שביט איקייה-סקי

שביט איקייה-סקי
כוכב האם
כוכב אם שמש
מידע כללי
סוג שביט
קטגוריה שביט ארוך מחזור
תאריך גילוי 18 בספטמבר 1965
מגלה קאורו איקייה (אנ') וצוטומו סקי (אנ')
מאפיינים מסלוליים
ציר חצי-ראשי 91.6 יחידה אסטרונומית
אקסצנטריות 0.999915 (A)
0.999925 (B)
זמן הקפה 880 שנה, 321,420.0 יממה
נטיית מסלול 141.8642° (A)
141.861° (B)°

שביט איקייה-סקי, המסומן רשמית C/1965 S1, 1965 VIII ו-1965f, היה שביט ארוך מחזור שהתגלה באופן עצמאי על ידי קאורו איקייה (אנ') וצוטומו סקי (אנ'). נצפה לראשונה כעצם טלסקופי חלש ב-18 בספטמבר 1965. החישובים הראשונים של מסלולו העלו כי ב-21 באוקטובר 1965 הוא יעבור במרחק של 450,000 קילומטרים מפני השמש, וכנראה יהפוך לבהיר במיוחד.

תחזיות הבהירות של שביטים אינם תמיד מדויקות, אך שביט איקייה-סקי הופיע בבהירות כצפוי. כשהשביט התקרב לפריהליון דיווחו עורכי תצפיות שהוא נראה בבירור בשמי היום ליד השמש. ביפן, שם הגיע לפריהליון בשעות הצהריים המקומיות, הוא נראה זורח בבהירות נראית של 10-.[1] לבסוף התברר כאחד השביטים הבהירים ביותר שנראו באלף השנים האחרונות, ולעיתים ידוע בתור השביט הגדול של 1965.

בסמוך לרגע המעבר בפריהליון שלו נראה השביט נשבר לשלושה חלקים. שלושת החלקים המשיכו במסלולים כמעט זהים, והשביט הופיע שוב בשמי הבוקר בסוף אוקטובר, כשהוא מציג זנב בהיר מאוד. בתחילת 1966, הוא נמוג מהעין כאשר הוא מתרחק אל מערכת השמש החיצונית.

איקייה-סקי הוא שביט במשפחת שביטי קרויץ, שעל פי ההערכה הם שברים של שביט גדול שהתפרק ב-1106.

גילוי והיסטוריית תצפיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
צופים באמסטרדם ממתינים להופעת השביט ב-21 באוקטובר 1965.

השביט איקייה-סקי התגלה באופן עצמאי ב-18 בספטמבר 1965 על ידי מהאסטרונומים היפנים החובבים קאורו איקייה (אנ') וטסוטומו סקי (אנ'), בהפרש של כ-15 דקות אחד מהשני. המעבר האחרון של טייפון העניק תנאי ראייה אסטרונומית ברורים לזיהוי השביט.[2] עם הגילוי, השביט היה עצם בעל בהירות נראית 8[א] הממוקם חזותית 10° מערבית לאלפארד (α Hydrae), ונע מזרחה על פני השמים כ-1° ליום בקירוב;[2][3] נצפתה האצה של השביט והתבהרות משמעותית זמן קצר לאחר מכן. בהתבסס על אומדנים ראשוניים של מסלולו של איקייה-סקי, פרד ויפל (אנ') ממצפה הכוכבים האסטרופיזי של סמיתסוניאן (אנ') שיער שאיקייה-סקי הוא שביט מחכך שמש. חישובים מדויקים יותר שנערכו לאחר מכן של תכונות מסלול השביט הראו דמיון הדוק בין איקייה-סקי לשביט הגדול של 1882, כולל פריהליון מחושב של 0.0079 יחידות אסטרונומיות (1.2 מיליון קילומטרים). לקראת הפריהליון, עקומת האור (אנ') של איקייה-סקי הייתה דומה גם היא לשביט 1882.[3] השביט התבהר לעוצמה של 4+ ב-7 באוקטובר, עם זנב באורך של מעל ל-1°.[3] עד אמצע אוקטובר, הזנב התרחב לאורך של 10°.[2] התקרבות השביט אל השמש גרמה לו להיראות בשמיים בגובה נמוך יותר ויותר מיום ליום ובהירותו הנראית הלכה וגברה, מה שהוביל לקושי גדול יותר להעריך את בהירות השביט ככל שהתקרב לפריהליון.[4] אף על פי כן, הבהירות הגוברת של איקאיה–סקי נותרה גלויה;[2] בחצי הכדור הדרומי, שם הראות של השביט הייתה הנוחה ביותר בסביבות הפריהליון, דווח על ידי תצפיתנים כי בהירותו הנראית של איקייה–סקי הגיעה לעוצמה של 0 עד 18 באוקטובר.[4] השביט התבהר במידה ניכרת ב-60 השעות שלאחר ה-18 באוקטובר. עד 20 באוקטובר, השביט הפך לנראה בקלות בעין בלתי מזוינת באור יום. איקייה-סקי המשיך להתבהר ככל שהתקרב לפריהליון, והפך להיות דומה בבהירותו לירח מלא. השביט גם הציג זנב מעוקל מעט; 2° מהזנב היה גלוי מספיק לעין בלתי מזוינת למרות ערפול של השמש.[4]

