רנו בפורמולה 1

אלפין
Alpine F1 Team
בסיס אנסטון, אוקספורדשייר, אנגליה
מנהל קבוצה לורן רוסי
מנהל טכני פאט פריי
שם קודם רנו
עונת 2023 בפורמולה 1
נהגים צרפתצרפת פייר גאסלי
צרפתצרפת אסטבן אוקון
נהגי מבחן אוסטרליהאוסטרליה ג'ק דוהאן
שלדה A523
מנוע רנו
צמיגים פירלי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קבוצת הפורמולה 1 רנו ספורט (באנגלית: Renault Sport Formula One Team) היא קבוצת מרוצים השייכת ליצרנית הרכב רנו. רנו הייתה מעורבת באליפות הפורמולה 1 הן כיצרנית והן כספקית מנועים במספר תקופות מאז שנת 1977. החברה החלה את דרכה כיצרנית והייתה הראשונה ששילבה את מנועי הטורבו בתחרות. בשנת 1983 עברה הקבוצה לספק מנועים לקבוצות שונות. אף על פי שהקבוצה צברה ניצחונות ואף התמודדה על האליפות פרשה רנו בסוף עונת 1985. הקבוצה המשיכה לספק מנועים עד לשנת 1986 ובין השנים 1989 עד 1997.

בשנת 2000 שבה הקבוצה לאליפות לאחר שרכשה הקבוצה את קבוצת בנטון. לאחר שנתיים מותגה הקבוצה מחדש כקבוצת רנו. בשנים 2005 ו-2006 זכתה הקבוצה פעמיים בתואר הכפול: אליפות הנהגים ואליפות היצרנים. בשנת 2011 התחרתה הקבוצה בשם לוטוס רנו, אך המשיכה להתחרות תחת רנו כיצרנית. בשנת 2012 הפכה לוטוס ליצרנית והקבוצה התחרתה בשם לוטוס עד לסיום שנת 2015.

בנוסף לפעילותה של רנו כקבוצת מרוצים היא פעלה גם כספקית מנועים. במסגרת פעילות זאת שיתפה הקבוצה פעולה עם קבוצות רבות ביניהן בנטון, ויליאמס ורד בול. מלבד שתי האליפויות שזכתה הקבוצה הייתה שותפה לזכיות של 12 אליפויות יצרנים ו-11 אליפויות נהגים עם הקבוצות השונות להם סיפקה מנועים.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

1977–1985: Équipe Renault Elf

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רנו הצטרפה לאליפות הפורמולה 1 בשנת 1977. ז'אן-פייר ג'אבויל היה נהג הקבוצה, שלקח חלק בחמישה מרוצים לקראת סיום העונה. דגם ה-RS01 היה בעל מנוע בנפח 1.5 ליטר. המנוע הראשון בתולדות האליפות עם מגדש טורבו. בעיות אמינות חוזרות גרמו לפרישה בכל המרוצים והרכב כונה בלעג "הקומקום הצהוב".

המרוץ הראשון בו הייתה אמורה להשתתף היה גרנד פרי צרפת, המרוץ התשיעי בעונה, אך הרכב לא היה מוכן והבכורה נדחתה למרוץ הבא. בגרנד פרי בריטניה דורג ג'אבויל במקום ה-21 מתוך 30. פתיחת המרוץ הייתה טובה והוא הצליח לשפר את המיקום ולעלות למקום ה-16. בעיה במגדש הטורבו אילצה אותו לפרוש במהלך ההקפה ה-17. הקבוצה ויתרה על השתתפותה בשני המרוצים הבאים, על מנת לשפר את הרכב, ושבה להתחרות בגרנד פרי הולנד בו דורג ג'אבויל במקום העשירי. במהלך המרוץ הצליח להגיע עד למקום השישי, אך נאלץ לפרוש במהלך ההקפה ה-40. פרישה בשני המרוצים הבאים וכישלון במקצה הדירוג לפני המרוץ בקנדה הובילו את ראשי הקבוצה לוותר על ההשתתפות במרוץ סיום העונה, שהתקיים ביפן.

העונה השנייה לא הייתה מוצלחת יותר ובמרבית המרוצים לא הצליח ג'אבויל להגיע לקו הסיום. לקראת סיום העונה הצליחה הקבוצה לראות שיפור, כשדורגה פעמיים במקום השלישי במקצי הדירוג. בגרנד פרי ארצות הברית, מרוץ אחד לפני מרוץ סיום העונה, צברה הקבוצה נקודות ראשונות כשסיימה במקום הרביעי.

