שיבה מאוחרת
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
.JPG)
ככל הנראה מדובר בדמותו של אודיסאוס החוזר לארצו לאחר שנות היעדרות רבות
שיבה מאוחרת, או מוטיב השיבה הביתה, או נוסטוס (מיוונית: νόστος, שיבה הביתה[1]) היא נושא החוזר רבות ביצירות ספרותיות. זהו מוטיב ספרותי המשמש לקידום העלילה, תוך יצירת עוגן להשוואה עם יצירות ספרותיות אחרות המשלבות עיסוק בנושא, ולפתרונות של מחברים אחרים למפגש כזה.
תוכן המוטיב
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיבה מאוחרת ביצירה ספרותית מתארת בדרך כלל חזרה של גיבור לכור מחצבתו, לביתו אותו עזב זמן רב לפני כן ולעיתים קרובות לאשתו, אותה השאיר ממתינה בביתו. המיוחד בחזרה הזו הוא שהיא מתרחשת זמן רב לאחר העזיבה, ובנסיבות בהן לא ברור אם יש לגיבור סיבה טובה לשוב או שבביתו לא מחכה לו דבר, כיוון שמשפחתו כבר התייאשה מלחכות לו או שנוף מולדתו השתנה לבלי הכר. לעיתים קרובות מדובר בשיבה פיזית, אך לעיתים זוהי שיבה "רוחנית" לשלב קודם בחיי הגיבור. חזרה כזו מניבה לעיתים קרובות תוצאות עגומות ותחושה של כישלון אצל הגיבור. לעיתים מתווספת לשיבה תובנה מאוחרת של הגיבורים (זה השב ואלה שחיכו לו) אודות אופיים וטיב היחסים ביניהם, במקרים אחרים השיבה אינה מתממשת, ורק הגיבור השב מודע לחזרתו.
האודיסאה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האודיסאה תרמה לעולם הספרות את מוטיב השיבה המאוחרת, ובה הוא מופיע לראשונה. בספרות המערבית נעשה שימוש במוטיב זה באופן המהדהד לעיתים קרובות את סיפורם של אודיסאוס ורעייתו פנלופה. לקראת סוף היצירה חוזר אודיסאוס הביתה ומתגלה לאשתו פנלופה. באודיסאה החזרה הביתה מצליחה ואודיסאוס מתאחד עם אשתו הנאמנה. למרות שזהו מקור המוטיב, הרי שכאמור בדרך כלל שיבה מאוחרת אינה מובילה להתפתחות עלילתית חיובית.
שיבה מאוחרת במבחר יצירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיבה מאוחרת במקרא
[עריכת קוד מקור | עריכה]- התעכבותו של משה בהר סיני והבעיות שנגרמו בעטיה, חטא העגל ושבירת לוחות הברית, הם סמל מובהק של שיבה מאוחרת ותוצאותיה.
- ניתן לזהות בסיפורו של יעקב (בראשית, פרקים כח-לג) מוטיב של שיבה מאוחרת.
ספרות עברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ש"י עגנון עשה שימוש רב במוטיב, למשל בסיפורים והיה העקוב למישור, פרנהיים ואורח נטה ללון.
- בספר "באמצע הרומן" של חנוך ברטוב יוצא העיתונאי והסופר בלפור שוב לסדרת הרצאות בארצות הברית בתקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים, ונתקע שם. אל מסעו קם בלפור שוב מעצם כתיבת הרומן שהוא עוסק בו, בשבתון שלקח לו מעבודתו בעיתון, וכל תקופת שהותו באמריקה הוא מנסה למצוא את דרכו חזרה מן המבוי הסתום שהוא תקוע בו - "חופר את דרכו החוצה, כבר חש בשורשי העץ, עוד מעט..." הוא כותב אל בנו נמרוד במכתב שאיננו שולח. התקף לב שם קץ למאמציו למצוא את דרכו חזרה, אל אשתו תמר הממתינה לשובו, ובנו נמרוד, ההיסטוריון, הוא שמנסה לכתוב את ספרו של אביו במקומו ולהשיבו ארצה לא רק בגופו, כי אם גם ברוחו.
- ברומן "השיבה מהודו" של אברהם ב. יהושע נאלצת אמו הקשישה של הגיבור, המספר בגוף ראשון, לנסוע להודו להשיב משם את נכדתה הפעוטה, שאמה, שלא יכלה למצוא את מקומה בנישואים ובחיים עם בעלה, הרופא הצעיר, לקחה עמה כשחזרה אל המדינה הענקית והקשה, שהייתה לה למשאת נפש.
ספרות כללית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ברומן "יוליסס", שהוא מקבילה פארודית לאודיסיאה, נקראים שלושת הפרקים האחרונים של הרומן, שבהם הגיבור, לאופולד בלום, שב הביתה, בשם "נוסטוס".
- במחזה "פר גינט" של הנריק איבסן יוצא הגיבור, טיפוס חסר-אחריות ובלתי יציב, למסע מוזר ורב טלטלות, חלקו ממשי וחלקו הזוי ומדומה. מאחוריו הוא מותיר את סולוויג הנאמנה, הממתינה לשובו בבקתה שהקים ובסופו של דבר, היא היחידה שמוכנה לערוב לו ולתת תוכן לחייו, המצטיירים לו עכשיו כריקים ומשוללי ממשות. אפילו השטן דוחה אותו מעליו, כמי שאף לא עולל שום עוון רציני בחייו, ו"מתיך הכפתורים" דורש את נשמתו כדי להתיכה עם נשמות בלתי-ראויות אחרות.
- בספר "הסיפור שאינו נגמר" יוצא בסטיין למסע ארוך של גילוי ושינוי בארץ פנטסיה, תחילה כמושיעה ואחר כשליטה המודח, העומד בסכנה לאבד את כל מה שהיה ולהישאר בפנטסיה חסר-דעת ונטול-זיכרון, אך ניצל מגורל זה בכוח ידידותם של אטריו ופוכור, דרקון המזל. בסטיין שב הביתה אל אביו ומגלה, שבמסע הממושך, שארך במציאות אך יממה אחת, השיג את הכוח והאומץ שייחל להם ואף הביא עמו את מי החיים אל אביו.