שטפן אולמן (יש הכותבים סטפן, באנגלית: Stephen Ullmann ובהונגרית: אישטוון: Ullmann István) 31 ביולי 1914 - 10 בינואר 1976) היה בלשן ומחבר ספרים, מאבות חקר המשמעות (סמנטיקה). נולד בהונגריה ופעל רוב חייו באנגליה.
אולמן למד והוסמךברסיטת בודפשט, ואת התואר השלישי קיבלברסיטת גלאזגו שבסקוטלנד. במהלך מלחמת העולם השנייה עבד במחלקת התקשורת של ה BBC. עם תום המלחמה בשנת 1946 ועוד טרם סיים את תוארו, החל להרצות בחקר לשוני של כתבי עת עתיקים פילולוגיה, ובבלשנות (לינגוויסטיקה). בשנת 1950 הוסמך בתואר שלישי עם מאמר: עיקרון המשמעות (The principle of semantics) מאמר בעל חשיבות תהומית והשפעה רבה בתחום.
אולמן לימדברסיטת לידס שבאנגליה כפרופסור לצרפתית ולחקר כתבי יד של שפות רומאניות בין השנים 1953–1968 ואחר כך באוקספורד. בשנת 1974 התארח במשך חמישה חודשים במחלקת השפות הרומאניותברסיטה הלאומית האוסטרלית ושם הרצה את סדרת מאמריו על "מילים ומשמעותן". [1]
עדות לצדקת טענותיו קיימת באופן נרחב בארכיונים רבים ברחבי אירופה. מאמריו וספריו תורגמו לשפות רבות - בין היתר לרוסית, צרפתית, יפנית וספרדית, ונלמדים כחלק בסיסי מלימודי הבלשנות ברחבי העולם.
בעודו צועד אל ביתו שבעיר קידלינגטון באנגליה נתקף בדום לב, ב-10 בינואר 1976 ובאותו יום מת. בעיתון הטיימס הלונדוני הוצג כאחד מהפילולוגים הנודעים ביותר באנגליה.
אולמן חקר את התפתחותן של משמעויות מילים וביטויים לאורך זמן ועם שינוי המקום, ובמעברים בין שפות, ובעיקר את המעתקים הלשוניים - אותן מילים המשמשים במשמעות אחרת ממשמעותן המקורית, באופן מודע או בלתי מודע.[2]
פרסום השערותיו בעניין באו בתקופה שבה חקר הלשון עבר מבדיקת השתלשלות מילים לחקר תיאורי ועל זמני, תוך תיאור הלשון בהווה ומציאת תופעות לשוניות עכשיויות (סינכרוניות) ונטישת הבלשנות הפוסקנית הישנה. אף שמאמריו עסקו בבלשנות משווה ובחקר השתלשלות הלשון (דיאכרוני), הייתה להם השפעה רבה על המחקר העדכני כיום, והם שולבו כפן נוסף ברובד חקר המשמעות (הסמנטיקה) של הבלשנות.[2]
לדבריו ניתן למיין את השאלת המשמעות במעתק הלשוני לארבעה סוגים:
(באנגלית אם לא צוין אחרת)