RS10 - המכונית הראשונה עם מגדש טורבו שניצחה מרוץ באליפות

רנה ארנו הצטרף לקבוצה כנהג שני לקראת עונת 1979. לקראת מחצית העונה קיבלו צמד הנהגים את דגם ה-RS10. אל גרנד פרי צרפת זינקו צמד הנהגים מהשורה הראשונה. ג'אבויל, שזינק מהפול פוזישן, ניצח את המרוץ. ארנו ניהל קרב צמוד עם ז'יל וילנב על המקום השני, קרב שהוכרע לבסוף לטובת נהגה של קבוצת פרארי. לאחר המרוץ התקשה ג'אבויל להשיג נקודות עד לסיום העונה, בעוד ארנו מסיים פעמיים על הפודיום במקום השני.

ארנו פתח את העונה הבאה בצורה טובה עם שני ניצחונות בשלושת המרוצים הראשונים של העונה, בעוד ג'אבויל נאבק לאורך כל העונה עם בעיות טכניות שאילצו אותו לפרוש ממרבית המרוצים. הנקודות היחידות שצבר בעונה היו בגרנד פרי אוסטריה, אותו ניצח. בגרנד פרי קנדה, מרוץ אחד לפני סיום העונה, שבר את רגלו לאחר התנגשות קשה. הפציעה סיימה עבורו את קריירת המרוצים ואת ובמקומו הוחתם אלן פרוסט. בשלוש השנים שבהן התחרה בקבוצה סייע לה להגיע להישגים מרשימים: פעמיים סיימה במקום השלישי באליפות היצרנים ופעם אחת במקום השני. פרוסט ניצח תשעה מרוצים, ארנו הוסיף שניים נוספים, לפני שעבר לפרארי בעונת 1982. פרוסט היה קרוב לזכייה באליפות היצרנים בעונת 1983, אך הפסיד את התואר לנלסון פיקה במרוץ האחרון של העונה. לאחר סיום העונה עלו טענות כי קבוצת ברבהאם-ב.מ.וו עשתה שימוש בדלק באוקטן גבוה מ-102, המותר על פי התקנות. ב.מ.וו הכחישו את הטענות, דבר שזכה לגיבוי של FISA. בעקבות זאת לא ננקטו צעדים נוספים ותואר האליפות נשאר בידי פיקה.

יומיים לאחר סיום העונה פוטר פרוסט בעקבות ביקורת פומבית שהשמיע כנגד הקבוצה. לדבריו ההפסד לפיקה נבע מהיעדר השקעה מספיקה של הקבוצה בפיתוח המכונית. הקבוצה צירפה לשורותיה שני נהגים חדשים לקראת עונת 1984: את פטריק טאמבי הצרפתי, שעזב את קבוצת פרארי ואת דרק ווריק הבריטי, שהגיע מקבוצת טולמן. למרות כמה תוצאות טובות הקבוצה לא הייתה תחרותית בשתי העונות הבאות. קבוצות קטנות יותר כמו לוטוס וליגייר הצליחו להגיע לתוצאות עדיפות בפיתוח מנועי הטורבו שלהן. בגרנד פרי גרמניה של עונת 1985 שיתפה הקבוצה מכונית שלישית בה נהג פרנסואה הנסו. על המכונית הותקנה, בפעם הראשונה, מצלמה שאיפשרה לצופי הטלוויזיה לראות בשידור חי צילומים מתוך מכונית במהלך המרוץ. השידור החי נמשך לאורך שמונה הקפות בלבד, לאחריהן נאלץ הנסו לפרוס בשל בעיות במצמד.

חברת רנו התמודדה בשנת 1985 עם משבר כלכלי גדול שהוביל להחלטה על הפסקת פעילות קבוצת המרוצים שלוותה בעלויות גבוהות. בשנת 1986 נשארה הקבוצה באליפות כספקית מנועים ובסיומה הופסקה גם הפעילות הזאת.

2002–2010: קבוצת רנו F1

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2000 רכשה רנו את קבוצת בנטון פורמולה תמורת 120 מיליון דולר[1]. הקבוצה המשיכה להתחרות במשך שתי עונות נוספות בשם בנטון ולקראת עונת 2002 שינתה את שמה לרנו F1[2]. ג'נסון באטן המשיך לנהוג עבור הקבוצה, אליו הצטרף יארנו טרולי. צמד הנהגים צברו 23 נקודות והקבוצה דורגה במקום הרביעי באליפות היצרנים.

