לידה |
17 באפריל 1981 (בת 43) קתקוריצ'י, מחוז פודוקוטאי, טאמיל נאדו | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מידע כללי | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מדינה | הודו | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
גובה | 1.70 מ' | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ספורט | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ענף ספורט | אתלטיקה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
תת-ענף | ריצה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
800 מ', 1500 מ' | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
הישגים | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שיאים אישיים |
800 מ': 1:55.45 1500 מ': 4:11.66 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
דירוג שיא | מחזיקת השיא הלאומי בריצת 3000 מ': 10:44.65 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
שאנטי סונדרג'ן (בטמילית: சாந்தி சௌந்திரராஜன், באנגלית: Santhi Soundarajan או Shanthi Soundararajan; נולדה ב-17 באפריל 1981) היא אצנית הודית. היא זכתה ב-12 מדליות בינלאומיות וכ-50 מדליות לאומיות. סונדרג'ן היא האישה הטמילית הראשונה שזכתה במדליה במשחקי אסיה.[1] לאחר משחקי אסיה 2006, נאלצה סונדרג'ן לעבור בדיקה לאימות מין, ובעקבות התוצאות נשללו ממנה מדליית הכסף וזכאותה להשתתף במרוצי נשים, והתעוררה מחלוקת ציבורית ומשפטית לגבי מקומן של ספורטאיות אינטרסקס ברמה הבינלאומית.
סונדרג'ן נולדה ב-1981 בכפר קתקוריצ'י, במחוז פודוקוטאי אשר בטאמיל נאדו, הודו. סונדרג'ן גדלה בצריף קטן ללא שירותים, מים זורמים או חשמל. היא אחת מחמישה ילדים של משפחת פועלים, מהקאסטה הנמוכה שבהודו, הדלית, והם חיו בעוני רב.[2] כאשר אמה ואביה יצאו לעבוד במפעל לבנים בעיירה הסמוכה, סנדרג'ן גידלה את ארבעת אחיה הקטנים. לפעמים היה בא סבה של סונדרג'ן לעזור לה, והוא, אצן בעברו, קנה לה זוג נעליים ולימד אותה לרוץ כשהיא הייתה בת 13.
בתחרות הראשונה בה השתתפה, בכיתה ח', זכתה סונדרג'ן בגביע; אליו נוספו עוד 13 בתחרויות של בתי ספר. מאמן ספורט מהתיכון הסמוך לבית ספרה האמין שיש לה פוטנציאל וגייס אותה. בית הספר שילם את שכר לימודיה וסיפק לה תלבושת אחידה וארוחות צהריים. זו הייתה הפעם הראשונה בחייה שאכלה סונדרג'ן שלוש ארוחות ביום.
אחרי התיכון, קיבלה סונדרג'ן מלגה למכללת אמנויות בפודוקוטאי הסמוכה, ואחרי שנה עברה למכללה בצ'נאי, בירת המדינה, מרחק שבע שעות נסיעה מביתה.
ב-2005 היא השתתפה באליפות אסיה בדרום קוריאה, וזכתה במדליית כסף. ב-2006 היא נבחרה לייצג את הודו במשחקי אסיה (הנערכים בידי המועצה האולימפית של אסיה) בדוחה, קטר. במירוץ 800 מטר, זכתה סונדרג'ן במדליית הכסף עם תוצאה של 2:3.16, 0.03 שניות יותר מהר מוויקטוריה ילובצבה מקזחסטן. הניצחון הזה הוביל למחלוקת המתמשכת לגבי זהותה המגדרית של סונדרג'ן, חלק מעימות בלתי פתור לגבי מה נחשב ל"מספיק נקבה" כדי להתחרות במרוצי נשים.[3]
סונדרג'ן מחזיקה בשיא הלאומי לנשים בריצת 3000 מטר מכשולים, 10:44.65 דקות. בתחרות לאומית בבנגלור ביולי 2005, היא זכתה במרוצי 800 מטר, 1500 מטר ו-3000 מטר. היא זכתה במדליית כסף בריצת 800 מטר באליפות אסיה 2005 באינצ'ון, דרום קוריאה.
