תחום | רפואת חירום |
---|---|
קישורים ומאגרי מידע | |
eMedicine | 826084 |
MeSH | אין ערך |
סיווגים | |
ICD-10 | S42.1 |
ICD-11 | NC12.1 |
שבר בשכמה (באנגלית: Scapular fracture) הוא שבר בעצם השכם שבכתף. עצם השכם ממוקמת פנימית בגוף והיא מוגנת על ידי שכבה של שרירים ולכן היא נפגעת לעיתים נדירות. כאשר מתרחש שבר בשכמה, ניתן להסיק כי האדם היה נתון לכוח רב שהופעל עליו, ולכן ניתן לצפות שתופיע גם טראומה גופנית קשה בחזה[1]. הסיבה הנפוצה ביותר לשבר בשכמה היא תאונת דרכים ברכב, אך לעיתים השכמה תישבר בעקבות מכות לאזור או נפילה[2]. התסמינים העיקריים של השבר הם כאב עז, רגישות ותנועה מופחתת באזור הפגוע.
שבר בשכמה מתרחש רק ב-3%-5% ממקרי השברים בכתף, וב 1% מכל מקרי השברים[3]. בדומה לסוגים אחרים של שברים, שבר בשכמה לרוב יתבטא בכאב מקומי לאזור השבר, חוסר יכולת להזיז את היד בעיקר בתנועת הרחקה, רגישות באזור, שריטות באזור הנפגע, נפיחות וצליל של קצוות העצמות המתחככות זו בזו[1][4]. מכיוון ששברים בשכמה פוגעים בתנועת הכתף, לאדם עם שבר מסוג זה תהיה יכולת מופחתת להזיז את מפרק הכתף. מכיוון ששבר בשכמה לרוב מלווה בפגיעות נוספות, התסמינים של השבר עלולים להתערבב עם התסמינים של הפגיעות הנוספות.
במצב של שבר בשכמה, אחד או יותר מחלקי השכמה הבאים ישבר[4]:
בעקבות העוצמה הרבה שבעקבותיה יתפתח שבר בשכמה, בכ־20% מהמקרים שבר בשכמה ילווה בפציעות מסכנות חיים נלוות, כתוצאה מהטראומה החזקה, והתסמינים עשויים להיות מוסווים על ידי פציעות אלו[6]. הפציעות הנוספות הנפוצות הן פציעות באזור עמוד השדרה, הגולגולת ובבית החזה[7]. פגיעות במפרק הכתף, ביניהן שבר בשכמה, קשורות לעיתים קרובות גם לפגיעות עצביות ודורשות אבחון והערכה של מקלעת הזרוע שהיא אוסף עצבים הנמצא קרוב לאזור הכתף. כ-13% ממטופלים עם שבר באזור הכתף סובלים גם מפגיעה במקלעת הזרוע. עצב השחי ועצב רום עצם השכם נמצאים בסיכון מיוחד, אך לרוב אי אפשר להעריך את תפקודם המוטורי, בגלל הכאב בתנועה במפרק הכתף[7].
מכיוון שעצם השכמה מכוסה בשרירים ועור, לרוב, כדי שייווצר שבר בשכמה נדרש כוח רב שיופעל על האזור. השכמה תישבר כתוצאה מטראומה גופנית חזקה ופתאומית, הנגרמת לרוב מתאונת דרכים. רוב מקרי שבר השכמה יגרמו בעקבות תאונת דרכים ברכב, אך לעיתים יגרמו גם בעקבות תאונות אופנוע או תאונות אופניים במהירות גבוהה. במקרים נוספים אך יותר נדירים, השבר ייגרם כתוצאה מנפילה (לרוב נפילה כאשר היד מושטת קדימה), וכן מכה לאזור[2]. מקרים אלו לרוב יתרחשו בתאונות ספורט כגון רכיבה על סוסים, נסיעות אופניים אתגריות, סקי וכולי[8].
סיבה נוספת לשבר בשכמה היא התחשמלות או פרכוס אפילפטי. במצבים אלו, כתוצאה מהפרכוס, נוצר מצב בו השרירים נמשכים לכיוונים שונים בעוצמה ובאותו הזמן, וכתוצאה מכך נגרם לחץ על העצם והיא נשברת. סיבה נוספת להיווצרות שבר בשכמה היא בהחייאת לב-ריאה - החזה נדחס באופן משמעותי בעקבות הלחץ המופעל עליו, ולכן אחד הסיבוכים של טכניקה זו הוא שבר בשכמה[6][9].
