רנתיס

רנתיס (כפר)
رنتيس

טריטוריה	הרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית
נפה	רמאללה ואל-בירה
אוכלוסייה	‏
‑ בכפר	3,179[1] (2017)
קואורדינטות	32°01′41″N 35°01′10″E / 32.02805556°N 35.01944444°E / 32.02805556; 35.01944444
אזור זמן	UTC +2
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת גוש דן מוגדלת)   רנתיס (למפת גוש דן רגילה)   רנתיס (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום רנתיס (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום רנתיס tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

רנתיס בשנת 1932. צולם במהלך טיול מודרך של חיים ברגר.

רנתיס (בערבית: رنتيس, מקובל גם התעתיק "רנטיס") הוא כפר פלסטיני בצפון מערב נפת רמאללה ואל-בירה, 33 ק"מ צפונית מערבית לרמאללה, כ-2 ק"מ מערבית לבית אריה-עופרים, דרומית לכביש 465. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, הכפר מנה 3,179 תושבים נכון לאמצע שנת 2017^[1] השטח הבנוי של הכפר שוכן ב"שטח B", שבשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית ואילו השטחים החקלאיים נמצאים ב"שטח C". אוכלוסיית הכפר מורכבת מחמש חמולות עיקריות: ח'לף, והדאן, בלוט, ריאחי ואבו סלים, וכל חמולה כוללת מספר משפחות קטנות כגון דנון והושה (هوشة).^[2]

היסטוריה

לפי עדויות ארכאולוגיות האזור היה מיושב החל מתקופת הברזל בארץ ישראל. בשטח הכפר וסביבתו מספר אתרים ארכאולוגיים. מצפון מערב לכפר ממוקמת חורבת אנושה, בה נסקרו ותועדו שרידי מבנה גדול שנבנה באבנים מסותתות ולו תקרה קמורה, שרידי מבנים נוספים, חלקי בית בד, משטח מרוצף באבני פסיפס, בורות מים וכבשן סיד. במדרון הדרומי-מערבי של הגבעה תועדו שבעה קברי מקמר חצובים בסלע ושתי מערות קבורה שלהן חזית חצובה אנכית שתוארכו לתקופות הרומית והביזנטית^[3]. בעת בניית גדר ההפרדה בצידו המערבי של לכפר נחשפו שרידי דרך רומית, חרסים מתקופת הברזל, ובהם קדרות, כלי בישול ופכים, וחרסים מהתקופה הפרסית בארץ ישראל^[4].

בתקופה הביזנטית זיהו כאן את רמתיים, עירו של יוסף הרמתי שהוריד את גוויית ישו מהצלב. בימי הביניים הקימו הצלבנים במקום מנזר על שמו. המנזר מוזכר בכתובים מן השנים 1159–1160. בשנת 1187 נפל הכפר לידי המוסלמים בהנהגתו של צלאח א-דין.

בתקופה העות'מאנית

ברשומות המס העות'מאני משנת 1596, מופיע הכפר עם 20 בתים בנפת (נהיא) ג'בל קבול במחוז שכם. תושבי הכפר שילמו מס בסך 33% על גידולי חיטה, זיתים, גפנים, עיזים ועל כוורת דבורים לייצור דבש, בסכום כולל של 2,500 אקצ'ה^[5]

בשנת 1863, ביקר חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן בכפר, וכתב: ”בשעה שש וארבעים וחמש דקות הגענו לרנתיס, כפר היושב על גבעה שחלקה מכוסה עצי זית ומטעי טבק. מספר תושביו ארבע מאות, ודומה שהוא נבנה באתרה של עיירה קדומה, ששרדו ממנה בורות מים אחדים”^[6].

בזמן המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה סללו הבריטים את מסילת הרכבת לכפר א-לובן שעברה מדרום לכפר^[7].

בתקופת המנדט הבריטי

בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר לנפת רמלה.

במפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט, ברנתיס הייתה אוכלוסייה של 824 נפש, כולם מוסלמים. במפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל היו בכפר 213 בתים מאוכלסים, בהם התגוררו 935 תושבים, כולם מוסלמים^[8].

