לידה |
15 בינואר 1955 (בת 69) שיראז, איראן |
---|---|
מקום לימודים | המכללה לאמנות ועיצוב צ'לסי |
זרם באמנות | אמנות מופשטת |
www | |
שיראזה הושיארי (בפרסית: شیرازه هوشیاری; נולדה ב-15 בינואר 1955) היא פסלת ואמנית מיצב איראנית.
הושיארי נולדה וגדלה בשיראז, איראן. היא עזבה ללונדון ב-1973, ולמדה בבית הספר לאמנות צ'לסי, בלונדון (1976–1979) ואז זכתה למענק כעמיתה בקולג' קארדיף לאמנות (1979–1980).
הושיארי עלתה למודעות הציבורית בשנות ה-1980. היא זוהתה עם פסלים צעירים אחרים בני דורה, כגון ריצ'רד דיקון ואניש קאפור, אך עבודתה נבדלה משלהם בשל ההשפעה הפרסית החזקה שבה. היא חלקה עם קאפור גישה רוחנית, עם אידאולוגיה שנשענה על דוקטרינה סופית מיסטית, ועל ג'לאל א-דין רומי, המשורר המיסטיקן הפרסי מהמאה ה-13,[1] בנוסף לתחומים כמו פיזיקה ואמנות הרנסאנס. עבודתה כוללת ציור, פילם, עבודות מיצב, ופרויקטים אדריכליים. תמה מרכזית בעבודותיה היא הנטייה של היקום להתפרק, והרצון האנושי לייצבו.[2]
ב-1994 הייתה הושיארי מועמדת לפרס טרנר. ב-2008, הותקנה עבודה שלה ושל פיפ הורן בחלון המזרחי של כנסיית St Martin-in-the-Fields בלונדון.[3] עבודותיה של הושיארי כלולות באוספים ציבוריים ופרטיים רבים, ביניהם במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, ובגלריית טייט בלונדון. ב-2005, ארגון האמנות Creative Time הזמין מהושיארי והורן עבודה עבור סדרת Creative Time Art on the Plaza,,[4] במסגרתו הוצג המגדל המונומנטלי Breath בניו יורק. עבודתה נכללה גם בתערוכה של פרי דפטארי Without Boundary: Seventeen Ways of Looking,[5] במוזיאון לאמנות מודרנית ב-2006, ובביאנלה של סידני, באוסטרליה, ב-2010.[6]
ב-2005 (Veil),[7] וב-2008 (Shroud),[8] עבדה הושיארי עם האנימטור מארק הצ'ארד מ-Hotbox Studios כדי ליצור אנימציות עבור מיצבים בגלריית ליימן מופאן בניו יורק, וגלריית ליסון בלונדון.[9]