אף על פי שבאטן צבר יותר נקודות מטרולי הוא הוחלף בסיום העונה על ידי פרננדו אלונסו, ששימש כנהג מבחן בקבוצה. אלונסו ניצח את גרנד פרי הונגריה, ניצחון שהגיע כ-30 שנה אחרי הניצחון הקודם. בעונת 2004 התמודדה הקבוצה על המקום השני באליפות היצרנים. טרולי ניצח את גרנד פרי מונקו, אך מערכת היחסים עם הנהלת הקבוצה, ובמיוחד עם פלאביו בריאטורה, מנהל הקבוצה, הדרדרה לאחר ירידה ביכולת במחצית השנייה של העונה והאשמות מצד טרולי להעדפה של אלונסו על פניו. שיא המשבר הגיע לאחר גרנד פרי צרפת בו רובנס באריקלו עקף את טרולי בסקטור האחרון של הקפת הסיום ומנע מרנו פודיום כפול (אלונסו סיים במקום השני). טרולי הודיע על עזיבת הקבוצה ומעבר לטויוטה בסיום העונה, אך בסופו של דבר עזב לאחר גרנד פרי איטליה ובמקומו הוחתם ז'ק וילנב. וילנב שלא התחרה באליפות יותר מעונה לא הצליח להשיג תוצאות טובות בשלושת המרוצים בהם השתתף והקבוצה סיימה רק במקום השלישי.

ג'יאנקרלו פיסיקלה הצטרף לקבוצה כנהג קבוע במקומו של טרולי והשיג ניצחון ראשון במרוץ פתיחת העונה. אלונסו ניצח את שלושת המרוצים הבאים ופתח פער הן בטבלת הנהגים והן בטבלת היצרנים. אחרי גרנד פרי סן מרינו ההובלה של אלונסו ושל רנו הועמדה בסכנה בעקבות ההצלחה של קימי רייקונן וקבוצת מקלארן. המהפך של מקלארן בטבלת היצרנים הושלם לאחר שסיימה בשני המקומות הראשונים בגרנד פרי ברזיל. אלונסו, שסיים שלישי באותו מרוץ, הבטיח את הזכייה באליפות הנהגים והפך למנצח הצעיר בתולדות האליפות[3]. ניצחון בגרנד פרי סין הבטיח זכייה גם בתואר הקבוצתי.

פרננדו אלונסו בגרנד פרי קנדה (2006)

אלונסו ופיסיקלה המשיכו להתחרות עבור הקבוצה גם בעונת 2006. אלונסו ניצח שישה מתוך תשעת המרוצים בתחילת העונה, כולל גרנד פרי בריטניה, שהיה הגרנד פרי ה-200 של הקבוצה. פיסיקלה ניצח מרוץ אחד והקבוצה פתחה פער של 34 נקודות מפרארי באליפות היצרנים. מיכאל שומאכר ניצח ארבעה מששת המרוצים הבאים והעלה את פרארי למקום הראשון באליפות היצרנים, כשנותרו שלושה מרוצים לסיום העונה. גורל האליפות הוכרע רק במרוץ הסיום של העונה בברזיל. אלונסו סיים שני אחרי פליפה מאסה והבטיח זכייה שנייה ברציפות באליפות הנהגים והיצרנים[4]. אלונסו עזב את הקבוצה ועבר למקלארן. במקומו הצטרף הייקי קובלינן, ששימש כנהג מבחן בקבוצה.

קבוצת הבנקאות ההולנדית ING(אנ') הצטרפה כנותנת החסות העיקרית לקבוצה לקראת עונת 2007[5]. בעקבות כך נוספו לצביעה של מכונית ה-R27 גוונים של כתום ולבן בנוסף לצהוב והכחול. בנוסף, נחתם חוזה לאספקת מנועים לקבוצת רד בול, שיתוף פעולה שימשך עד לסיום עונת 2018. צמד הנהגים התקשו לאורך מרבית העונה ובסיומה דורגו במקום השביעי והשמיני. ב-8 בנובמבר האשימה FIA את הקבוצה בריגול נגד קבוצת מקלארן. על פי ההאשמות הקבוצה החזיקה ברשותה חומרים סודיים של התמחרה כולל שרטוטים ומפרטים טכניים של מערכת הדלק, ההילוכים ומערכת הבקרה ההידראולית[6]. השימוע בנושא התקיים בתחילת חודש דצמבר במונקו, בסיומו הורשעה החברה בהפרת סעיף 151C לתקנות, אך לא נענשה.

