רפרטואר לחליל
הרפרטואר לחליל הוא השם המאגד את היצירות במוזיקה הקלאסית אשר בהן משתתף החליל בתפקיד סולן או מובחן ביותר. ראשיתו בסוף המאה ה-17, עם עיצובו של הטרברסו הסטנדרטי, ככל הנראה, החל מיצירותיהם של החלילנים הנודעים בזמנם, פייר פילידור וז'אק-מרטין אוטטר, ושל המלחין מרן מארה. הרפרטואר משתרע על פני כל הסוגות הנפוצות בכל תקופה, אך באופן מצומצם יותר בתקופה הרומנטית.
אופי הכתיבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכתיבה לחליל מתאפיינת בדרך כלל בשילוב של כתיבה וירטואוזית מחד גיסא, ושירתית מאידך גיסא. החליל ניחן בתכונה, לפיה הצליל נעשה ברור ורם יותר כאשר מתקרבים לקצה העליון של מנעדו, דבר שניכר היטב בכתיבה לכלי. אופן הפעלת החליל, כמו בשאר כלי הנשיפה מעץ, מזמין כתיבה עשירה בסולמות וארפג'י, וכיווניות ברורה מאוד. שלא כמו הקלרינט והאבוב, לחליל גמישות רבה יותר בקפיצות בין מנעדים (משלבים\רגיסטרים). בנוסף, צלילו של החליל משתלב היטב עם צלילם של כלי פריטה וכלי מקלדת, מאחר שגון הצליל של כלים אלו הוא צלול יחסית.
מוזיקה לחליל בתקופות שונות בתולדות המוזיקה הקלאסית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בארוק, וגלאנט (~1680-1760)
[עריכת קוד מקור | עריכה]כפי שנזכר מעלה, הרפרטואר לחליל ככלי סולני החל להתפתח בזכות יצירותיהם של חלילנים ידועים, שמיצירותיהם ניתן למנות סוויטות לחליל ובאסו קונטינואו, וסוויטות לחליל סולו. כבר בראשית המאה ה-18 תפס החליל מעמד של כלי חשוב בז'אנרים האינסטרומנטליים העיקריים של הבארוק, כאשר גדולי המלחינים - יוהאן סבסטיאן באך, גאורג פרידריך הנדל ואנטוניו ויוואלדי ומלחינים נוספים, כותבים בעבורו יצירות רבות, שחלקן ידועות גם לקהל הרחב - למשל הבדינרי המפורסם מאת באך.
המוזיקה נכתבה בעת הזו לחליל צד השונה מן החליל המוכר כיום. הוא היה צנוע יותר בצלילו, במנעדו, ובאפשרויות הטכניות שלו. עם זאת, צלילו מתוק וייחודי, ומשתלב היטב עם כלים אחרים מאותה עת. הוא נקרא לרוב "חליל בארוק" או "טרברסו".
אין ספק שהמאה ה-18 כולה, החל בבארוק המאוחר וכלה בתקופה הקלאסית, היו תור הזהב החליל, לפחות על פי כמות היצירות הרבה אשר נכתבה לו. ניתן למנות סיבות רבות מגוונות לפרץ היצירות הרב הזה;
- באופן כללי, תפוקת היצירות של מלחינים במאה ה-18 הייתה גדולה במיוחד: שיאן היצירות בכל הזמנים, גאורג פיליפ טלמן (כ-6,000 יצירות), חי בעת הזו, וכמו כן מלחינים פוריים נוספים, כמו יוזף היידן (כ-1,200 יצירות), באך (מעל 1,000 יצירות) וולפגנג אמדאוס מוצרט (מעל 600 יצירות שאותן כתב טרם הגיעו לגיל 36). גם מלחינים אשר התמחו בכתיבה לחליל ענו לכלל זה, ביניהם יוהאן יואכים קוונץ, אשר כבר מעל 600 יצירות לחליל, ורבים נוספים.