בסקר הכפרים בשנת 1945 האוכלוסייה בכפר הייתה 1,280 מוסלמים, ושטח הקרקע הכולל של הכפר היה 30,933 דונם. אשר מתוכם הוקצו 457 לחקלאות שלחין, ו-6,838 לגידולי דגנים^[9].

בשליטת ירדן

לפי תוכנית החלוקה, שהתקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, היישוב נכלל בשטח המדינה הערבית, ולאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות ב-1949, עבר משליטה בריטית לירדנית. בעקבות קביעת הגבול בין ירדן וישראל כ-500 מטר ממערב לכפר, איבד רנתיס כ-60% מאדמותיו החקלאיות. כתוצאה מכך עזבו רבים מן התושבים את הכפר.

ב-28 בינואר 1953 ערך צה"ל את מבצע "עפר ואפר", שבו יצא כוח צנחנים מגדוד 890 לפעולת תגמול בכפר, הכוח פוצץ בית בכפר על יושביו והרג 9 אנשים. באותו לילה פעל עוד כוח של חטיבת גבעתי נגד הכפר פלאמה שמצפון לרנתיס^[10]. בתגובה ביקשה ירדן להפעיל את חוזה-ההגנה הבריטי-ירדני^[11].

בסקר האוכלוסין הירדני משנת 1961 נמנו בכפר 290 תושבים^[12].

לאחר 1967

בעקבות מלחמת ששת הימים, ב-1967, עבר הכפר משליטה ירדנית לישראלית.

בעקבות הסכם אוסלו, 12% מאדמות הכפר נמצאות בשטח B, ו-88% הנותרים נמצאים בשטח C.

בשנת 2005 הופקעו כ-1000 דונם מאדמות הכפר לצורך סלילת כביש עוקף עבור ההתנחלות בית אריה-עופרים כך שהתושבים לא יצטרכו לנסוע בכביש 465 בקטע העובר בין רנתיס לכפר השכן א-לובן אל-ע'רבי. ב-2006 החלה סלילת הכביש בעלות של כ־250 מיליון שקלים, אולם בשנת 2007 הופסקה העבודה, לאחר עתירה לבג"ץ, משום שעבר על אדמות פלסטיניות פרטיות ומשום שעל פי התכנון תיאסר הנסיעה בכביש לתושבים הפלסטינים, אף על פי שהוא נסלל על אדמות שהופקעו מהם^[13]. אחר כך נמשכה סלילתו בתוואי אחר, שחלקו על שטח שנועד לבניית שכונה חדשה בבית אריה^[14]. בנוסף, הופקעו קרקעות לבניית גדר ההפרדה שעוברת לאורך 4 ק"מ על אדמות הכפר רנתיס, 1,815 דונם (16.6%) מאדמות הכפר (בעיקר שטחים חקלאיים) נשארו מאחורי הגדר בצידה המערבי^[15].

בשנת 2012, החל קידוח "מגד 6" כ-500 מטר ממערב לכפר, כחלק מפיתוח שדה הנפט מגד שמבצעת חברת גבעות עולם חיפושי נפט, שחלקו ממוקם מתחת לכפר^[16].

אופי היישוב

לרנתיס שטח קרקע של 11,046 דונם, מתוכם 589 דונם הם שטחים בנויים. המנוע הכלכלי העיקרי של העיר הוא חקלאות, ו-20% משטחי הקרקע שלה הם שטחי חקלאות. ישנם בכפר שני בתי ספר יסודיים ושני גני ילדים. בנוסף קיימות שלוש מרפאות, תחנת אוטובוס, מועדון ושני מסגדים.

אתרים בעלי עניין בכפר ובסביבתו

מחסום רנתיס

כקילומטר מצפון מערב לכפר ממקום מחסום רנתיס (נקרא גם מעבר רנתיס, מעבר עופרים או מעבר שלה) על כביש 465, המשמש כנקודת מעבר בין ישראל ליהודה ושומרון. המחסום מאויש על ידי צה"ל וחברות אבטחה פרטיות, ופעיל 24 שעות ביממה. מעבר פלסטינים במחסום אסור, למעט בעלי היתרי כניסה מיוחד.

