שדה הקרב המשולב (באנגלית: Joint Warfare או Combined Arms) הוא הכינוי לטקטיקה קרבית אשר משלבת כוחות מזרועות, חילות ויחידות שונות בכוחות המזוינים של המדינה להשגת תוצאה אופטימלית בשדה הקרב. שיטה זו מאפשרת לנצל את היתרונות היחסיים של כל מרכיב, כאשר במבחן התוצאה השלם הוא גדול מסכום חלקיו.
דוקטרינה זו של אחדות המאמץ הלאומי פירושה שהעוסקים בקרב המשולב חייבים להכיר בחשיבותו של התהליך הבין-סוכני, בין-זרועי ובין -חילי כולל סדרי העדיפויות, היכולות והמשאבים של סוכנויות אחרות שאינן משולבות בתכנון הצבאי.
מחלקת ההגנה של ארצות הברית כוללת את המרכיבים הבאים בדוקטרינה שלה: פיקוד ושליטה, מודיעין, כוח אש, תנועה ותמרון, הגנה ולוגיסטיקה. נאט"ו מוסיפה גם שיתוף פעולה צבאי-אזרחי[1].
שילוב כוחות זה מקובל עוד מהעת העתיקה והגיע לשיאו בצבא הרומי. בעת החדשה בלט במיוחד בצבא הגרמני בשתי מלחמות העולם ובמיוחד בטקטיקת הבליצקריג שהגרמנים הפעילו בהצלחה עד אמצע מלחמת העולם השנייה. בהמשך, הקרב המשולב הפך לסימן הכר של הצבאות המודרניים בעת המלחמה הקרה ואחריה. טקטיקה זו נמצאת בשימוש נרחב גם בצה"ל כך למשל, בכל גדוד שריון יש פלוגת חי"ר (מסייעת)[2].
מבצעים משולבים (Joint Operations) היא דוקטרינה צבאית המעדיפה את שילובן של הזרועות השונות בכוחות המזוינים של המדינה לפיקוד אחד מאוחד. הקרב המשולב הוא בעצם סוג של לוחמה משותפת בקנה מידה לאומי גדול, שבו כוחות משלימים מצבא היבשה, חיל הים, חיל האוויר והכוחות המיוחדים נועדו לעבוד יחד בפעולות משותפות ולא לתכנן ולבצע מבצעים צבאיים נפרדים זה מזה.
מבצעים משותפים (Combined Operations) הוא מונח צבאי המתייחס למבצעים המנוהלים על ידי כוחות של שתי מדינות או יותר הפועלות יחד כבעלות ברית למען השגת יעד אסטרטגי משותף, תוך שיתוף פעולה אסטרטגי ומבצעי ולעיתים טקטי. הוא כולל אינטראקציה בין יחידות וכוחות היבשה, הים והאוויר, או שיתוף הפעולה בין רשויות צבאיות ואזרחיות. לדוגמה בפעולות כוחות משלוח למלחמה בטרור, לשמירת השלום, או לסיוע באסון טבע.