לאחר שזכתה במדליית הכסף במירוץ 800 מטר במשחקי אסיה, היא אולצה לעבור "בדיקה לאימות מין" ועל פי התוצאות נקבע ש"אין לה את המאפיינים המיניים של האישה".[4] באותו זמן, בדיקות אלו לא היו חובה על המתחרות, אך התאחדות האתלטיקה הבינלאומית (IAAF) הייתה רשאית לבקש ממתחרות לעבור בדיקות כאלה בכל זמן נתון. הבדיקות כללו בדיקות גינקולוגיות, כולל מדידת אברי המין, בדיקות אנדוקרינולוגיות, גנטיות, פסיכולוגיות, ורפואה פנימית. בנוסף, הבדיקות כללו תשאול לגבי הרגלי מין, וסת, שיער גוף, פעילות פנאי, ונושאים אחרים.[5] נאמר לסונדרג'ן שהיא סובלת מתסמונת אי-רגישות לאנדרוגן (Androgen insensitivity syndrome). התאחדות הספורט ההודית פרסמה את סברתה כי זה שגדלה בכפר הודי עני בו סבלה מרעב הוא גורם מאחורי תוצאות הבדיקות. טענה בלתי מגובה זו נמנית בין הטענות של חוקרי מגדר וביואתיקאים נגד בדיקות מגדר, שכן ברבים מן המקרים אלה אכן נשים מרקע עני ממדינות לא-לבנות שמתבקשות לעבור את הבדיקות.[6]
תוך מספר ימים, נשללה ממנה המדליה בה זכתה, ונאמר לה מפי מזכיר הוועד האולימפי ההודי שלא תוכל להשתתף באירועי ספורט יותר.[7][8][9]
כשהיא תחת מתקפה ציבורית ביחס למגדרה, כולל התייחסויות רבות לגבי גופה, חזרה סונדרג'ן לכפרה, מושפלת ומובסת, ונכנסה לדיכאון עמוק.[10][11]
בינואר 2007, ראש ממשלת טאמיל נאדו קרוננידי העניק לסונדרג'ן טלוויזיה ופרס כספי (1.5 מיליון רופי הודי, כ-80,000 ש"ח) על ניצחונה בדוחא. עם הכסף היא בנתה לה בית צנוע. סונדרג'ן ניסתה להשיג עבודה במערכת הרכבות, אך נדחתה בשל "היכשלות בבדיקה הרפואית" לה ערכה IAAF.
בספטמבר 2007, סונדרג'ן ניסתה להתאבד על ידי נטילת רעל.[12]
בסוף 2007 התחילה סונדרג'ן לעבוד כמאמנת. תחילה במשרה זמנית עבור הרשות המקומית, ומאוחר יותר הקימה מחנה אימונים משלה, ועד 2009 כבר התאמנו בו כמעט 70 בנים ובנות, ובמסגרתו אף הקימה הוסטל לעשרה מן הבנים. תלמידיה התחרו בהצלחה במרוצי נוער אזוריים, כולל במרתון צ'נאי בו לקחו מקום ראשון ושלישי.[13]
למחייתה, הצטרפה סונדרג'ן להוריה בעבודת לבנים ובניין.
ב-2013 התקבלה ללימודי תעודה באימון מטעם אגודת האתלטיקה ההודית בבנגלור,[14] אותה סיימה ב-2014,[15][16] אך לא הצליחה למצוא משרה קבועה, מצב שהיורה האולימפית אנג'לי בהגוואט כינתה "מביש", והוסיפה שעל המדינה לדאוג לה למשרה שתאפשר לה לחיות בכבוד, בהתחשב בתרומתה למדינה.[17][18]
בדצמבר 2014, עם עזרה מגופי שנקר מאדוראי,[19] פעיל/ת אינטרסקס ומגדר בטאמיל נאדו, הצליחה סונדרג'ן להגיש לשר הספורט והתרבות בקשת סיוע באבטחת עבודה קבועה כמאמנת אתלטיקה, ובהחזרת המדליה שלה משנת 2006.[20] לעתירתה, הוסיף שר התחבורה פ. רדהקרישנן, עתירה משלו לתת לה מענק כספי. אך סרבננדה סונוואל, שר הספורט, סירב לבקשה, ואמר שמשרדו לא יכול לתת לה מענק כספי, ושאין המשרד נוהג לתת המלצות למשרות שתחת הנהלתו.[21] בנוסף, הוא ציין בהחלטתו שהיא אינה עומדת בתנאים למשרה קבועה מבחינת השכלתה.
