שבר בשכמה

שבר בשכמה
תחום רפואת חירום עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 826084 עריכת הנתון בוויקינתונים
MeSH אין ערך
סיווגים
ICD-10 S42.1 עריכת הנתון בוויקינתונים
ICD-11 NC12.1 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שבר בשכמה הימנית

שבר בשכמה (באנגלית: Scapular fracture) הוא שבר בעצם השכם שבכתף. עצם השכם ממוקמת פנימית בגוף והיא מוגנת על ידי שכבה של שרירים ולכן היא נפגעת לעיתים נדירות. כאשר מתרחש שבר בשכמה, ניתן להסיק כי האדם היה נתון לכוח רב שהופעל עליו, ולכן ניתן לצפות שתופיע גם טראומה גופנית קשה בחזה[1]. הסיבה הנפוצה ביותר לשבר בשכמה היא תאונת דרכים ברכב, אך לעיתים השכמה תישבר בעקבות מכות לאזור או נפילה[2]. התסמינים העיקריים של השבר הם כאב עז, רגישות ותנועה מופחתת באזור הפגוע.

סימפטומים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבר בשכמה מתרחש רק ב-3%-5% ממקרי השברים בכתף, וב 1% מכל מקרי השברים[3]. בדומה לסוגים אחרים של שברים, שבר בשכמה לרוב יתבטא בכאב מקומי לאזור השבר, חוסר יכולת להזיז את היד בעיקר בתנועת הרחקה, רגישות באזור, שריטות באזור הנפגע, נפיחות וצליל של קצוות העצמות המתחככות זו בזו[1][4]. מכיוון ששברים בשכמה פוגעים בתנועת הכתף, לאדם עם שבר מסוג זה תהיה יכולת מופחתת להזיז את מפרק הכתף. מכיוון ששבר בשכמה לרוב מלווה בפגיעות נוספות, התסמינים של השבר עלולים להתערבב עם התסמינים של הפגיעות הנוספות.

במצב של שבר בשכמה, אחד או יותר מחלקי השכמה הבאים ישבר[4]:

  • גוף השכם (ב 50% - 60% מהמקרים)[5]
  • צוואר השכם (ב 25% מהמקרים)
  • החלל הגומתי (באנגלית: Glenoid)
  • זיז החרטום (באנגלית: Coracoid process)
  • זיז שיר הכתף (באנגלית: Acromion)

בעקבות העוצמה הרבה שבעקבותיה יתפתח שבר בשכמה, בכ־20% מהמקרים שבר בשכמה ילווה בפציעות מסכנות חיים נלוות, כתוצאה מהטראומה החזקה, והתסמינים עשויים להיות מוסווים על ידי פציעות אלו[6]. הפציעות הנוספות הנפוצות הן פציעות באזור עמוד השדרה, הגולגולת ובבית החזה[7]. פגיעות במפרק הכתף, ביניהן שבר בשכמה, קשורות לעיתים קרובות גם לפגיעות עצביות ודורשות אבחון והערכה של מקלעת הזרוע שהיא אוסף עצבים הנמצא קרוב לאזור הכתף. כ-13% ממטופלים עם שבר באזור הכתף סובלים גם מפגיעה במקלעת הזרוע. עצב השחי ועצב רום עצם השכם נמצאים בסיכון מיוחד, אך לרוב אי אפשר להעריך את תפקודם המוטורי, בגלל הכאב בתנועה במפרק הכתף[7].

סיבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שעצם השכמה מכוסה בשרירים ועור, לרוב, כדי שייווצר שבר בשכמה נדרש כוח רב שיופעל על האזור. השכמה תישבר כתוצאה מטראומה גופנית חזקה ופתאומית, הנגרמת לרוב מתאונת דרכים. רוב מקרי שבר השכמה יגרמו בעקבות תאונת דרכים ברכב, אך לעיתים יגרמו גם בעקבות תאונות אופנוע או תאונות אופניים במהירות גבוהה. במקרים נוספים אך יותר נדירים, השבר ייגרם כתוצאה מנפילה (לרוב נפילה כאשר היד מושטת קדימה), וכן מכה לאזור[2]. מקרים אלו לרוב יתרחשו בתאונות ספורט כגון רכיבה על סוסים, נסיעות אופניים אתגריות, סקי וכולי[8].

