יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגום ללא בדיקת מקורות.
| ||
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגום ללא בדיקת מקורות. | |
רחצה בעירום (באנגלית: skinny dipping) היא שחייה בעירום, אשר במקור הייתה נפוצה בגופי מים טבעיים, אך לאחרונה נעשתה נפוצה בבריכות שחייה או בג'קוזי. הקונצנזוס כיום בנוגע לשחייה, במיוחד במקומות ציבוריים, הוא שעל השוחים ללבוש בגד ים בזמן הרחצה. ברוב מדינות העולם אין חוקים ספציפיים האוסרים על שחייה ורחצה בעירום. הנושא מוסדר בפועל בעיקר על ידי מוסכמות חברתיות. רוב פעולות השחייה בעירום כיום מתקיימות בחופי נודיסטים, או במקומות ייחודיים לנודיסטים, ומתחלקות לאזורי שחייה ציבוריים, ובריכות שחייה פרטיות. כמה מדינות ברחבי העולם מחשיבות שחייה בעירום כעירום בציבור, אשר מטופל במגוון דרכים, החל מסובלנות ועד אכיפה קפדנית של החוקים נגדו.
בארצות הברית, מדינות, מחוזות, ועיריות יכולים לחוקק ולקבוע את קודי הלבוש שלהם כרצונם, ורבים אכן עושים כך. על פי מגזין אוסטרלי, "בשנים המוקדמות של 1900, נשים התבקשו ללבוש שילובים של שמלה מסורבלת ופנטלון בעת שחייה. בשנת 1907, בשיא הפופולריות שלה, אנט קלרמן נעצרה בריבר ביץ', מסצ'וסטס, על חוסר צניעות – היא לבשה את אחת מתלבושות החלק-אחד שלה."[1] ב-1919, אתלדה בלייבטריי נעצרה על שחייה בעירום בחוף של מנהטן— היא הסירה ממנה את הגרביונים בבריכה, שם אסור היה לחשוף "את הגפיים הנשיים התחתונים בעת רחצה ציבורית". התמיכה הציבורית בבלייבטריי הובילה לנטישה של הגרביונים כחלק מבגדי ים לנשים.
שחייה בעירום נפוצה באזורים כפריים, שם פחות סביר להיתקל באורחים לא צפויים. עם זאת, במקומות מסוימים אפילו סוג זה של שחייה אסור על פי חוק. לא קיים חוק פדרלי נגד עירום. חופי נודיסטים, כגון בייקר ביץ' בסן פרנסיסקו, פועלים בתוך שטחי פארק פדרליים באדמות קליפורניה. עם זאת, תחת הוראה הנקראת "סמכות שיפוט מקבילה", שומרים בפארקים פדרליים רשאים לאכוף את חוקי המדינה המקומיים, או להזמין את הרשויות המקומיות לעשות כן. כיום, שחיינים רבים בארצות-הברית מגבילים את העירום למצבים פרטיים, בשל חששות לגבי עמדות של עירום בציבור.
מאז תחילת המאה ה-20, התנועה הנטוריסטית התפתחה במדינות המערב, ומבקשת לשוב לחשיפה לא-מינית בעת שחייה ובמהלך פעילויות מתאימות אחרות.[2] בכמה מקומות ברחבי העולם, חופי נודיסטים נוצרו עבור אנשים אשר בוחרים לעסוק בפעילויות נורמליות בחוף, בעירום.
כיום, רוב השחייה בעירום מתבצעת בחופי נודיסטים, במתקנים נטוריסטיים, בבריכות שחייה פרטיות, או באזורי שחייה מבודדים או מופרדים. בחלק ממדינות המערב, כמו קנדה והממלכה המאוחדת, אין חוקים האוסרים שחייה בעירום באזורים הציבוריים, אבל בכמה מדינות ברחבי העולם נאכפים בקפדנות חוקים שונים נגד עירום בציבור, כולל שחייה בעירום. תחומי שיפוט מסוימים המקיימים חוקים נגד עירום בציבור עשויים להעלים עין ממקרים של שחייה בעירום בהתאם לנסיבות, שכן שוטרים במקום מסרבים לבצע מעצרים אלו.[3]
שחייה בעירום היה נושא נפוץ של הציירים הגדולים – ציירים מלפני 1800 – וציורי שמן רומנטיים, בדרך כלל בציורים פסטורליים או מיתולוגיים או עם רקע היסטורי. לדוגמה, הציירים השוודיים גיאורג פאולי ואנדרס זורן ציירו מספר סצנות של שחייה בעירום. בתקופות מאוחרות יותר, תיאורים של סצנות שחייה בעירום הפכו לנדירים יותר.
מספר סרטים הפכו בולטים רק או גם בשל סצנות השחייה בעירום שלהם.
בעבר פרסום של תמונות עירום, ביניהן תמונות של שחייה בעירום, לא היה מתאפשר ברוב חלקי התקשורת מטעמי צנזורה וחוסר עניין. אולם, עם התפתחות ענף הפפראצי והפתיחות ההולכת וגוברת כלפי עירום בתקשורת, מראות של ידוענים רוחצים בעירום נעשו שכיחים יותר. כך, תמונות של ידוענים כמו רוחצים בחוף עירומים לחלוטין, מתפרסמות כיום בחלק מאמצעי תקשורת המיינסטרים.