שבנא
שֶׁבְנָא הוא דמות מקראית הנזכרת בספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוק י"ח ובספר ישעיה בפרקים כ"ב ול"ו. הוא היה ממונה על הבית בימי חזקיהו המלך.[1] לאחר מכן הורד לדרגת סופר. כתיב שמו מופיע בספר מלכים כשֶׁבְנָה.
שמו ומוצאו
[עריכת קוד מקור | עריכה]השם שבנא אינו ברור.
ייתכן כי הנביא ישעיהו רואה בשבנא נטע זר ולפיכך הוא נוקט לשון מזלזלת בשבנא: מַה-לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה[2], ואכן בלשון הערבית מצויה מילה בהגיית שעבן (شَعْب) המשמשת גם בהוראת: להפריד, לפצל,לפזר. ישעיה הנביא מכנה אותו בנבואתו בזלזול ”הַסֹּכֵן הַזֶּה”. מחד יש הסוברים כי שמו אינו מעיד על מוצאו, בספר דברי הימים א', פרק ט"ו, פסוק כ"ד מופיע השם שבניהו, לדעת אהרן דמסקי השם שבנא הוא לכל הנראה שם מקוצר של הצורה התיאפורית "שבניהו". חלק מהבוז של הנביא על הפקיד מתבטא בשימוש בשמו המקוצר ללא שם אביו. יש מקום להשערה ששבנא היה מפליטי ממלכת ישראל שהתאזרחו בירושלים (ויקרא רבא, ה, ה) ולכן לא נזכר שם אביו ונחשב כמתנשא מקרוב.[3]
ישנו חותם שבו נכתב "שבניו עבד עזיו" ההשערה היא שמדובר על אותה דמות. לפי האותוגרפיה שם זה מצביע על מוצאו הצפוני של שבניו. ממצא זה עשוי לרמוז ששבניו היה פקיד מממלכת ישראל שהצטרף לפקידות ממלכת יהודה עוד בימי עוזיהו והתקדם לדרגת אשר על הבית.[4]
השם שבניהו מופיע גם בחותמות שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות באזור מדבר יהודה. חותמות אלו תוארכו לזמנו של ישעיה.[5] בכפר השילוח נתגלתה מערת קבורה ובכתובת הרשומה במערה נכתב: '...יהו אשר על הבית'. ייתכן כי ממצא זה מעיד על הכתוב בו מטיח ישעיה בשבנא את דבריו: מַה-לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה, כִּי-חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר; חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ, חֹקְקִי בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ.[6] רד"ק בעקבות הכתוב בישעיהו, מוסיף כי: "לפי שלא היה מתושבי העיר נשאו לבו לקשור קשר ולהסגיר את העיר למלך אשור, והנביא אומר לו: "מה לך פה" מה עסק יש לך בהעיר הזאת, אינה ארץ מולדתך, "וּמִי לְךָ פֹה" (ספר ישעיה, פרק כ"ב, פסוק ט"ז) איזו אח או קרוב יש לך בעיר הזאת, שאתה עושה דברים כאלה." בגמרא, בשם רבי אלעזר, מובא, ששבנא היה בעל הנאה.[7]
תפקידו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתנ"ך מוזכרים שמונה אישים אשר נשאו את התואר "סופר", ובהם שבנא.[8] משרה זו הייתה מוגבלת רק ליודעי קרוא וכתוב. לנושא תפקיד זה היה תפקיד חשוב בארמון המלוכה.[9] ידיעת רזי הכתיבה בעברית לא הייתה קשה כמו ידיעת קרוא וכתוב באכדית. הסופרים שמשו בגלל ידיעותיהם במשרות ניהוליות ומדיניות.
המשלחת אל סנחריב
[עריכת קוד מקור | עריכה]שבנא מוזכר במלכים ב', י"ח, כמי שנשלח לקדם את בואו של רבשקה ביחד עם אליקים בן חלקיהו ויואח בן אסף. ביחד הם ביקשו מרבשקה כי ידבר ארמית ולא יהודית. רבשקה בוחר לדבר בשפת המקום. חז"ל (סנהדרין כ"ו ע"א) גרסו כי שבנא שיתף פעולה עם אשור במסירת ירושלים ביד סנחריב. מדרש תהילים מבאר את הכתוב כך "רבי ברכיה בשם רב אבא אומר זה שבנא ויואח, שעשו איגרת ותחבוה בחץ בעד החלון ופשטוה לסנחריב, וכתבו בה חזקיה וישעיהו אינן מניחין אותנו להשלים עמך. לירות במו אופל לישרי לב, לשני ישרי לב, לחזקיה ולישעיהו. כי השתות יהרסון צדיק מה פעל. אם הצדיקים שהשתיתו עולמך, כדכתיב וצדיק יסוד עולם (ספר משלי, פרק י', פסוק כ"ה), ועמדו הרשעים ופיגרו אותם, צדיק העולם הוא". לעומת אליקים ויואח המוזכרים בתפקידיהם, יוסף בן מתתיהו לא מוסר פרטים על תפקידו, אלא רק את שמו.[10]
נבואת ישעיה על שבנא
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישעיהו מתנבא על שבנא, נבואה בחלקו השני של פרק כ"ב (פס' ט"ו-כ"ה). נבואתו על שבנא מורכבת ממילות התגרות וזלזול. חלקו הראשון של נבואה זו (ישעיה כ"ב, א'-י"ד) הוא משא גיא חיזיון, ובו זועק הנביא על השחיתות המוסרית ששררה בעיר באותה תקופה. ירושלים בדברי הנביא מוצגת כעיר אשר השחיתות מוסרית פושעת בה.[11] יש הסוברים כי אין קשר בין שני חלקי הפרק והחלק הראשון שייך לקובץ הנבואות על הגויים. לטענתם נבואה זו שולבה על ידי המחבר המקראי כדי לרמוז על אחריות שבנא למתואר בחלקו הראשון של הנבואה.[12] לדעת גרשון ברין, דברים אלו, אשר נאמרו בחלקו הראשון של הפרק - משא גיא חזון, הם דעותיו האישיות של הנביא ולא הוכתבו על ידי ה' לנביא.[13] התפקיד "אשר על הבית" היה כנראה אחד התפקידים החשובים והמשפיעים בממלכה. הנביא מתאר את שבנא כמי, שמכין לעצמו קבר מפואר מאוד, עוד בימי חייו (שזוהה מאוחר יותר עם קבר ...יהו אשר על הבית):[14]
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת לֶךְ-בֹּא אֶל-הַסֹּכֵן הַזֶּה עַל-שֶׁבְנָא אֲשֶׁר עַל-הַבָּיִת. מַה-לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה כִּי-חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר; חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ חֹקְקִי בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ הִנֵּה ה' מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר וְעֹטְךָ עָטֹה. צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה כַּדּוּר אֶל-אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם שָׁמָּה תָמוּת וְשָׁמָּה מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ--קְלוֹן בֵּית אֲדֹנֶיךָ. וַהֲדַפְתִּיךָ מִמַּצָּבֶךָ וּמִמַּעֲמָדְךָ יֶהֶרְסֶךָ.