ארבעה ימים לאחר השימוע הודיע אלונסו על חזרה לקבוצה לצידו של נלסון פיקה ג'וניור, נהג הניסוי של הקבוצה בעונה הקודמת[7]. לאחר סיום מחצית העונה הראשונה דורגה הקבוצה במקום השביעי מתוך תשע קבוצות. גרנד פרי גרמניה היווה את נקודת המפנה של העונה. פיקה ניצל את יציאתה של מכונית הביטחון בשביל להבטיח פודיום ראשון לקבוצה בעונה, כשסיים במקום השני. בגרנד פרי סינגפור נהנה אלונסו מהתנגשות של פיקה בשביל להשיג ניצחון ראשון בעונה. מאוחר יותר יתברר כי ההתנגשות הייתה מכוונת. שבועיים לאחר מכן ניצח את המרוץ הבא, שהתקיים ביפן. עד לסיום העונה צבר אלונסו פודיום נוסף ודורג במקום החמישי. הקבוצה דורגה במקום הרביעי.

רנו הצהירה על כוונתה להתמודד על תואר האליפות הכפול בעונת 2009. אף על פי שאלונסו צבר נקודות בארבעה מתוך ששת המרוצים הראשונים בעונה, היה ברור כי היעד איננו ריאלי. בהמשך העונה השתפרו התוצאות: אלונסו קבע את זמן ההקפה המהירה בגרמניה, זינק מהפול פוזישן בהונגריה, אך נאלץ לפרוש בשל תקלה במשאבת הדלק. בגרנד פרי בלגיה היה אלונסו קרוב שוב למקום בפודיום, אך נאלץ לפרוש בשל בעיה בגלגל לאחר התנגשות עם אדריאן סוטיל. פיקה השיג תוצאות נמוכות ולקראת סיום העונה הוחלף על ידי רומן גרוז'אן[8]. אלונסו השיג את הפודיום היחיד של הקבוצה בעונה בגרנד פרי סינגפור, בסיומו הודיע על מעבר לפרארי בסיום העונה[9].

במהלך עונת 2009 נבחנו האשמות כנגד התנהלות הקבוצה בעונה הקודמת. ההאשמות התרכזו בתאונה של פיקה בגרנד פרי סינגפור. בתחילה הוצגה התאונה כטעות של הנהג, אך לאחר שפיקה עזב את הקבוצה חהלו שמועות כי התאונה נעשתה במכוון על מנת לאפשר לאלונסו לנצח את המרוץ. בחקירה שנפתחה על ידי FIA טען פיקה כי ההוראה ניתנה לו על ידי פלאביו בריאטורה, מנהל הקבוצה ופט סימונדס, המכונאי הראשי. בספטמבר 2009 הואשמה הקבוצה בקונספירציה להטיית מרוצים. רנו הודיעה כי תפעל בצעדים משפטיים נגד פיקה ואביו באשמת האשמות שקר וסחיטה. לאחר שתמלילים של שיחות בין הנהגים לראשי הקבוצה הודלפו לעיתונות, הודיעה הקבוצה כי לא תערער על ההאשמות וכי בריאטורה וסימונדס יעזבו את הקבוצה באופן מיידי[10]. בדיון של המועצה העליונה של ההתאחדות המוטורית הוחלט להעניש את רנו בהרחקה מהאליפות על תנאי למשך שנתיים. בריאטורה הורחק לצמיתיות ונאסר עליו להיות סוכן נהגים. סימונדס הורחק לחמש שנים[11].

בסוף שנת 2009 מכרה רנו את מרבית מניותה בקבוצה לקרן ההשקעות ג'ני קפיטל מלוקסמבורג. היצרנית המשיכה להחזיק ב-25% ממניות הקבוצה ולשמש כספקית מנועים לקבוצת רד בול[12]. רוברט קוביצה הוחתם כמחליפו של אלונסו ולצידו הוחתם ויטלי פטרוב[13]. קוביצה הקדים את פטרוב במרבית מקצי הדירוג והמרוצים בעונה. שמועות שנפוצו טענו כי קימי רייקונן, שבאותם ימים התחרה באליפות העולם בראלי, צפוי להחליף את פטרוב בעונת 2011. רייקונן הכחיש את השמועות ומחה נגד השימוש שהקבוצה עושה בשמו לצרכים פנימיים שלה[14].

