שינסנגומי

השינסנגומי (יפנית: 新選組 או 新撰組, פירוש השם: "היחידה החדשה") היה כוח משטרה מיוחד שהוקם על ידי הבאקופו (הממשלה הצבאית) בזמן תקופת הבקומאצו (סוף תקופת טוקוגאווה) ביפן ופעל בין השנים 1864–1869. הכוח הוקם על מנת להגן על נציגי שוגונות טוקוגאווה בקיוטו בעת בה הופץ צו קיסרי שנוי במחלוקת שקרא לסילוק המסחר החיצוני מיפן ובמקביל פלג צ'ושו סולק מחצר הקיסר. חברי הכוח נאספו מבתי הספר ללחימה בחרב באדו. למרות שחברי השינסנגומי מהוללים כגיבורים אמיצים ונחושים בתרבות הפופולרית, היסטוריונים תיארו אותם כ"יחידת רציחות חסרת רחמים".

היסטוריה

בשנת 1854 נאלצה יפן להיפתח למערב ולפתוח את שעריה למסחר עמו על מנת שלא להיקלע לעימות צבאי, דבר שתרם לחוסר היציבות הפוליטית במדינה. פילוסופיה פוליטית רווחת ביפן הייתה "סונו ג'וי" שפירושה: "כבדו את הקיסר, גרשו את הברברים", ובהשראתה החלו גורמים בקיוטו, במיוחד פלג צ'ושו, להתמרד. בתגובה, שוגונות טוקוגאווה הקימה ב-19 באוקטובר 1863 את הרושיגומי (浪士組), יחידה של 234 רונין (סמוראים ללא אדון) שנאספו מבתי הספר ללחימה בחרב באדו (טוקיו).
מפקד היחידה הרשמי היה ה"הטאמוטו", טדאטושי מצודאירה, ומנהיגה בפועל היה האצ'ירו קיוקאווה (רונין מהאן שונאי). משימתו של הרושיגומי הייתה להגן על איאמוצ'י טוקוגאווה, השוגון ה-14 בשוגונות טוקוגאווה, במהלך מסעו החשוב לקיוטו לפגוש את הקיסר קומיי. פגישה שכזו לא התרחשה מאז השוגון השלישי בשוגונות, איאמיצו טוקוגאווה, שביקר בקיוטו במאה ה-17. איאמוצ'י טוקוגאווה, ראש הממשלה הצבאית, הבאקופו, הוזמן לדון בדרכי היישום של הצו הקיסרי שקרא לסילוק הזרים מהמדינה.
אף על פי שהרושיגומי מומן על ידי ממשלת טוקוגאווה, מנהיג הקבוצה האצ'ירו קיוקאווה וחברים אחרים בה היו נאמנים לקיסר ותכננו לאסוף רונין נוספים בקיוטו כדי להפעיל כוחות שיטור בעיר נגד המורדים. כאשר תוכניתו של קיוקאווה נחשפה בקיוטו, חברי הקבוצה אולצו לחזור לאדו. עם זאת, שנים עשר חברי רושיגומי, בעיקר מפלג מיטו, נשארו בקיוטו והקימו את השינסנגומי. חברי הקבוצה האחרים התפזרו וחזרו לאדו, שם הם הקימו את השינצ'וגומי (新徴組) תחת החסות של האן שונאי.
בתחילה, חברי השינסנגומי כונו "מיבורו" (壬生浪), כלומר "רונין ממיבו". באותה העת, הכפר מיבו שמדרום-מערב לקיוטו היה המקום בו היו מוצבים חברי השינסנגומי. השינסנגומי הונהג על ידי קאמו סריזאווה (נולד ב-1830 במחוז מינו), איסאמי קונדו (נולד ב-1834 במחוז מוסאשי, הגיע מדוג'ו קטן באדו ששמו "שיאייקאן") ונישיקי נימי. בתחילה הוקמו שלושה פלגים, תחת סריזאווה (קבוצת מיטו), תחת קונדו (קבוצת שיאייקאן) ותחת טונוצ'י. הקבוצה סבלה ממתחים ומאבקים פנימיים, קונדו וטונוצ'י הרגו את סריזאווה ולאחר מכן קונדו הרג את טונוצ'י על גשר יוג'ו. סריזאווה אף הורה לחבר נוסף בקבוצה, צוגואו לסאטו, לבצע ספוקו (התאבדות טקסית) באשמת עריקה. המאבקים הפנימיים הותירו את קונדו בעמדת המנהיג.
