שוטטות היא הליכה באפס מעשה וללא תכלית.
בישראל קבע סעיף 216(א)(5) לחוק העונשין, שמקורו בפקודת החוק הפלילי, 1936, עונש חצי שנה מאסר על מי שנמצא "משוטט בחצרים או בקרבתם או בדרך או בכביש או בסביבתם, או במקום ציבורי, והכל בזמן ובנסיבות שיש בהם כדי להסיק שהוא נמצא שם למטרה אסורה או פסולה". בשנים 2010–2019 נפתחו 84 תיקים בהם שוטטות הייתה עבירה יחידה, וב-42 מקרים נעצרו אנשים בגין עבירה זו.[1]
סעיף זה בוטל בנובמבר 2024, ביוזמתו של חבר הכנסת משה סולומון.[2] דברי ההסבר להצעת החוק לביטול הסעיף נימקו:
עבירה זו מנוסחת בצורה עמומה ורחבה, ויש בכך כדי לפגוע בעקרון החוקיות, המהווה עקרון יסוד במשפט הפלילי, ולפיו אין מענישים על התנהגות אלא אם כן היא נאסרה באופן מפורש בחוק. אי־הבהירות אינה מאפשרת לאזרח לדעת כיצד להכווין התנהגותו. יתר על כן, יש חשש שעמימות זו מהווה פתח להפליה סטטיסטית כנגד אוכלוסיות מוחלשות, בין בפתיחת תיק פלילי ובין במפגש הראשוני של השוטר עם האזרח.
— הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 154) (ביטול עבירת השוטטות), התשפ"ה–2024, ה"ח הכנסת 1061 מ-28 באוקטובר 2024
לשוטטות פן נוסף שקשור לתנועת ההאטה, המקדמת האטה בקצב החיים בעולם המערבי כשינוי תרבותי רצוי.