2011: לוטוס רנו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניק היידפלד במכונית לוטוס רנו (מלפנים) (2011)

בדצמבר 2010 מכרה רנו את חלקה בקבוצה לחברת לוטוס ונשארה באליפות כספק מנועים בלבד. בעקבות המכירה שונה שם הקבוצה בעונת 2011 ללוטוס רנו[15][16]. בינואר 2011 הכריז אריק בולייה, מנהל הקבוצה, כי הקבוצה תתחרה תחת רישיון בריטי ולא צרפתי[17]. בתחילת חודש פברואר נפצע קוביצה בתאונה קשה במהלך מרוץ ראלי באיטליה[18]. ניק היידפלד הוחתם במקומו של קוביצה, בעוד הפולני נשאר חתום בקבוצה לאורך כל העונה[19].

פטרוב השיג את הפודיום הראשון בקריירה במרוץ פתיחת העונה, בו סיים במקום השלישי. היידפלד השיג פודיום במרוץ הבא. לפתיחת העונה הטובה לא הייתה המשכיות וקצב צבירת הנקודות הואט. היידפלד הוחלף באוגוסט בברונו סנה, שצבר רק 2 נקודות בשמונת המרוצים שנותרו עד לסיום העונה. בנובמבר הודיעה הקבוצה על החתמת רייקונן. שבוע וחצי לאחר מכן הוחתם רומן גרוז'אן. בעונת 2012 שינתה הקבוצה את שמה ללוטוס.

2016–2020: רנו ספורט ורנו F1

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 2015 הודיעה קבוצת רנו כי חתמה על מכתב הבנות ובין חברת גרוויטי מוטורספורטס, שבבעלות קרן ההשקעות ג'ני קפיטל. במכתב הוסכם על השתלטות חוזרת על קבוצת לוטוס, לה נמכרה הקבוצה בשנת 2010[20]. הקבוצה חזרה לאליפות לקראת עונת 2016 בשם "רנו ספורט" עם צמד הנהגים קווין מגנוסן וג'וילון פאלמר[21]. פרדריק ואסור מונה למנהל הקבוצה. מגנוסן צבר 7 נקודות במהלך העונה, בעוד פאלמר הוסיף נקודה בודדת והקבוצה דורגה במקום התשיעי.

ואוסר עזב את הקבוצה בינואר 2017 בעקבות אי הסכמה עם הנהלת הקבוצה. במקומו מונה לסיריל אביטבול[22][23]. ניקו הולקנברג החליף את מגנוסן בתחילת העונה[24]. פאלמר המשיך לעונה שנייה בקבוצה, אך הוחלף על ידי קרלוס סאינס ארבעה מרוצים לפני סוף העונה[25]. הקבוצה סיימה את העונה במקום השישי עם 57 נקודות. השיפור המשיך גם בעונה הבאה בה צברו הולקנברג וסאינס 122 נקודות שהביאו את הקבוצה למקום הרביעי.

דניאל ריקארדו הצטרף לקבוצה בעונת 2019 במקומו של סאינס[26]. הקבוצה הצהירה על כוונתה להתחרות כאחת משלוש הגדולות, כשהיא מכוונת לתפוס את מקומה של רד בול כקבוצה השלישית באליפות[27]. בעיות אמינות בפתיחת העונה, בעיות במבנה האווירודינמי ופסילה כפולה בגרנד פרי יפן הובילו את הקבוצה למקום החמישי, בפער של יותר מ-300 נקודות אחרי המקום השלישי.

הכישלון בבניית המכונית הוביל לחילופים במספר תפקידי מפתח בקבוצה. פאט פרי, מהנדס שילדה שעבד בעבר עם פרארי ומקלארן, ודירק דה ביר, מהנדס אווירודינמיקה שעבד בעבר בויליאמס הצטרפו לקבוצה[28]. שינוי נוסף נערך בגזרת הנהגים כשאסטבן אוקון החליף את הולקנברג[29].

את עונת 2020 פתח דניאל ריקארדו בצורה לא טובה, כשזכה בנקודות רק בשלושה מששת המרוצים הראשונים של העונה. הוא התאושש במירוץ בבלגיה כשהגיע למקום הרביעי וקבע את ההקפה המהירה ביותר. בהמשך העונה השיג שני פודיומים וסיים במקום החמישי באליפות הנהגים. אסטבן אוקון השיג במהלך העונה פודיום יחיד כשהגיע למקום השני בבחריין, וסיים את העונה במקום ה-12 בלבד. הקבוצה הגיעה למקום החמישי באליפות היצרנים כשהקדימה את פרארי. לקראת עונת 2021 שינתה הקבוצה את שמה לאלפין[30].