- החליל היה מזוהה בשני אופנים עיקריים: ככלי של בני אצולה, וככלי לבורגנים חובבי מוזיקה. בין החלילנים הידועים אשר היה אף מלחין ומונרך, ניתן למנות את מלך פרוסיה הידוע, פרידריך השני, מלך פרוסיה ("הגדול"). החליל גם היה פופולרי בפריז בעת מלכותם של בית בורבון. כמו כן, פרסום של מוזיקה לחליל הייתה משתלמת במיוחד, מאחר שהיה נפוץ בקרב המעמדות הגבוהים ככלי של מתחילים.
- חלילנים גדולים שהיו פעילים באותה תקופה, כמו קוונץ, יוהאן וונדלינג, פייר גבריאל בופרדה, מישל בלאווה, פרנסואה דוויאן ורבים נוספים, עזרו לבסס את מעמדו של החליל ככלי סולני ואיכותי מן המעלה הראשונה. הם גם כתבו ספרי נגינה שהיו פופולריים מאוד באותה העת והודפסו במהדורות רבות. חלק מהספרים משמשים כיום כספרי מחקר על טכניקת הנגינה והביצוע של אותה העת.
לחליל נכתבו יצירות רבות בז'אנרים המקובלים של אותה עת כגון סונאטות עם באסו קונטינואו, סוויטות עם באס או עם הרכב, טריו סונאטות, דואטים, ואף קונצ'רטי. על אף היותו כלי מלודי מטבעו, לחליל נכתבו כמה יצירות סולו, ללא ליווי כלל, אשר נחשבות למיטב הרפרטואר של אותה התקופה. כדאי לציין עם זאת, שבהתאם לנהוג באותה תקופה, מלחינים מסוימים לא ייחדו את יצירותיהם לכלי אחד, אלא כתבו אותם כך שיתאפשרו לנגינה על כלים בעלי אפשרויות ומנעד דומה, כמו למשל חליל, חלילית, אבוב וכינור. במקרים אחרים, לא הייתה כלל הבחנה בין יצירות לחלילית ולחליל צד, מאחר שהם כלים זהים במיוחד. כמו כן, מפאת פער השנים והיעדר תיעוד מספק, לעיתים לא ברור מן המקורות כמה יצירות בדיוק נכתבו, כמה שרדו וכמה פורסמו בפועל. לפיכך, במקרים של מלחינים שהעניין בהם קטן יותר, אין מספר ידוע של יצירות.
רשימת יצירות של תקופה זו
[עריכת קוד מקור | עריכה]|
יצירות לחליל סולו
סונאטות לחליל ובאסו קונטינואו או מקלדת
4 סונאטות לחליל וצ'מבלו רי"ב 1020, 1030-1032[3]
יצירות שונות לחליל ובאסו קונטינואו או מקלדת
טריו סונאטות
|
דואטים
שלישיות
רביעיות וחמישיות שונות
קונצ'רטי לחליל ותזמורת (מיתרים)
טלמן: 9 קונצ'רטי לחליל
יצירות שונות לחליל ותזמורת
|
התקופה הקלאסית (~1760-1820)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההתפתחות ההדרגתית מסגנון הגלאנט אל הסגנון הקלאסי הטיפוסי, לא הביא לתמורות משמעותיות ברפרטואר לחליל, אשר חרגו מן ההתפתחות הכללית של הסגנון. ז'אנרים מסוימים נזנחו כליל (כגון הטריו סונאטה, הבאסו קונטינואו, הקונצ'רטו גרוסו), וגם הכתיבה לכלי ללא ליווי נעלמה כמעט באותה העת. עם זאת, בתקופה הקלאסית התעצבו הרכבים שונים, אשר חלקם המשיכו להתקיים גם אחרי שהסגנון נשתנה; רביעיית החליל (לחליל, כינור, ויולה וצ'לו), טריו חליל (לחליל, צ'לו ופסנתר), טריו חליל וכלי קשת, סונאטות לחליל ולפסנתר, ועוד.
במחצית השנייה של המאה ה-18 חלה אף התפתחות במבנהו של החליל, אשר תמשיך בהדרגה עד לביסוסו של החליל המודרני כפי שהוא מוכר כיום. לחליל הקלאסי נוספו, אם כן, בין שלושה לשבעה חורים חדשים, אשר תיקנו חלק מבעיות האינטונציה של הכלי, והרחיבו את מנעדו בעוד שלושה חצאי טונים כלפי מטה. למרות זאת, אופי הצליל והגון של החליל השתנו רק במעט.