איקייה-סקי הגיע לפריהליון ב-21 באוקטובר בשעה 21:18 לפי זמן אוניברסלי מתואם.[4] במבט מכדור הארץ, השביט והשמש נראו מרוחקים זו מזה רק בכמה דקות קשת.[2] תצפיות הצביעו על כך שגרעין השביט החל להתפרק סמוך למועד הפריהליון,[4] כאשר עורכי תצפיות יפנים הבחינו בשני שברים קטנים שהתנתקו מהגרעין הראשוני והתנדפו בזמן קצר לאחר מכן.[2][5] השביט הלך ודעך לאחר מעברו בפריהליון בעת נסיגתו מהשמש, כאשר הילתו התעמעמה לעוצמה 3+ עד 26 באוקטובר. עם זאת, זנבו התארך, והגיע לאורך של לפחות 15° עד 26 באוקטובר והגיע למקסימום של כמעט 30° בתחילת נובמבר 1965. בעוד שהגרעין השבור של איקייה-סקי נותר עד אז קרוב זה לזה. עד 6 בנובמבר הפך להיות נבדל ויזואלית בשני מרכיבים עיקריים: בהפרדה ובבהירות. למרות שהילת השביט התעמעמה לעוצמה של 7.4 עד 27 בנובמבר, זנב המשתרע על פני 10° נותר גלוי לעין בלתי מזוינת.[4] בתחילת דצמבר התעמעם השביט עד שלא ניתן היה לראותו בעין בלתי מזוינת.[2] שני המרכיבים של הגרעין השבור של איקייה-סקי נותרו גלויים עם הפרדה חזותית גוברת, והתרחקו במהירות של כ-14 מטרים לשנייה. האחד היה בהיר יותר אך מפוזר יותר במראהו מהשני. אקסטרפולציה של המיקומים הנצפים של שני הגרעינים שחישב על ידי זדנק סקאנינה העלתה שהגרעינים התפרקו ב-26 באוקטובר. חישובים דומים של H. Pohn מהמכון הגאולוגי של ארצות הברית הניבו את 26 באוקטובר כתאריך ההפרדה, אם כי סקאנינה האמין שהחישוב של פוהן השתמש בשברי שביט שונים.[6] ב-1965, שני השברים הופרדו כמעט בדקת קשת מלאה.[2] למרות שהבהירות של איקייה-סקי הייתה מקבילה מאוד לשביט הגדול של 1882, איקייה-סקי התעמעמה הרבה יותר מהר לאחר הפריהליון;[7] בעוד שהשביט משנת 1882 נצפה עד שמונה חודשים לאחר הפריהליון,[7] התצלומים האחרונים של איקייה-סקי צולמו לפני אמצע פברואר 1965,[2] ולאחר מכן השביט הפך חלש יותר מ-13+.[6] באמצע מרץ 1966 לא ניתן היה להבחין בשביט איקייה-סקי בחשיפה של 60 שניות באמצעות טלסקופ מחזיר אור בגודל 40 אינץ' בתחנת הדגל של מצפה הצי של ארצות הברית.[7]

