לידה |
17 ביוני 1900 בולוניה, איטליה |
---|---|
פטירה |
23 באפריל 1976 (בגיל 75) בולוניה, איטליה |
מדינה | איטליה, ממלכת איטליה |
שפות היצירה | איטלקית |
בן או בת זוג | Antonio Meluschi |
פרסים והוקרה | פרס ויארג'יו (1949) |
רנאטה ויגנו (באיטלקית: Renata Vigano; 1900 – 1976) הייתה סופרת איטלקייה, אחות במקצועה.
בנעוריה כתבה שירה ואף הוציאה קובצי שירה. אך בשל מצבה הדחוק הייתה חייבת לעבוד כאחות בית חולים בבולוניה, ואל הכתיבה שבה רק מאוחר יותר.
בימי מלחמת העולם השנייה ובעת הכיבוש הגרמני, הצטרפה אל הפרטיזנים בהרים שבצפון איטליה ולחמה בשורותיהם כחברה במפלגה הקומוניסטית האיטלקית. בשנת 1937 נישאה לסופר הקומוניסט האיטלקי אנטוניו מלוצ'י וביתם בבולוניה הפך למרכז לאנשי רוח ויוצרים בעלי השקפות שמאליות, לא רק מבולוניה העיר אלא מכל איטליה. היא ובעלה עבדו בביטאון הקומוניסטי הנודע "ל'אוניטה" והיו מקורבים מאוד לאנטוניו גראמשי, ממנהיגי הקומוניסטים האיטלקיים.
ספריה עוסקים בנושאים הללו של לחימת נשים וחיי נשים במלחמה. ספרה הידוע, שבשלו התפרסמה, הוא "אנייזה הולכת למות", 1949. הרומן תורגם ללשונות רבות ובהן גם עברית, בידי לאה גולדברג, 1951. והוא נחשב לאחד מציוני הדרך הספרותיים החשובים של הזרם האמנותי הנאו-ריאליסטי. הספר גם הוסרט וזכה להצלחה רבה.
(בתרגום מקורב)