רשימת יצירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]|
יצירות לחליל סולו
סונאטות לחליל ומקלדת
יצירות שונות לחליל ופסנתר
דואטים
שלישיות עם מקלדת
|
שלישיות ללא מקלדת
רביעיות וחמישיות שונות
קונצ'רטי לחליל ותזמורת
יצירות אחרות לחליל ותזמורת
|
התקופה הרומנטית (~1820-1910)
[עריכת קוד מקור | עריכה]התקופה הרומנטית טמנה בחובה נסיגה והתקדמות בכל הנוגע לכתיבה לחליל. למרות שמדובר בתקופה אומנותית משמעותית, ארוכה, ופופולרית במיוחד בקרב חובבי המוזיקה הקלאסית, מספר המלחינים הגדולים אשר כתבו יצירות לחליל בעת הזו הוא נמוך במיוחד, וכמוהו, כמות היצירות זעירה במיוחד. מרבית היצירות אשר נכתבו בעבור החליל נכתבו על ידי מלחינים-חלילנים, אשר איכות יצירותיהם נחשבת ברוב המקרים לירודה יחסית, אשר כתבו לחליל באופן בלעדי. הרשימה הבאה מתעלמת מרוב היצירות הללו.
הסיבות לירידה החדה בכמות היצירות אינה ברורה דייה, אך עלו השערות בנוגע להן; התפתחותם המואצת של הפסנתר והתזמורת, גרמה לכך שצלילו החלוש יחסית של החליל שוב לא הצליח להשתוות אליהם, או לתפקד כסולן מול תזמורת. נטען גם שצלילו של החליל הקלאסי היה "נייטרלי" ולא אספרסיבי, שני אלמנטים אשר היוו בעיה בהתאמתו של הכלי לרוח התקופה. בנוסף, החליל הרומנטי אשר החל להופיע בראשית המאה ה-19 כלל חורים רבים במיוחד ושסתומים רבים עוד יותר, מה שהקשה לעיתים את הנגינה בו, על מנת לחפות על בעיות בכוונונו. סברה נוספת היא שסולני החליל הידועים באותה תקופה לא השתוו לגדולי החלילנים של העבר, אך סברה זו אינה נשענית על מקורות מהימנים והיא אינה אובייקטיבית. כמו כן, ירדה גם קרנה של האצולה בעקבות אירועי המהפכה הצרפתית, סיבה נוספת לירידת כמות היצירות אשר נכתבו לחליל.
עם זאת, החל מאמצע המאה ה-19, הופיע חליל שונה לגמרי מכל חליל אחר שהיה ידוע קודם. החליל המודרני, פרי המצאתו של תאובלד בהם, היה בעל תכונות רבות אשר, לדעת רבים, הותאמו לרוח התקופה. חלילו של בהם נודע במנגנון פשוט יותר להפעלה, אך מוצלח עשרות מונים מקודמיו, אשר איפשר לנגן בכל הסולמות ועמד בדרישות הגבוהות ביותר לנגינה של קטעים מהירים וקשים. בהם תכנן את החליל כך שיתפקד היטב גם כשהיה עשוי מתכת. תכונה זו, ותכונות אחרות אשר שינה בכלי, איפשרו לחליל להפיק צליל בעל עוצמה גדולה יותר, שגוונו היה שונה מגוון הצליל של החליל הקודם, וחודר ממנו. עד לסוף המאה ה-19 תפס חליל זה את מקומו בכל אירופה, והוא בשימוש עד היום, בשינויים קלים.
ניתן להניח כי השינוי הדרסטי שנעשה בחליל היה מן הגורמים להתעניינות המחודשת בו בקרב המלחינים הגדולים של אותה עת, אם כי לא באותה מידה כבעבר. הסיבות הנוספות אותן ניתן למנות הן - ביסוסה של אסכולה חדשה בצרפת, אשר הוציאה מתוכה חלילנים ראשונים במעלה, אשר ביניהם ניתן למנות את פול טפנל ואת פיליפ גובר. לשני חלילנים אלו, ובעיקר לטפנל, הוקדשו יצירות רבות וטובות. עוד גורם הוא הניאו קלאסיקה והנאו-בארוק - זרמים אומנותיים אשר היו חלק מן הרומנטיקה המאוחרת, אשר שאפו ליצור תוך התייחסות לסגנונות של המאה ה-18. ומכיוון שהחליל היה כלי סולני שימושי במיוחד באותה מאה, החל החליל להופיע ביצירות של ראשית המאה ה-20 ברוח זו.