סיבה נוספת לשבר בשכמה היא התחשמלות או פרכוס אפילפטי. במצבים אלו, כתוצאה מהפרכוס, נוצר מצב בו השרירים נמשכים לכיוונים שונים בעוצמה ובאותו הזמן, וכתוצאה מכך נגרם לחץ על העצם והיא נשברת. סיבה נוספת להיווצרות שבר בשכמה היא בהחייאת לב-ריאה - החזה נדחס באופן משמעותי בעקבות הלחץ המופעל עליו, ולכן אחד הסיבוכים של טכניקה זו הוא שבר בשכמה[6][9].

אבחון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
צילום רנטגן המראה שבר בעצם הבריח ובשכם

ניתן לאבחן ולזהות את רוב השברים של עצם השכמה בצילום רנטגן בחזה[1]. עם זאת, ניתן לפספס את השבר בשכמה בצילום ולכן זו לא דרך האבחון היחידה[2]. פגיעות קשות באזור הכתף אשר לרוב נלוות לשבר בשכמה עלולות להסיח ולהסוות את הפציעה בשכם, ועל כן לא תמיד ניתן לאבחן באמצעות צילום רנטגן בלבד. עד 43% משברי שכמה בקרב חולי טראומה אינם מזוהים ברדיוגרפיה הראשונית של החזה[10].

שבר בשכמה נחשב לאחד מהשברים הקשים ביותר לזיהוי בעזרת צילומים רדיוגרפים[10]. ניתן לזהות שבר בשכמה בצילומים חזה וכתף רדיוגרפיים סטנדרטיים אשר לרוב מבוצעים עבור כל אדם אשר עבר טראומה קשה, אך הרבה משברי השכם מוסתרים בצילומים אלו על ידי הצלעות[2][7]. לכן, אם יש חשד לפציעה בשכמה, תמונות ספציפיות יותר של השכמה יילקחו[2]. קושי נוסף בזיהוי השבר בצילומים רדיוגרפיים הוא חוסר שיתוף פעולה של המטופל אשר גורם לתזוזה בעת הצילום ועל כן התמונה המתקבלת אינה מדויקת. הכרות עם מאפייני הצילום והחריגות שלו מאפשרת לרדיולוגים לאבחן ולאפיין טוב יותר את שבר זה.

סריקות טומוגרפיות ממוחשבות תלת־ממדיות נחשבות לתקן הזהב באבחון שבר בשכם[10]. סריקות אלה מומלצות לשברים מורכבים והם מאפשרים לרופאים להעריך את גודל השבר, מיקומו המדויק, זווית תזוזת העצמות של קווי השבר וכן לאשר את מיקומה של עצם הזרוע ביחד לחלל הגומתי[10][3]. במידת האפשר, יבחנו הרופאים את הכתף והגפיים העליונות כשהמטופל יושב או עומד, כדי לתת גישה טובה לזרועה האחורית, דבר שקשה כאשר המטופל שוכב במיטתו[7].


טיפול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול ההתחלתי כולל מתן תרופות נגד כאבים וכן עצירת התנועה באזור הכתף. בטיפול מאוחר יותר ישתמשו בפיזיותרפיה[1]. בנוסף, כדי להקל על הכאב, ישתמשו בקרח על האזור הפגוע. בטיפול הפיזיותרפיסטי, יבוצעו תרגילי תנועה באזור הפציעה לפחות כשבוע ממועד הפציעה. בעבר, שברים בשכמה טופלו ללא התערבות ניתוחית, אך דבר זה השתנה וכיום בחלק מהמקרים יבוצע ניתוח באזור השבר[11].