2021–הווה: אלפין

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אלפין (קבוצת מרוצים)

ריקארדו עזב את הקבוצה לטובת מקלארן בסיום העונה ובמקומו החתימה הקבוצה את פרננדו אלונסו, ששב אחרי שנתיים של פרישה[31]. אסטבן אוקון השיג ניצחון בגרנד פרי הונגריה[32] ובסיום העונה היא דורגמה במקום החמישי.

ספקית מנועים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד היותה מתחרה באליפות, רנו שימשה במהלך השנים ספקית מנועים למספר גדול של קבוצות. בקבוצה הראשונה לה סיפקה רנו מנועים היא לוטוס לה סיפה הקבוצה מנועים במשך ארבע שנים החל מעונת 1983. המנוע לא היה תחרותי בפתיחת העונה, אך השתפר בחצי השנה שלה. את עונת 1984 פתחה לוטוס עם פודיום כש אליו די אנגליס סיים במקום השלישי. עד לסיום העונה השיגה הקבוצה עוד שישה פודיומים. בנוסף, במהלך העונה החלה לספק מנועים גם לקבוצת ליז'ייה. איירטון סנה הצטרף ללוטוס בעונת 1985 והקבוצה צברה שמונה פול פוזישנים ושלושה ניצחונות. קבוצת טיירל הייתה הקבוצה השלישית שרכשה מנועים מרנו. בסיום אותה עונה הפסיקה רנו את פעילת קבוצת המרוצים, אך המשיכה לספק מנועים לשלוש הקבוצות במשך עונה נוספת לפני שהופסקה פעילות החטיבה.

רנו שבה לספק מנועים בעונת 1989 בשיתוף פעולה עם קבוצת ויליאמס. תיירי באוצן השיג את הניצחון האשון בגרנד פרי קנדה שהתנהל בתנאי גשם[33]. החברה הצליחה לשפר את מנועיה בצורה טובה במהלך השנתיים הבאות ובעונת 1992 זכתה ויליאמס באליפות הנהגים והיצרנים, כשנייג'ל מנסל מנצח תשעה מתוך 16 המרוצים בעונה. קבוצת ליז'ייה שבה לרכוש את מנויעה מרנו באותה השנה. ויליאמס ורנו חזרו על הזכייה הכפולה בענה הבאה. הפעם היה זה אלן פרוסט שזכה באליפות הנהגים.

איירטון סנה מצא את מותו במהלך עונת 1994, דבר שהפך את דיימון היל לנהג המוביל של הקבוצה. היל היה בפער של 37 נקודות אחרי מיכאל שומאכר, מוביל האליפות, אך הצליח לצמצם את הפער עד לנקודה אחת לפני מרוץ סיום העונה. שני הנהגים התגשו זה עם זה במהלך המרוץ ונאלצו לפרוש. שומאכר זכה באליפות הנהגים, בעוד ויליאמס זכתה באליפות היצרנים בפעם השלישית.

שינוי בתקנות לקראת עונת 1995 הפחית את נפח המנוע המקסימלי לשלושה ליטרים. רנו עשתה את ההתאמות הנדרשות ומנוע ה-RS7 היה קל יותר במשקל. קבוצת בנטון רכשה מליז'ייה את מנוע הרנו שלה ומיכאל שומאכר הבטיח לקבוצה זכייה כפולה עם תשעה ניצחונות במהלך העונה. ויליאמס שבה וזכתה בתואר הכפול בשנתיים הבאות עם דיימון היל וז'אק וילנב. בסוף עונת 1997 עזבה שוב רנו את האליפות. היא המשיכה לעבוד עם חברת מכהכרום (Mecachrome) הצרפתתית ששילמה לרנו עבור סיוע בפיתוח המנועים. את המנועים מכרה מכהכרום, תחת שמה, לקבוצת ויליאמס[34]. בנטון המשיכה לעשות שימוש במנועי רנו עד לסיום שנת 2000 בשם Playlife. פלביו בריאטורה הפיץ את המנועים משנת 1999 בשם סופרטק (Supertec) לויליאמס ולקבוצת BAR. בשנת 2000 מכרה סופרטק את המנועים לקבוצת Arrows. אף על פי שהקבוצות הצליחו להשיג נקודות ספורות במהלך העונה, המנועים של סופרטק לא היו מוצלחים ושלוש הקבוצות פנו לספק אחר לאחר עונה אחת בלבד.