סונדרג'ן הגישה ערעור, על סמך מסמך ממשרד הספורט בו הובטח לה שתוכל לעבוד בשירותי המדינה אם תשלים לימודי תעודה. בריאיון ל-BBC טענה סונדרג'ן שהרשויות ההודיות לא ייצגו אותה כשורה בכל תקרית בדיקת המגדר ושלילת המדליה, וכי הדבר פגע בה רגשית וכלכלית.[22]
ב-29 ביולי 2015, בית המשפט העליון של טאמי נאדו הורה לממשלה לשקול הקלה בדרישות ההשכלה כדי לאפשר לסונדרג'ן להיות מאמנת בשירותי הספורט של המדינה (SDATN).[23]
בינתיים, סונדרג'ן הגישה תלונה גם למשרד ספורט הנוער ב-27 בספטמבר 2016, בעניין אי הצדק שלטענתה חוותה סביב סוגיית בדיקת המגדר.[24][25]
ב-16 באוקטובר 2016 נמסר כי המדינה החליטה למנות אותה בתור מאמנת קבועה ברשות הספורט, ושר הספורט החדש, ק. פנדיארג'ן הבטיח שהמדינה תייצג אותה בעתירה לבית הדין הבינלאומי לבוררות בספורט בעניין החזרת המדליה. הוא הצהיר גם כי ממשלת טאמיל נאדו תייצג את סונדרג'ן מול הוועד האולימפי ההודי באותו הנושא.[26]
בדצמבר 2016, קיבלה סונדרג'ן מינוי כמאמנת קבועה ברשות הספורט.[27][28]
ב-3 בינואר 2017 יצאה הודעה מפי גופי שנקר מדוראי שתוגש בשמה של סונדרג'ן תביעת הפרת זכויות אדם נגד אגודת האתלטיקה ההודית והוועד האולימפי ההודי.[29][30] ב-16 בפברואר 2017 הוועדה הלאומית לזכויות אדם של הודו דחתה את תביעתה בשל התיישנות.[31]
סונדרג'ן זכתה ב-12 מדליות בינלאומיות ו-50 מדליות לאומיות. בנוסף זכתה במספר פרסים, כולל פרס האישה הצעירה מעוררת ההשראה לשנת 2016 מטעם הקונגרס העולמי למנהיגות נשים (WWLC) בשל עבודתה עם בנות ובני נוער בתחום האתלטיקה; וכן פרס Living Phoenix לשנת 2017, מטעם מכללת קורוקשטרה, עבור תרומתה המצטיינת בתחום האתלטיקה.[32]
עיינו גם בפורטל: | |||
---|---|---|---|
פורטל להט"ב |
המקרה של סונדרג'ן העלה השוואות לסיפור של קסטר סמניה מדרום אפריקה, גם היא מתחרה למרחקים בינוניים, שכמעט ונשללה ממנה מדליית הזהב בו זכתה ב-2009 באליפות העולם בברלין, אחרי שהיא נכשלה בבדיקה מגדרית דומה. במקרה של סמניה, הן הממשלה והן הציבור בארצה התלכדו בתמיכה בה ובמעמדה בעולם הספורט, ובהתנגדות להפרת זכויותיה. היא נבחרה כנושאת הדגל של נבחרת דרום אפריקה באולימפיאדת לונדון 2012., בניגוד חריף לסמניה, סונדרג'ן חוותה הדחה מתחום הספורט, השפלות פומביות במשך יותר מעשור, הגבלת יכולתה להתפרנס, והתדרדרות לעוני. סונדרג'ן הביעה תמיכה ציבורית בסמניה מחשש שהיא תחווה את אותה ההשפלה.[33][34] גם לאחר שהוסרו המגבלות בתקנות הבינלאומיות, לא חזרה סונדרג'ן להתחרות, כשהיא אומרת "אני שבורה מנטלית ופיזית... ולא יכולה לחשוב על זה אפילו".[35]
סונדרג'ן תמכה באופן פעיל גם בבת ארצה, דוטי צ'אנד, והצהירה כי אין לקרבן את הספורטאית הצעירה, והביעה מחאה נגד הטיפול הבלתי-רגיש בה ובעניינה.[36]
כשבית הדין לבוררות בספורט קבע לטובת צ'אנד שיש להשעות את התקנות בנושא היפר-אנדרוגניות, סונדרג'ן הביעה תקווה שזו אבן דרך להשבת מדליית הכסף שלה והמענק הכספי מהממשלה הפדרלית ההודית אשר נמנעה ממנה בעקבות בדיקת המגדר.[37][38]
הנושא של תחרות נשים בעלות רמות גבוהות של אנדרוגנים הוא גורם במחלוקות בעולם הספורט מאז שנות ה-30 של המאה ה-20, ועדיין לא הושגה הסכמה בין רשויות הספורט, חוקרים רפואיים ואחרים, והמדינות השונות שספורטאיות מייצגות שלהן הושעו בשל כך. הדעה הרווחת בקהילה המדעית היא שאין יתרון לנשים בעלות רמות גבוהות של אנדרוגנים בתחרויות ריצה,[39] וגם IAAF הצליחה להגיש בפני בית הדין לבוררות ספורט רק מחקר אחד שהצביע על יתרון כזה (של 1.8%) במרחקים בינוניים, ואף מחקר זה הופרך. הנושא גם מעלה סוגיות בחקר המגדר ובביואתיקה.[40]
גם מיד לפני המשחקים האולימפיים של 2016, בתגובה למחלוקות ששוב התעוררו בנושא בדיקות אימות מין, הגנטיקאים ז'נל, סימפסון, ודה לה שאפל פרסמו בכתב העת של אגודת הרפואה האמריקאית ש"אחת ההמלצות היסודיות שפורסמו לפני כמעט 25 שנה ... לאפשר לספורטאיות שנולדו עם הפרעות בפיתוח המיני ושגודלו כנקבות להתחרות כנשים, נשארת על כנה".[41]
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite journal}}
: (עזרה)