אתר מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו במסגרת המושב ה-43 של ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו. הוא משתרע על פני כמעט כל אגן טחדה (Cuenca de Tejeda), מסיב טמאדבה (ספ') וחלק מערוץ הנהר ברנקו אונדו (Barranco Hondo). שטח אתר המורשת העולמית הוא 94.25 קילומטרים, ושטח אזור החיץ הוא 85.57 קילומטרים רבועים, ובסך הכול כ-180 קילומטרים רבועים. שטח זה כולל את היישובים ארטנרה (Artenara), טחדה (Tejeda), גאלדר (Gáldar) ואגאטה (Agaete). זהו אתר המורשת העולמית הראשון באי גראן קנריה, והחמישי באיים הקנריים.

הנוף התרבותי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנוף התרבותי הוא אתר הכולל ממצאים ארכאולוגיים ושרידי מבנים שנשמרו היטב השייכים לתרבות שנעלמה של התושבים המקוריים של האיים הקנריים, הגואנצ'ים, ילידים ממוצא ברברי שהגיעו לאיים מצפון אפריקה, סביב המאה הראשונה לספירה. למעט כמה מפגשים ספורדיים במאה ה-14 עם ספנים מדרום אירופה שהגיעו לאיים בדרכם לחפש נתיבים חדשים אל איי התבלינים או בשל סחר עבדים, הייתה האוכלוסייה המקומית מבודדת עד כיבוש האיים על ידי כתר קסטיליה במאות 14 וה-15.

הנוף התרבותי משתרע על שטח הררי נרחב במרכז האי בתוך הקלדרה הגדולה של טחדה (Caldera de Tejeda), "סערה מאובנת" כפי שכינה אותה מיגל דה אונאמונו:

עברנו שבילים חצובים במדרונות תלולים עד לפסגה, ונתנו מבט לעמק טחדה. המחזה מרשים. כל אותם קירות שחורים של הקלדרה הגדולה, המסתיימים בשפה הנראית כמו שינות בשל הסלעים הזקופים בקצותיהם, משרים על המקום אווירה של החזון של דנטה. שום דבר אחר לא יכול להיות קדרות הגהנום בהן ביקר הפלורנטיני. זהו זעזוע אדיר לבטן האדמה; הכול נראה כמו סערה מאובנת, אבל סערת של אש, של לבה, ולא של מים.

באתר יש מגוון רחב של אתרים ארכאולוגיים: יישובים של שוכני מערות, מקדשים, אסמים מבוצרים, טרסות ששימשו לחקלאות, מתקנים לניצול מים ומערות ובהן ציורים ופטרוגליפים. בין האתרים: "ריסקו קאידו" (Risco Caído, מילולית "צוק שנפל"), רוקה בנטייגה (Roque Bentayga), צוק סלע בגובה 1,441 מטרים שסביבו שרידי יישובים ומקדשים, "מערת מנורות השמן" (Cueva de los Candiles) על צוק צ'פין (Risco de Chapín) והאתר הארכאולוגי אקוסה (Conjunto arqueológico de Acusa).[1]

ריסקו קאידו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר ריסקו קאידו כולל מערכת מערות הממוקמת על הגדה השמאלית של הנהר ברנקו אונדו, המפריד בין הרשויות המקומיות של ארטנרה וגאלדר. מערות אלה נחפרות בערך 100 מטר מעל תחתית הערוץ על גבי מדף סלע.[2]

האתר מורכב מ-21 מערות שנחפרו בסלע הגעשי של צוק מעל הערוץ. מערות אלה שימשו משכן לאנשים וחיות משק במשך 600 שנה לפחות, ומשערים שהיו בשימוש עד תחילת המאה ה-20.[3]

אלומגרן או המקום הקדוש של ריסקו קאידו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לשימושים האמורים, המערה המכונה C6 אמורה להוות אלמוגרן (almogarén, מילה שמקורה ברברי), כלומר מקום מפגש עבור פייקנס (Faycanes, כהני הדת הקנריים). המערה יוצאת דופן בשל גגה הבנוי כקמרון (מקרה ייחודי באיים), ויש בתקרתה חור מלאכותי שכאשר עובר דרכו אור השחר הוא מייצר אפקט אופטי ייחודי על הציורים שעל קיר המערה. מהחריטות של משולשים (אולי ייצוגים של ערווה) משערים כי מדובר במקדש המוקדש לפוריות.[4] כמו כן, קיימת השערה כי המערה שימשה כמצפה אסטרונומי של הילידים.[5]

ביקורות ומחלוקות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכללתו של אתר ריסקו קאידו ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו ספגה ביקורת מצד מגזרים מסוימים בספרד. המתמטיקאי חוסה באריוס (José Barrios) ביקר את ההחלטה בטענה שאין תמיכה מדעית בטענה שאחת המערות הייתה מצפה אסטרונומי ילידי ובשל הגנת יתר מוסדית על המובלעת הזו בהשוואה לאתרים אחרים בגראן קנריה כגון האתר הארכאולוגי של "מערת ארבע הדלתות" (Cuatro Puertas).[6] גם הגאוגרף אאוסטקיו וייאלבה (Eustaquio Villalba) הטיל ספק בקיומו של מצפה כוכבים אסטרונומי בריסקו קידו.[6] הם גם מבקרים את העובדה שמאמר אחד, שלדעתם יש לו "בסיס מדעי מועט", שנכתב על ידי מגלה האתר, חוליו קואנקה (Julio Cuenca), הספיק לטענה שכזו.

לדברי באריוס: "אין מחקר מדעי התומך בהשערה הארכאואסטרונומית", השערה שהייתה סיבה מהותית להחלטה להכריז על המקום כאתר מורשת עולמית. הוא רומז כי אין סמנים אסטרונומיים שיאשרו תאוריה זו, וכי "אין ולו דוח טכני אחד שפורסם התומך באחת מהטענות הללו".[7]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ריסקו קאידו בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]