אחרי הרכישה של בנטון בשנת 2000 רנו לא סיפקה מנועים לקבוצות אחרות עד לשנת 2007 בה חתמה על הסכם עם קבוצת רד בול. רד בול הייתה קבוצת מרכז טבלה בשנתיים הראשונות. שינוי בתקנות החל מעונת 2009 שינה את מעמדה של הקבוצה. בגרנד פרי סין השיג סבסטיאן פטל את הניצחון הראשון בתולדות הקבוצה, כשבן זוגו, מארק ובר מסיים במקום השני[35]. בסיום העונה דורגה רד בול במקום השני באליפות היצרנים. פטל ורד בול זכו בתואר הכפול בעונת 2010, התואר התשיעי עבור מנועי רנו. בסיום העונה חתמה הקבוצה על הסכם לאספקת מנועים עם קבוצת לוטוס המלזית בעונתה השנייה והאחרונה באליפות.

רד בול זכתה בתואר הכפול בעונות 2011 ו-2012. באותה שנה החלה רנו לספק מנועים לקבוצת לוטוס שרכשה מרנו את הקבוצה ושינתה את שמה ללוטוס רנו, בעוד קבוצת לוטוס המלזית שינתה את שמה לקטרהאם והמשיכה לרכוש מנועים מרנו[36]. במקביל חידשה את שיתוף הפעולה עם קבוצת ויליאמס[37]. פטל ורד בול השלימו זכייה רביעית ברציפות בגרנד פרי הודו של עונת 2013[38][39].

רנו פיתחה מנוע חדש 1.6 ליטר V6 טורבו בהתאם לתקנות החדשות שנכנסו לתוקפן בעונת 2014[40]. בנוסף לרד בול, לוטוס וקטרהאם גם קבוצת טורו רוסו הצטרפה לרוכשי המנועים מהחברה[41]. במהלך מבחני קדם העונה בחרז התגלו בעיות במגדשי הטורבו ובמערכת ניצול האנרגיה החוזרת[42]. תיקונים חלקיים בוצעו עד לסבב מבחני קדם העונה בבחריין. בתחילת העונה סבלו המנועים מאמינות נמוכה וחוסר יכולת לפתח מהירות[43][44]. חוסר שביעות הרצון מהביצועים נמשכה גם בעונת 2015 והובילה את רד בול להודיע על הפסקת ההתקשרות עם רנו בסיום העונה[45]. למרות ההכרזה חתמה רד בול על חוזה חדש, לאחר שלא הצליחה להשיג מנועים טובים יותר, אך מיתגה את המנועים בשם "טאג הויר"[46]. במקביל, הפסיקה רנו את אספקת המנועים לקבוצת טורו רוסו, שחתמה מחדש על חוזה עם פרארי[47]. במהלך שנת 2016 האריכה את רד בול את שיתוף הפעולה לשנתיים נוספות תחת המיתוג של טאג הויר. בנוסף, שבה טורו רוסו לרכוש מנועים מרנו[48].

