שבר באגן הוא שבר במבנה העצמות באגן. זהו שם כולל לשברים בעצמות האגן, עצם העצה ועצם הזנב.
צילום רנטגן של שבר מסוג "open-book" באגן | |
מיקום אנטומי | אגן |
---|---|
קישורים ומאגרי מידע | |
eMedicine | article/1247913 |
DiseasesDB | 9739 |
סיווגים | |
ICD-10 | S32 |
הסימנים לשבר באגן כוללים בעיקר כאב מקומי, המתעצם בהליכה או בהזזת הרגליים. ייתכנו גם נפיחות או אדמומיות באזור השבר.
סימנים נוספים יכולים לכלול:[1]
סיבוכים יכולים להתרחש במקרה של שבר פתוח, כאשר ישנו אובדן דם משמעותי, פגיעה עצבית או ניקוב של איבר מסוים.
מצבים אלה עלולים להוביל להלם או להקרנה של הכאב לאזורים שנפגעו.
הפגיעות הנפוצות הן בכבד, בטחול, בשלפוחית השתן ובצינור השופכה.[2]
היכרות עם מבנה האגן ופעולתו בתמיכת הגו והרגליים מסייעת בהבנת ההשפעות של שבר באגן.
האגן מורכב משלוש עצמות - כסל (ilium), שת (ischium) וחיק (pubis), אשר מתחברות לשני צדי עמוד השדרה ולעצם העצה בחלק האחורי ויוצרות מבנה טבעתי בעל שקעים היוצרים את מפרקי הירך.
האגן הוא מרכיב עיקרי בגוף בשמירה על יציבה ותנועה, והוא צריך להיות חזק מספיק בשביל לעמוד בלחצים ובאנרגיה המופעלים עליו.
החיבור לעמוד השדרה הוא חשוב בוויסות הכוח המופעל על הגו והעברתו אל הרגליים בעת תנועה. ישנם מספר שרירים שגם להם תפקיד חשוב בשמירה על יציבות האגן.
בשל המבנה הטבעתי של האגן ובשל כל הכוחות המעורבים, לשבר בנקודה אחת יכולים להתלוות שבר או פגיעה באיברים בנקודה אחרת במבנה הטבעתי או בסמוך לו.[3] לשבר עלול להתלוות גם דימום קשה בשל אספקת הדם הנרחבת לאזור.
ישנם מספר דפוסים שכיחים לשברים באגן, התלויים בכיוון הפגיעה ובעוצמתה. דרך פשוטה לסיווג השברים היא לפי יציבותם.[4] ניתן לחלק את השברים היציבים והלא יציבים לשברים פתוחים (בהם שברי העצם יוצאים דרך העור) ולשברים סגורים (בהם שברי העצם לא חדרו את העור). שברים פתוחים הם מסוכנים במיוחד כיוון שהם חשופים יותר לזיהומים.
בשבר מסוג זה, ישנו לרוב שבר בודד בטבעת האגן וקצות העצם השבורה יחסית מסודרים. שברים בגיל המבוגר, שנגרמים מפגיעה חלשה יחסית, הם לרוב שברים יציבים.
בשבר מסוג זה, ישנם לרוב שני שברים או יותר בטבעת האגן, וקצות העצמות השבורות אינם מסודרים, אלא זזו ממקומם. שברים אלה נגרמים בעיקר מפגיעות באנרגיה גבוהה.
הכוחות השונים המופעלים על האגן מתבטאים בסוגים שונים של שברים. ניתן לסווג שברים באגן בשתי שיטות לפי דפוס השבר, המאפשרות לקבוע את יציבות טבעת האגן לפי דרגות חומרה.
שתיים מהשיטות המקובלות הן סיווג טייל[5] (אנ') וסיווג יאנג-בורגס[6] (אנ').[7]
מבוסס על המכלול של עצם העצה והכסל.
מבוסס על מנגנון הפגיעה.
לרוב נאבחן שבר באגן כאשר יש רגישות בעצם, כשיש קושי בהליכה ובתנועה או כשישנה פגיעה בפעילות העצבית בחלקו התחתון של הגוף. ייתכנו גם פגיעות באיברים בתוך טבעת האגן, כמו מעיים, כליות או שלפוחית השתן.
צילום רנטגן פשוט יוכל להראות שבר.
בדיקת CT של אזור האגן או הבטן תיערך פעמים רבות כדי לקבל תמונה טובה יותר של השברים. כתלות בחומרת השברים, ייתכנו גם בדיקות דימות נוספות, כגון בדיקת AP שנחשבת ליעילה במיוחד באיתור שברים.[3]
שברים באגן יכולים להיות שברים מסובכים יחסית, והטיפול בהם יכול להיות ממושך ומלווה בכאב. לרוב בשברים פשוטים לא יהיה צורך בהתערבות כירורגית, ואז יבחרו באפשרויות של קיבוע השבר ושיקום האזור. במקרים בהם השבר מסובך ויש צורך בניתוח, יש חשיבות רבה להתאמת סוג הניתוח לסוג השבר על מנת שלא לפגוע באיברים פנימיים. ההליך הניתוחי צריך להיות כמה שפחות פולשני.
מקבעים את האגן באמצעות מכשיר מיוחד, או באמצעות קיבוע מאולתר.[8] החשיבות היא בייצוב וקיבוע האגן. ייצוב טבעת האגן מסייע בהפחתת איבוד דם מסיבי מכלי הדם באזור.
במקרים מסוימים, שברים פשוטים שאינם דורשים ניתוח יטופלו באמצעות מנוחה ללא תנועה. ברגע שהשבר החלים מעט, ניתן להתחיל ולבצע שיקום בעזרת פיזיותרפיסט - הכולל עמידה, הליכה באמצעות הליכון, ובהמשך הליכה בעזרת מקל הליכה.[4]
בתהליך השיקום ישתמשו לעיתים גם בתרופות כגון נוגדי קרישה או משככי כאבים.[1]
פעמים רבות, בעיקר בשברים בלתי יציבים באגן, יש צורך בניתוח. ישנן מספר שיטות לייצוב האגן באמצעות ניתוח:[3][4]
ייצוב מוקדם של שבר באגן מפחית דימום ומשפר את זמן החלמתו של השבר.[9]
שיעורי התמותה באנשים בעלי שברים באגן הוא בין 7 ועד 19 אחוזים, אך מקרי המוות הם תוצאה בעיקר של פגיעה באיברים אחרים בעקבות טראומה.[10]
תמותה משבר באגן יכולה להיגרם בשל סיבוכים הקשורים לשבר - דימום חמור שגורם להגדלת נפח האגן, או לחץ חיצוני שגורם להקטנת נפח האגן.
שבר באגן שנגרם בעקבות נפילה בגיל המבוגר לרוב אינו מסכן חיים, ופעמים רבות מתאחה ללא התערבות כירורגית.
שברים באגן מהווים כ-3% מכלל השברים בעצמות השלד.
כמחצית מהשברים הם יציבים, והשאר אינם יציבים בדרגות שונות. שברים פתוחים באגן הם נדירים.[11]
שכיחות שברים באגן גבוהה בגילאים 20–40 ומעבר לגיל 65.[7]
בצעירים, פציעות שנגרמות מתאונות דרכים הן הסיבות הנפוצות ביותר לשברים באגן (60% מהמקרים). אחריהן נפוצות פגיעות בעקבות נפילות מגובה רב (30% מהמקרים).
אמנם שיעורי המוות משברים באגן ירדו בשנים האחרונות, אך היארעות השברים באגן נמצאת במגמת עלייה בשל עלייה בכמות תאונות הדרכים.[12]
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.