לידה |
13 בדצמבר 1934 פיטסבורג, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
28 ביוני 2012 (בגיל 77) ניו יורק, ארצות הברית |
מקום קבורה | בית הקברות גרינווד |
לימודי רפואה | אוניברסיטת ייל, אוניברסיטת רוצ'סטר, קולג' הוורפורד, אקדמיית שיידי סייד |
תפקידים | מחבר, פסיכיאטר, מרצה באוניברסיטה |
ריצ'רד איסאי (באנגלית: Richard Isay, 13 בדצמבר 1934 – 28 ביוני 2012) היה פסיכיאטר, פסיכואנליטיקאי, סופר ופעיל חברתי אמריקאי. הוא היה מרצה לפסיכיאטריה באוניברסיטת קורנל וחבר סגל במרכז להכשרה ומחקר הפסיכואנליטי באוניברסיטת קולומביה. איסאי נחשב לחלוץ ששינה את הדרך בה פסיכואנליטיקאים מתייחסים להומוסקסואליות בזכות מלחמתו כנגד מדיניות האפליה של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית (APA).[1]
איסאי הוא בוגר מכללת הוורפורד בפנסילבניה ובית הספר לרפואה ורפואת שיניים של אוניברסיטת רוצ'סטר. זמן קצר לאחר שסיים את התמחותו בפסיכיאטריה באוניברסיטת ייל, הוא השלים את ההכשרה במכון הפסיכואנליטי של ניו אינגלנד המערבית. לאורך הקריירה שלו, איסאי טיפל כפסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי בקליניקה פרטית והיה מרצה ומדריך של מטפלים, בין היתר במרפאה הפסיכיאטרית "פיין ויטני" ובמרכז הפסיכואנליטי באוניברסיטת קולומביה.
איסאי כתב על פסיכואנליזה והומוסקסואליות, בין השאר בספרו "להיות הומוסקסואל" (Being Homosexual: Gay Men and Their Development).[2] בפרק אוטוביוגרפי של ספר אחר שכתב, "להפוך להומוסקסואל" (Becoming Gay: The Journey to Self-Acceptance)[3] הוא מתאר את המאבק שלו בנטייה המינית שלו שנמשך 10 שנים. הוא עבר בעצמו טיפול פסיכואנליטי, במהלכו התחתן, וכשסיים את הטיפול גילה שעדיין מקננות בו תשוקות הומוסקסואליות.
במשך שנים רבות, כגבר הומוסקסואל "בארון", כתב על הומוסקסואליות בכתבי עת והרצה על נושא זה. לבסוף הוא יצא מהארון והתגרש.
בספר "להפוך להומוסקסואל" הוא כותב שבעזרת האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות הוא איים לתבוע את האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית (APA) בעקבות מדיניות האפליה שלהם כנגד הומוסקסואלים. כתוצאה מכך, בשנת 1991 שינתה האגודה את המדיניות שלה בנוגע לקורסי ההכשרה שלה ואת עמדתה בעניין הומוסקסואליות ככלל. בשנה העוקבת אפשרו מוסדות הכשרה פסיכואנליטיים קידום מרצים ומדריכים מבלי להתחשב בנטייתם המינית.
בספרו "מחויבות וריפוי" (Commitment and Healing: Gay Men and the Need for Romantic Love) שיצא בשנת 2006, עסק איסאי בקושי של גברים הומואים להישאר זמן ממושך במערכות יחסים רומנטיות.[4]