רשימת יצירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]|
יצירות לחליל ופסנתר
דואטים
|
שלישיות
רביעיות וחמישיות
חליל ותזמורת
|
מחציתה הראשונה של המאה ה-20 (~1910-1960)
[עריכת קוד מקור | עריכה]כבר בראשיתה של המאה העשרים חזרו מלחינים חשובים לכתוב יצירות לחליל. ירידתה של הרומנטיקה הביאה אף היא לעלייתם המחודשת של כלי הנשיפה מעץ ככלים סולניים, בעיקר במוזיקה הצרפתית. התגלה גם עניין מחודש בכתיבת סונאטות לחליל ופסנתר, וכמה מלחינים ידועים הקדישו את מיטב יצירותיהם להרכב זה. כמו כן, מלחינים לא מעטים החלו לכתוב שוב יצירות לחליל סולו, "הרכב" שבימינו נכתבות לו יצירות רבות.
רשימת יצירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]|
חליל סולו
סונאטות לחליל ופסנתר
יצירות לחליל ופסנתר
דואטים
|
שלישיות
רביעיות וחמישיות
קונצ'רטי לחליל ותזמורת
יצירות לחליל ותזמורת
|
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזיקה לחליל, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ במקור לויולה דה גמבה, מנוגן על חליל לפי כוונתו של המלחין כפי שמובעת בהקדמה ליצירה
- ^ מתוכן אחת (1033) היא בוודאות אינה אותנטית
- ^ שתיים מתוכן (1020, 1031) מיוחסות כיום לבנו קרל פיליפ עמנואל באך
- ^ מן המקורות לא היה ניתן לקבוע את המספר המדויק
- ^ מתוכן סונאטות, אך הן מנוגנות גם על חליל. 3 מן הסונאטות לחליל חשודות כלא אותנטיות
- ^ סונאטות "הרועה הנאמן", שש במספר, חשודות כלא אותנטיות
- ^ רק מקצתן פורסמו
- ^ 35 מתוכן פורסמו
- ^ מן המקורות לא היה ניתן לקבוע את המספר המדויק
- ^ חשוד כלא אותנטי
- ^ מן המקורות לא היה ניתן לקבוע את המספר המדויק
- ^ מן המקורות לא היה ניתן לקבוע את המספר המדויק
- ^ חשודים כלא אותנטיים
- ^ אחד חשוד כלא אותנטי
- ^ במקור לחלילית, מנוגן עם על חליל
- ^ בעבר הוטלה בספק, אך כיום נחשבת ליצירת נעורים
- ^ גרסה לחליל ופסנתר של 3 רביעיות מאת המלחין:אופוס 64 מס' 1, אופוס 76 מס' 6 ואופוס 77 מס' 1. הרביעיות עובדו ככל הנראה על ידי החלילן בן זמנו של היידן קארל מילר.
- ^ גרסה לחליל ולפסנתר של המלחין עצמו, אחרי אופוס 25 (ראו להלן)
- ^ גרסאות של רביעיות מוקדמות לכלי קשת, מאת המלחין עצמו
- ^ הייחוס למלחין מוטל כיום בספק
- ^ לעיתים מוצאים בהוצאות שונות קונצ'רטו לחליל ברה מז'ור פרי עטו, אך זה מיוחס כיום בוודאות להופמן
- ^ מתוכם נותרו ארבעה
- ^ במקור סוויטה בשישה פרקים "בסגנון עתיק" לכינור ולפסנתר. שלושת פרקיה האחרונים עובדו על ידי המלחין לחליל ופסנתר
- ^ במקור לסקסופון ופסנתר. עובד על ידי המלחין לחליל ופסנתר
- ^ גרסה של המלחין להרכב זה אחרי חמישייה, ראו להלן
