מאכלים | |
---|---|
סוג | גריסים, מזון טבעוני |
מרכיבים עיקריים | שיבולת-שועל תרבותית |
שבבי שיבולת-שועל או קמח שיבולת-שועל הם דגנים מסוג שיבולת-שועל שנטחנו או נגרסו על מנת לשמש כמזון.
הדגנים משמשים הן באפיה והן מבושלים ומוגשים כדייסה בארוחת בוקר.
ערכם התזונתי של דגני שיבולת-שועל גבוה, ומחקרים מראים כי הם אחד מחמשת המזונות הטובים ביותר להורדת הכולסטרול בדם, בשל הסיבים התזונתיים הרבים שבהם[1].
לאורך ההיסטוריה שימשה שיבולת השועל מזון מרכזי לעניי סקוטלנד. בשל האקלים הסקוטי, והחורף הקר, קשה לגדל חיטה בסקוטלנד, ולכן הדגן העיקרי שגודל בה היה שיבולת השועל. בעוד שאצילי ממלכת סקוטלנד אכלו חיטה שיובאה מאנגליה, עניי הממלכה אכלו בעיקר שיבולת-שועל. באנגליה באותה עת שימשה שיבולת כמזון עבור סוסים, ולכן סמואל ג'ונסון במילון השפה האנגלית שכתב הגדיר שיבולת-שועל כ:
דגן המשמש באנגליה למאכל סוסים, ובסקוטלנד למאכל בני אדם
שיטת הבישול הנפוצה של המאכל, הייתה טחינת שיבולת השועל לקמח דק, השרייתם לילה שלם במי מלח, ובישולם על חום נמוך במשך זמן קצר. נוסף על אכילת שיבולת השועל הטחונה כדייסה, נוהגים בסקוטלנד להכין ברוס - העשוי מקמח שיבולת-שועל לא מבושל, המעורב בחמאה או שמנת; גרואל - דייסה העשויה משיבולת-שועל טחונה מעורבת במים קרים, ומיובשת; כמילוי לבשר, או כציפוי לגבינת קאבוק; כמרכיב בפודינג שחור, וכמרכיב עיקרי של ההאגיס - המאכל הלאומי של סקוטלנד.
דייסה העשויה משבבי שיבולת-שועל המבושלים במלח ומים רותחים (לעיתים בתוספת צימוקים) מהווה מרכיב מקובל בארוחת הבוקר המסורתית בארצות סקנדינביה. דיסה זו מוגשת לרוב עם חלב וריבה או רסק תפוחים, ולעיתים עם דבש או חמאה.
במדינת ורמונט שבארצות הברית, בשל מספר המתיישבים הרב שהגיעו מסקוטלנד למדינה זו, התפתחה מסורת של אכילת דייסת שיבולת-שועל לארוחת בוקר. דייסה זו העשויה משבבי שיבולת-שועל מושרית למשך לילה במים קרים עם מלח וסירופ מייפל, ומבושלת עם אגוז מוסקט, קינמון וזנגביל טחון.
בהשפעת ארוחות הבוקר המסחריות בארצות הברית, הפכה דייסת שיבולת השועל לארוחת בוקר מוכרת גם בישראל (אף שמדובר במוצר פחות פופולרי מדגני הבוקר). המוצר מיובא מארצות הברית ולכן נפוץ השם המסחרי של החברה המייצרת "קווקר" כשמו המקובל של המוצר.