מבנה והרכב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצפיות שהושגו על ידי טלסקופ השמש מקמאת'-פירס במצפה הכוכבים הלאומי קיט פיק זיהו קווי פליטה הקשורים ליסודות מיוננים הבאים: סידן, כרום, קובלט, נחושת, ברזל, מנגן, ניקל, נתרן, ונדיום וציאניד בהילה של איקייה-סקי. המאפיינים של קווי הברזל והניקל המיוננים העלו כי איקייה-סקי הגיעה לטמפרטורה יעילה של כ-4800 מעלות קלווין סביב פריהליון.[8]

גלריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • השביט איקיה-סקי, נראה מקנברה, 31 באוקטובר 1965. רישום מאת דייוויד ניקולס.
    השביט איקיה-סקי, נראה מקנברה, 31 באוקטובר 1965. רישום מאת דייוויד ניקולס.
  • השביט איקייה-סקי, 30 באוקטובר 1965. צילום מאת ג'יימס וו. יאנג (TMO/JPL/NASA)
    השביט איקייה-סקי, 30 באוקטובר 1965. צילום מאת ג'יימס וו. יאנג (TMO/JPL/NASA)

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אלא אם צוין אחרת, כל התצפיות בגודל השביט מתייחסות לגודל הנראה באור הנראה. ערך שלילי יותר לגודל הנראה מצביע על עצם בהיר יותר.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Brightest comets seen since 1935 Archived December 28, 2011, at the Wayback Machine
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Hale, Alan (24 October 2020). "Comet of the Week: Ikeya-Seki 1965F". RocketSTEM. RocketSTEM Media Foundation. Retrieved 15 May 2023.
  3. ^ 1 2 3 Roemer, Elizabeth (December 1965). "Comet Notes". Publications of the Astronomical Society of the Pacific. Astronomical Society of the Pacific. 77 (459): 475–477. Bibcode:1965PASP...77..475R. doi:10.1086/128264. JSTOR 40674261.
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 Roemer, Elizabeth (February 1966). "Comet Notes". Publications of the Astronomical Society of the Pacific. 78 (460). Astronomical Society of the Pacific: 83–91. Bibcode:1966PASP...78...83R. doi:10.1086/128303. JSTOR 40674283.
  5. ^ Hirayama, Tadshi; Moriyama, Fumio (1965). "Observations of Comet Ikeya-Seki (1965f)". Publications of the Astronomical Society of Japan. 17 (4). Astronomical Society of Japan: 433–466. Bibcode:1965PASJ...17..433H.
  6. ^ 1 2 Roemer, Elizabeth (April 1966). "Comet Notes". Publications of the Astronomical Society of the Pacific. 78 (461). Astronomical Society of the Pacific: 178–179. Bibcode:1966PASP...78..178R. doi:10.1086/128325. JSTOR 40674308.
  7. ^ 1 2 3 Roemer, Elizabeth (April 1966). "Comet Notes". Publications of the Astronomical Society of the Pacific. 78 (463). Astronomical Society of the Pacific: 348–350. Bibcode:1966PASP...78..348R. doi:10.1086/128364. JSTOR 40674376.
  8. ^ Slaughter, C. D. (September 1969). "The Emission Spectrum of Comet Ikeya–Seki 1965-f at Perihelion Passage". The Astronomical Journal. 74 (7). American Astronomical Society: 929–943. Bibcode:1969AJ.....74..929S. doi:10.1086/110884.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שביט איקייה-סקי בוויקישיתוף