הטיפול בשבר ייקבע על פי עוצמת השבר וגודל התזוזה של העצם[2]. יותר מ-90% משברים בשכמה הם שברים עם תזוזה מועטה של העצם, ואלה מחלימים מהר יותר ללא התערבות כירורגית[12]. לפיכך, רוב השברים הללו יטופלו ללא פרוצדורה ניתוחית[2]. הצורך בניתוח יקבע על פי גודל התזוזה, והשפעת ההחלמה על תנועת מפרק הכתף. במקרים בהם לא נדרשת התערבות כירורגית, השבר יטופל על ידי קיבוע שיימשך לפחות שבועיים. במהלך תקופת הקיבוע, לעיתים חווים המטופלים נימול ושיתוק זמני באזור הנפגע[13]. ישנם שברים בגוף עצם השכמה בהם העצם זזה אשר עשויים להחלים באופן לא תקין, אך לא תמיד חוסר התקינות יפריע בעתיד לתנועת הכתף הפגועה ועל כן לא תמיד יבצעו ניתוח במצב זה. לעומת זאת, שברים בזיזי השכמה או בחלל הגומתי משפיעים באופן ישיר על תנועת מפרק הכתף, ועל כן יש צורך שיחלימו בצורה תקינה. על כן, במקרים בהם יש חשש שהחלמה לא תקינה של העצם תפריע לתנועת המפרק, יבצעו ניתוח בצוואר השכמה או בחלל הגומתי[12]. לאחר הניתוח, על המטופלים להפעיל ולאמן את אזור הכתף עד שהשבר מתאחה באופן סופי[14].

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Cole, P. A., Gauger, E. M., & Schroder, L. K. (2012). Management of scapular fractures. JAAOS-Journal of the American Academy of Orthopaedic Surgeons, 20(3), 130-141.
  • Goss, T. P. (1995). Scapular fractures and dislocations: diagnosis and treatment. JAAOS-Journal of the American Academy of Orthopaedic Surgeons, 3(1), 22-33.
  • Cole, P. A., Freeman, G., & Dubin, J. R. (2013). Scapula fractures. Current reviews in musculoskeletal medicine, 6(1), 79-87.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שבר בשכמה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 Trauma, 5th ed, New York: McGraw-Hill, Medical Pub. Division, 2004
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Disorders of the shoulder : diagnosis & management, 2nd ed, Philadelphia: Lippincott Williams & Wilkins, 2007
  3. ^ 1 2 Alan M. Ropp1 and Derik L. Davis1, Scapular Fractures: What Radiologists Need to Know
  4. ^ 1 2 Scapula (Shoulder Blade) Fractures, orthoinfo
  5. ^ Dr. Mayur B Vania, A retrospective analysis of extra articular glenoid neck fracture of scapula (A study of 20 cases), International Journal of Orthopaedics
  6. ^ 1 2 M Rana, R Banerjee, Scapular Fracture After Electric Shock, Annals of The Royal College of Surgeons of England 88, 2006-3, עמ' W3–W4 doi: 10.1308/147870806X95203
  7. ^ 1 2 3 4 Peter A. Cole, Gil Freeman, Jonathan R. Dubin, Scapular fractures, Curr Rev Musculoskelet Med
  8. ^ , Scapular fractures may be caused by forceful contraction of divergent muscles elicited by a seizure or by electrical shock, Wiedemann
  9. ^ Emergency radiology, New York: McGraw-Hill, Health Professions Division, 2000
  10. ^ 1 2 3 4 Daniela Berritto, Antonio Pinto, Anna Russo, Fabrizio Urraro, Scapular fractures: a common diagnostic pitfall, Acta Bio-Medica: Atenei Parmensis 89, 01 19, 2018, עמ' 102–110 doi: 10.23750/abm.v89i1-S.7014
  11. ^ Pramod B. Voleti,1 Surena Namdari,2 and Samir Mehta1, Fractures of the Scapula, hindawi
  12. ^ 1 2 Lisa A. Miller, Chest wall, lung, and pleural space trauma, Radiologic Clinics of North America 44, 2006-03, עמ' 213–224, viii doi: 10.1016/j.rcl.2005.10.006
  13. ^ Peter A. Cole, Erich M. Gauger, Lisa K. Schroder, Management of Scapular Fractures:, Journal of the American Academy of Orthopaedic Surgeons 20, 2012-03, עמ' 130–141 doi: 10.5435/JAAOS-20-03-130
  14. ^ Gong-lin Zhang, Ming Zhang, [Surgical treatment of scapular fractures], Zhongguo Gu Shang = China Journal of Orthopaedics and Traumatology 21, 2008-04, עמ' 313–315

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.