תחנת משטרת רנתיס

בצומת הכניסה לכפר הקימה המשטרה הירדנית בשנות ה-50 של המאה ה-20, תחנת משטרה. מבנה מרובע כשבשתי פינות מנוגדות שלו נבנו מגדלי שמירה. לאחר מלחמת ששת הימים המבנה עבר לרשות צה"ל על בסיס צו תפיסה של אדמות "לצרכים צבאיים", אחר כך הוחכר המבנה ליזם, שהקים במקום תחנת דלק בשם "רננית", המופעלת על ידי "דלק" חברת הדלק הישראלית. בשנת 2013 רכשה חברה לפיתוח מטה בנימין את התחנה ושיפצה את המבנה.

מערת רנתיס

בינואר 2005 נערכה חפירת הצלה על ידי רשות העתיקות במערה שהתגלתה כקילומטר ממערב לרנתיס, במהלך עבודות לבניית גדר ההפרדה. במערה נמצאו מספר כלי צור המעידים על פעילות אנושית ובנוסף עצמות רבות של בעלי חיים. הממצאים מאוחרים לכ-140,000 שנים לפני זמננו. מחקר טפנומי של העצמות העלה שמדובר בבור שאליו נפלו פרסתנים (בעיקר יחמור פרסי), טורפים ומכרסמים בפליסטוקן המאוחר^[17][18].

מפות היסטוריות של רנתיס

• 
  מפה בקנ"מ 1:20,000 משנת 1944
• 
  מפת האזור משנת 1945

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רנתיס בוויקישיתוף

• Survey of Western Palestine, Map 14: IAA, Wikimedia commons
• Rantis Village (Fact Sheet), המכון למחקר יישומי - ירושלים (ARIJ)
• Rantis Village Profile, Applied Research Institute - Jerusalem (ARIJ)
• Rantis aerial photo, Applied Research Institute - Jerusalem (ARIJ)

הערות שוליים

1. מפקד אוכלוסין 2016, באתר של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה
2. عائلات القرية وعشائرها - رنتيس - قضاء رام الله, موسوعة القرى الفلسطينية ("משפחות הכפר וחמולותיו – רנתיס – נפת רמאללה", אנציקלופדיית הכפרים הפלסטיניים)
3. מרדכי היימן ולטיציה ברדה, ‏חורבת אנושה, סקר פיתוח באזור, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 117, 10 במרץ 2005
4. יוסי אלישע, ‏רנתיס (צפון-מערב), באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 123, 29 בספטמבר 2011
5. Hütteroth and Abdulfattah, 1977, p. 136In 1838, Edward Edward Robinson noted it as a village, Rentis, in the Jurat Merda district, south of Nablus. and Smith, 1841, vol 3, Appendix 2, p. 126
6. ויקטור גרן, תיאור גאוגרפי, היסטורי וארכאולוגי של ארץ - ישראל - כרך חמישי: השומרון (ב), ירושלים: יד יצחק בן צבי, 1984, עמוד 78
7. Paul Cotterell, The Railways of Palestine and Israel, p. 24
8. Mills, Census of Palestine, 1931, page 48
9. Government of Palestine, Department of Statistics, 1945, p. 30
10. פעולת רנתיס - "מבצע עפר ואפר" 28.01.1953, באתר אתר הצנחנים בעשור הראשון
11. ירדן תובעת מבריטניה להפעיל את חוזה-ההגנה הבריטי-ירדני, הארץ, 1 בפברואר 1953
12. Government of Jordan, Department of Statistics, 1964, p. 25
13. עמוס הראל, 250 מיליון ש' בוזבזו על כבישים לשום מקום בשומרון, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2008
14. יהושע בריינר‏, המדינה תסלול כביש מעבר לקו הירוק, תושבים יפוצו, באתר וואלה, 29 באוגוסט 2011
15. רנתיס, באתר מחסום Watchץ 19 בינואר 2019
16. עמירם ברקת, ‏"גבעות מדברת על הפקה של 24 אלף חביות נפט ביום", באתר גלובס, 19 במרץ 2012
17. רונית לופו, עופר מרדר, עמוס פרומקין, גיא בר-עוז, ראובן ישורון ומרים בלמקר, ‏רנתיס, מערה - דו"ח ראשוני, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 121, 29 ביולי 2009
18. Mammal remains at Rantis Cave, Israel, and middle-late Pleistocene human subsistence and ecology in the Southern Levant. Journal of Quaternary Science 26(8) p. 769–780.