החברים המייסדים:
פלג סריזאווה: קאמו סריזאווה, נישיקי נימי, גורו היראיאמה, ג'וסוקה היראמה, קנג'י נוגוצ'י, שינגורו אראיה, מטאסאבורו סייקי.
פלג קונדו: איסאמי קונדו, סוג'י אוקיטה, סנוסוקה הראדה, טושיזו היג'יקאטה, שינפאצ'י נגאקורה, הייסוקה טודו, גנזאבורו אינואה, סאיטו האג'ימה, קייסוקה ימאנאמי.
פלג טונוצ'י: יושיו טונוצ'י, אייסבורו אבירו, צוגואו לסאטו, יוזאן נגישי.
חברי השינסנגומי שלחו לפלג אייזו, קבוצה חזקה נוספת שתמכה במשטר טוקוגאווה, מכתב בו הם ביקשו את רשותם לפעול ככוח שיטור בקיוטו. בקשתם נענתה בחיוב.
ב- 30 בספטמבר 1865, פלג צ'ושו (מתנגדי טוקוגאווה) סולק מחצר הקיסר על ידי פלגי טוקוגאווה, אייזו וסצומה. חברי השינסנגומי נשלחו לסייע לפלג אייזו להגן על השערים לחצר הקיסר. ייתכן כי השם "שינסנגומי" נטבע על ידי קטאמורי מצודאירה (הדאימיו של פלג אייזו) בערך בתקופה זו. כוחות ההתנגדות כללו את פלג מורי מהאן צ'ושו ואת פלג שימאזו מהאן סצומה.
באירוע שהתרחש בפונדק איקדאיה בקיוטו ב-1864 הכניעו שלושים חברי שינסנגומי עשרים מהפכנים מצ'ושו, ובכך מנעו ככל הנראה את שריפת קיוטו. האירוע העניק ליחידה פרסום רב ועודד חיילים חדשים להצטרף לשורותיה.
היררכיית היחידה לאחר האירוע באיקדאיה:
מפקד (局長, קיוקוצ'ו): איסאמי קונדו, הסוקה (ראש השיטה) הרביעי של אסכולת הלחימה "טנן רישין ריו"
מפקד כללי (総長, סוצ'ו): קייסוקה ימאנאמי
סגן מפקד (副長, פוקוצ'ו): טושיזו היג'יקאטה
יועץ צבאי (参謀, סאנבו): קאשיטארו איטו
מרגלים: קאי שימאדה וסוסומו ימאזאקי
מפקדי כוחות (組長, קומיצ'ו): סוג'י אוקיטה (מורה לקנג'וטסו), צ'וגי מצובארה (מורה לג'ו ג'יטסו), סאנג'ורו טאני (מורה לסוֹג'וּטסוּ, אמנות הלחימה ביארי), שינפאצ'י נגאקורה (מורה לקנג'וטסו), קנריוסאי טקדה (מורה לאסטרטגיה צבאית), סאיטו האג'ימה (מורה לקנג'וטסו), טודו הייסוקה, גנזאבורו אינואה, מיקיסאבורו סוזוקי, סנוסוקה הראדה.
עם נסיגתו של טוקוגאווה יושינובו מקיוטו, עזבו גם חברי השינסנגומי בשקט תחת פיקוחו של הוואקדושיורי (בכיר הממשל) נאויוקי נאגאי. הקיסר מוצוהיטו מונה לראש הממשלה החדשה ובכך הגיעו לסיומן יותר ממאה שנות שלטון של השוגונים. בעקבות המאורע פרצה מלחמת בושין.