על נבואת ישעיהו על שבנא אשר על הבית, סובר רבי יהודה ששבנא היה אמרכל, וחטאו היה, שנהנה מן ההקדש: "שבנא כהן גדול היה, אמרכל היה, שהיה מר לכל".[15]
בתלמוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]במסכת סנהדרין[16] מסופר שבדרשתו של שבנא היו משתתפים 130,000 איש ואילו בשל חזקיהו 110,000 איש. בעת המצור של סנחריב רצה שבנא להשלים ושלח לו פתק שבנא וסיעתו השלימו וחזקיה וסיעתו לא השלימו. חזקיהו פחד שה' יסכים עם כניעת שבנא מפני שהרוב עמו וישעיהו נחמו ש"לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר" ובלשון התלמוד "קשר רשעים אינו מן המנין". כששבנא יצא להשלים עם סנחריב, המלאך גבריאל עיכב את סיעתו והוא הגיע למחנה סנחריב לבדו. חיילי סנחריב כעסו עליו שהיתל בהם והרגוהו.
עוד מסופר ששבנא רצה לחפור לעצמו קבר בחלקת מלכי בית דוד וישעיהו התרה בו "מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שבנא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- השרים העיקריים בחצר המלך ותפקידיהם: הסופר | מחברים: יצחק אבישור; מיכאל הלצר אתר מקראנט.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ספר ישעיה, פרק כ"ב, פסוק ט"ו.
- ^ ספר ישעיה, פרק כ"ב, פסוק ט"ז
- ^ אהרן דמסקי, אנציקלופדיה מקראית כרך ז 500-499.
- ^ עיין שם.
- ^ יאיר הופמן, עולם התנ"ך: ישעיה, תל אביב, דוידזון עתי, 1994, עמ' 116.
- ^ יאיר הופמן, עולם התנ"ך: ישעיה, תל אביב, דוידזון עתי, 1994, עמ' 117-116.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ו, עמוד א'
- ^ סופר המלך יואש (ספר מלכים ב', פרק י"ב, פסוק י"א; ספר דברי הימים ב', פרק כ"ד, פסוק י"א) שבנא, סופר המלך חזקיהו (ספר ישעיה, פרק כ"ב, פסוק ט"ו; ישעיה, ל"ו, ג', י"א, כ"ב; מלכים ב', י"ח, י"ח, כ"ו, ל"ז; מלכים ב', י"ט, ב'. ישעיה, ל"ז, ב') גמריהו בן שפן סופר המלך צדקיהו (ירמיה ל"ו, י', י"ב, כ"ג). אלישמע סופר המלך צדקיהו (ירמיה, ל"ו, י"ב, כ', כ"א). שפן בן אצליהו בן משולם הסופר (מלכים ב', כ"ב, ג', ח'-ט', י"א-י"ב דברי הימים ב', ל"ד, ט"ו, י"ח, כ' ). יהונתן הסופר (ירמיה, ל"ז, ט"ו, כ') שמעיה בן-נתנאל הסופר (דברי הימים ב', כ"ד,ו') יעואל הסופר (דברי הימים ב', כ"ו,י"א).
- ^ ראו: אלכסנדר רופא, מבוא לספרות המקרא, ירושלים, כרמל, 2007, עמ' 140-132.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים: כרך א-ב, ירושלים, מוסד ביאליק, 2002, עמ' 343.
- ^ ישעיה כ"ב, ב'.
- ^ יאיר הופמן, עולם התנ"ך: ישעיה, תל אביב, דוידזון עתי, 1994, עמ' 116.
- ^ גרשון ברין, מחקרים בספרות הנבואה הקלאסית, ירושלים, מוסד ביאליק, 2006, עמ' 21.
- ^ ראו גם: נחמן אביגד, מצבות קדומות בנחל קדרון, ירושלים, מוסד ביאליק, 1954.
- ^ ויקרא רבה, ה, ה.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ו, עמוד א' - ב