ניתן לאבחן ולזהות את רוב השברים של עצם השכמה בצילום רנטגן בחזה[1]. עם זאת, ניתן לפספס את השבר בשכמה בצילום ולכן זו לא דרך האבחון היחידה[2]. פגיעות קשות באזור הכתף אשר לרוב נלוות לשבר בשכמה עלולות להסיח ולהסוות את הפציעה בשכם, ועל כן לא תמיד ניתן לאבחן באמצעות צילום רנטגן בלבד. עד 43% משברי שכמה בקרב חולי טראומה אינם מזוהים ברדיוגרפיה הראשונית של החזה[10].
שבר בשכמה נחשב לאחד מהשברים הקשים ביותר לזיהוי בעזרת צילומים רדיוגרפים[10]. ניתן לזהות שבר בשכמה בצילומים חזה וכתף רדיוגרפיים סטנדרטיים אשר לרוב מבוצעים עבור כל אדם אשר עבר טראומה קשה, אך הרבה משברי השכם מוסתרים בצילומים אלו על ידי הצלעות[2][7]. לכן, אם יש חשד לפציעה בשכמה, תמונות ספציפיות יותר של השכמה יילקחו[2]. קושי נוסף בזיהוי השבר בצילומים רדיוגרפיים הוא חוסר שיתוף פעולה של המטופל אשר גורם לתזוזה בעת הצילום ועל כן התמונה המתקבלת אינה מדויקת. הכרות עם מאפייני הצילום והחריגות שלו מאפשרת לרדיולוגים לאבחן ולאפיין טוב יותר את שבר זה.
סריקות טומוגרפיות ממוחשבות תלת־ממדיות נחשבות לתקן הזהב באבחון שבר בשכם[10]. סריקות אלה מומלצות לשברים מורכבים והם מאפשרים לרופאים להעריך את גודל השבר, מיקומו המדויק, זווית תזוזת העצמות של קווי השבר וכן לאשר את מיקומה של עצם הזרוע ביחד לחלל הגומתי[10][3]. במידת האפשר, יבחנו הרופאים את הכתף והגפיים העליונות כשהמטופל יושב או עומד, כדי לתת גישה טובה לזרועה האחורית, דבר שקשה כאשר המטופל שוכב במיטתו[7].
הטיפול ההתחלתי כולל מתן תרופות נגד כאבים וכן עצירת התנועה באזור הכתף. בטיפול מאוחר יותר ישתמשו בפיזיותרפיה[1]. בנוסף, כדי להקל על הכאב, ישתמשו בקרח על האזור הפגוע. בטיפול הפיזיותרפיסטי, יבוצעו תרגילי תנועה באזור הפציעה לפחות כשבוע ממועד הפציעה. בעבר, שברים בשכמה טופלו ללא התערבות ניתוחית, אך דבר זה השתנה וכיום בחלק מהמקרים יבוצע ניתוח באזור השבר[11].
הטיפול בשבר ייקבע על פי עוצמת השבר וגודל התזוזה של העצם[2]. יותר מ-90% משברים בשכמה הם שברים עם תזוזה מועטה של העצם, ואלה מחלימים מהר יותר ללא התערבות כירורגית[12]. לפיכך, רוב השברים הללו יטופלו ללא פרוצדורה ניתוחית[2]. הצורך בניתוח יקבע על פי גודל התזוזה, והשפעת ההחלמה על תנועת מפרק הכתף. במקרים בהם לא נדרשת התערבות כירורגית, השבר יטופל על ידי קיבוע שיימשך לפחות שבועיים. במהלך תקופת הקיבוע, לעיתים חווים המטופלים נימול ושיתוק זמני באזור הנפגע[13]. ישנם שברים בגוף עצם השכמה בהם העצם זזה אשר עשויים להחלים באופן לא תקין, אך לא תמיד חוסר התקינות יפריע בעתיד לתנועת הכתף הפגועה ועל כן לא תמיד יבצעו ניתוח במצב זה. לעומת זאת, שברים בזיזי השכמה או בחלל הגומתי משפיעים באופן ישיר על תנועת מפרק הכתף, ועל כן יש צורך שיחלימו בצורה תקינה. על כן, במקרים בהם יש חשש שהחלמה לא תקינה של העצם תפריע לתנועת המפרק, יבצעו ניתוח בצוואר השכמה או בחלל הגומתי[12]. לאחר הניתוח, על המטופלים להפעיל ולאמן את אזור הכתף עד שהשבר מתאחה באופן סופי[14].
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.