לאחר עזיבת קיוטו, לחמו חברי השינסנגומי בקרב טובה-פושימי. קונדו נפגע בפושימי מכדור של רובה, אך נלחם בהמשך גם בקרב קושו-קאצונומה. הוא נתפס בנאגריאמה, ולאחר שנכנע לכוחות ממשלת הקיסר, הוא נמצא אשם בהשתתפות בהתנקשות בריומה סקאמוטו, והוצא להורג בעריפת ראש באיטבאשי שליד טוקיו שלושה שבועות לאחר מכן.
חברי השינסנגומי לחמו להגנת אזור אייזו תחת סאיטו האג'ימה, והצטרפו לכוחות רפובליקת אזו בצפון. מספר חברי השינסנגומי הגיע ליותר ממאה בתקופה זו, והם המשיכו להילחם למרות נפילת אדו ותבוסתו הברורה של טוקוגאווה. לדוגמה, היג'יקאטה הוביל פשיטה נועזת אך חסרת סיכוי שמטרתה הייתה לגנוב את ספינת המלחמה הקיסרית "קוטצו". מותו של היג'יקאטה מפצע ירייה ב-20 ביוני 1869 בהוקאידו סימל את סופו של השינסנגומי. לפני מותו, הוא הביע בכתב את נאמנותו לשוגונות טוקוגאווה: "אף שגופי עשוי להירקב על האי אזו, רוחי מגינה על אדוניי במזרח."
עם זאת, קבוצה אחרת של שורדים תחת קזואה סומה, שהיה תחת פיקודו של נאויוקי נאגאי בבנטן-דאיבה, נכנעה בנפרד, וכמה מחבריה הבולטים כגון שינפאצ'י נגאקורה, סאיטו האג'ימה וקאי שימאדה, שרדו את המלחמה. כמה מהחברים, כגון טייסאקו טקאגי, הפכו לדמויות חשובות ביפן.

חברי הקבוצה

בשיא גודלו מנה השינסנגומי כ- 300 חברים. זו הייתה קבוצת הסמוראים הראשונה מתקופת טוקוגאווה שהתירה לאנשים שאינם ממעמד הסמוראים, כגון איכרים וסוחרים, להצטרף לשורותיה. רבים הצטרפו מתוך רצון להיהפך לסמוראים ולהיות מעורבים בהתנהלות הפוליטית במדינה. עם זאת, אין זה נכון שמרבית חברי השינסנגומי לא היו ממעמד הסמוראים. מתוך 106 חברי שינסנגומי (מתוך 302 החברים בקבוצה באותו הזמן) היו 87 סמוראים, שמונה איכרים, שלושה סוחרים, שלושה רופאים, שלושה אנשי דת ושני בעלי מלאכה. חלק מחברי הקבוצה כגון ימאנאמי, אוקיטה, האג'ימה, נגאקורה והראדה נולדו למעמד הסמוראים.

נוהלי השינסנגומי

קוד ההתנהגות של השינסנגומי כלל חמישה איסורים: אסור לסטות מקוד הסמוראי (בושידו), אסור לעזוב את השינסנגומי, אסור להרוויח כסף באופן פרטי, אסור להתערב בהליכים משפטיים של אחרים ואסור להשתתף בקרבות פרטיים. העונש בגין עבירה על כל אחד מהחוקים היה ספוקו.
בנוסף, אם מפקד היחידה נפצע אנושות בקרב, כל חברי היחידה היו צריכים להילחם ולמות עמו במקום. אפילו בקרב בו כמות האבידות בנפש הייתה גבוהה, נאסר על היחידה להחזיר את גופות ההרוגים מלבד את גופת מפקד היחידה.

מדים

חברי השינסנגומי בלטו מאוד בקרב בשל מדיהם הייחודיים. בהתאם להוראותיו של מנהיג השינסנגומי קאמו סריזאווה, המדים התקניים כללו האורי והקאמה מעל קימונו, עם חבל לבן הנקרא "טאסוקי" מוצלב על החזה וקשור מאחור. מטרת הטאסוקי הייתה למנוע משרוולי הקימונו להפריע לתנועת הזרועות. חברי השינסנגומי עטו שריון שרשראות קל מתחת לבגדיהם, חבשו קסדת ברזל קלה וענדו סרט מצח שעליו הייתה כתובה המילה "מאקוטו" שפירושה "כנות". המאפיין הבולט ביותר של המדים היה ההאורי, שצבעו היה כחול בהיר הנקרא ביפנית "אסאגי אירו" (浅葱色) ושולי שרווליו היו מעוטרים בדוגמת "פסי הרים לבנים". מאפיינים אלו העניקו למדי השינסנגומי מראה ייחודי שהיה שונה מאוד מהצבעים החומים, השחורים והאפורים שאפיינו את בגדי הלוחמים באותה העת.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שינסנגומי בוויקישיתוף