ערך מוחלט לא ארכימדי של שדה מקומי אפשר להגדיר על ידי הערכה דיסקרטית, שהיא פונקציה , המקיימת את האקסיומות
ו-
.
הערך המוחלט מוגדר במקרה כזה לפי הנוסחה , כאשר הוא קבוע.
בשדה מקומי בעל הערכה דיסקרטית F משתלבים כמה מושגים בסיסיים בטופולוגיה ובאלגברה:
חוג השלמים הוא חוג מקומי, שהאידיאל המקסימלי שלו שווה לכדור היחידה הפתוח . זהו אידיאל ראשי, ואם יוצר שלו, אז כל איבר שונה מאפס בשדה אפשר לכתוב, באופן יחיד, כמכפלה כאשר u הפיך בחוג השלמים. היוצר מקיים את התכונה .
חוג המנה הוא שדה סופי (מאחר שהוא קומפקטי ודיסקרטי), הנקרא שדה השאריות.
חוג השלמים בשדה מקומי (עם הערכה) הוא תחום ראשימקומי, והמנות שלו כולן סופיות. גם ההפך נכון: כל חוג ראשי מקומי סופי הוא מנה של חוג שלמים בשדה מקומי מתאים.
אם E הרחבה מממד סופי מעל שדה מקומי לא ארכימדי F, אז יש המשכה יחידה של ההערכה המוגדרת על F, להערכה המוגדרת על E (כלומר, לכל איבר x של F), וגם E הוא שדה מקומי. את ההרחבות הסופיות ממיינים לפי שני אינווריאנטים מספריים חשובים, הנקראים באופן מסורתי e ו- f.
קבוצת הערכים שההערכה החדשה מקבלת כוללת, כמובן מאליו, את כל המספרים השלמים, אבל היא עשויה להיות גדולה יותר, מן הצורה , כאשר e מספר טבעי. אם e>1, ההרחבה מסועפת.
שדה השאריות של E הוא מרחב וקטורי מעל שדה השאריות של F; מסמנים את הממד ב- f.
הפרמטר e מודד את מידת הסיעוף (ramification) של ההרחבה, בעוד ש- f מודד את השינוי בשדה השאריות. מכפלת שני הפרמטרים האלה שווה תמיד לממד ההרחבה. שני הפרמטרים e ו-f כפליים, כלומר, אם שדות מממד סופי, אז (לפי נוסחת המכפלה לממדים של שדות), וכן ל- e.
הרחבה שבה e=1 נקראת הרחבה לא מסועפת של F - ויש בדיוק אחת כזו מכל מימד. כולן הרחבות גלואה. את ההרחבה הלא-מסועפת המקסימלית של F (שממדה אינסופי) מסמנים ב- , וחבורת גלואה של איזומורפית לחבורת גלואה האבסולוטית של שדה השאריות של F, היינו להשלמה הפרו-סופית.
הרחבות שבהן f=1 הן הרחבות מסועפות לחלוטין, והן נוצרות על ידי סיפוח שורשים לפולינום אייזנשטיין מעל חוג השלמים.
בכל הרחבה E של F יש תת-שדה לא מסועף מקסימלי, וההרחבה של E מעליו היא מסועפת לחלוטין.
^ יכול להיות כל שדה מספרים. השדה יהיה ההשלמה שלו במקוםסופי שלו, והשדה הסופי יהיה מנה של חוג השלמים באידיאל הראשוני המתאים. לדוגמה אפשר לקחת את ואז יהיה חוג השלמים של גאוס. אם רוצים ששני החיצים המקווקוים ייצגו העתקות אז צריך לבחור שדה שיש לו גם שיכונים ממשיים וגם מרוכבים, למשל .
^הסימבול יכול לסמן משתנה אחד או כל קבוצה סדורה היטב של משתנים. יש שיכון בין אובייקט המתאים לקבוצה של משתנים לבין אובייקט המתאים לקבוצה של משתנים המכילה את .