בספטמבר 2017 חתמה קבוצת מקלארן על חוזה לרכישת מנועים מרנו לשלוש עונות, החל מעונת 2018. טורו רוסו הודיעה שוב על הפסקת שיתוף הפעולה ומעבר למנועים מתוצרת הונדה[49]. ביוני 2018 הודיעה רד בול על הפסקת שיתוף הפעולה עם רנו לאחר 12 עונות[50].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רנו בפורמולה 1 בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Benetton F1 team sold to Renault £75 m, The Independetnt, 16 March 2000
  2. ^ Renault F1 team to be renamed Lotus Renault GP in 2011, BBC, 8 December 2010
  3. ^ A first for Fernando, ESPN
  4. ^ אלי שאולי, פרננדו אלונסו - יחי המלך החדש (ישן), באתר ynet, 22 באוקטובר 2006
  5. ^ ING replaces Mild Seven at Renault, ITV, 16 October 2006
  6. ^ פורמולה 1: רנו עוקפים מימין, באתר וואלה, 9 בנובמבר 2007
  7. ^ פרננדו אלונסו חוזר לרנו, באתר ynet, 10 בדצמבר 2007
  8. ^ Renault confirms Grosjean in, Piquet out, Autosport, 18 August 2009
  9. ^ It's official: Alonso joins Ferrari for 2010, Motor1.com, 30 September 2009
  10. ^ רנו מודה: הטינו את תוצאת מירוץ סינגפור, באתר וואלה, 26 בספטמבר 2009
  11. ^ רוני חבשוש, ‏התרסקות, באתר גלובס, 23 בפסטמבר 2009
  12. ^ Renault stay in F1, kind of, Ausmotive.com, 16 December 2009
  13. ^ Robert Kubica will stay with Renault Formula 1 team, BBC, 4 January 2010
  14. ^ Angry Raikkonen rules out F1 return with Renault, Motorsport.com, 6 October 2010
  15. ^ Renault team set for Lotus Cars tie-up, Autosport, 5 November 2010
  16. ^ Renault F1 team to be renamed Lotus Renault GP in 2011, BBC, 8 December 2010
  17. ^ Renault to switch to British licence, Autosport, 13 January 2011
  18. ^ Kubica undergoes emergency surgery after rally crash in Italy, CNN, 10 February 2011
  19. ^ Renault confirm Heidfeld as Kubica stand-in, Formula1.com, 17 February 2011
  20. ^ "Lotus-Renault letter of intent, 28 September 2015
  21. ^ Renault launch 2016 car with Kevin Magnussen alongside Jolyon Palmer, Sky Sport, 4 Februaey 2016
  22. ^ Renault F1 team boss Frederic Vasseur resigns ahead of 2017, Autosport, 11 January 2017
  23. ^ Frederic Vasseur: Renault team principal leaves role, BBC, 11 January 2017
  24. ^ Nico Hulkenberg: Force India driver to join Renault for 2017, BBC, 11 October 2016
  25. ^ Renault Sport Formula One Team Confirms Driver Change, RenaultSport.com, 7 October 2017
  26. ^ Daniel Ricciardo joins Renault Sport Formula One Team from 2019, RenaultSport.com, 3 August 2018
  27. ^ Renault F1 car launch: French team aim to close gap with top three, BBC, 12 February 2019
  28. ^ Renault F1 team signs ex-McLaren and Ferrari man Pat Fry, Autosport, 2 November 2019
  29. ^ Esteban Ocon joins Renault F1 Team, RenualtSport.com, 29 August 2019
  30. ^ Renault to rebrand as Alpine F1 Team in 2021, Formula1.com, 6 September 2020
  31. ^ [https://www.formula1.com/en/latest/article.fernando-alonso-to-make-sensational-return-to-f1-with-renault-in-2021.70HoQCymKIElIDzHFXkaBB.html Fernando Alonso to make sensational return to F1 with Renault in 2021], Formula1.com, 8 July 2020
  32. ^ Hungarian GP Facts & Stats: Ocon secures first French triple since Prost – and there's a new record for Alonso, Formula1.com, 1 August 2021
  33. ^ WilliamsF1 History 89-96 Age of Honda & Renault, F1Network.net
  34. ^ Mecachrome GC37-01 (Renault RS9)
  35. ^ Vettel leads Webber in Red Bull one-two, RaceFans.com, 19 April 2009
  36. ^ Virgin applies for name change to become Marussia, Autosport, 1 November 2011
  37. ^ Williams to run Renault engines again from 2012, Autosport, 4 July 2011
  38. ^ Sebastian Vettel wins fourth F1 world title at the Indian GP, BBC, 27 October 2013
  39. ^ Red Bull win constructors’ title for fourth time, RaceFans.net, 27 October 2013
  40. ^ RENAULT REVEALS RACE-INTENT 2014 POWER UNIT: THE ENERGY F1-2014, RenaultSport.com, 21 June 2013
  41. ^ Monaco GP: Red Bull's sister team Toro Rosso make engine switch, BBC, 26 May 2013
  42. ^ No full fix for Renault's problems before Bahrain Formula 1 test, Autosport, 30 January 2014
  43. ^ Red Bull says F1 title hopes rest on Renault engine's progress, Autospot, 1 April 2014
  44. ^ Grosjean: Renault Sport F1 problems 'not acceptable', Crash.net, 9 April 2014
  45. ^ 'Red Bull will quit F1 if they don't get a competitive engine in 2016', Sky Sport, 10 September 2015
  46. ^ Red Bull announces it will have TAG Heuer-branded F1 engine in 2016, Autosport, 4 December 2015
  47. ^ 2016 Engine And Drivers, scuderiatororosso.com, 4 December 2015
  48. ^ Red Bull extend Renault deal and Toro Rosso return, Sky Sport, 31 May 2016
  49. ^ Renault power for 2018 McLaren, Honda switch to Toro Rosso, Formula1.com, 15 September 2017
  50. ^ Red Bull and Honda agree two-year engine deal, Formula1.com, 18 June 2018