שירו שיר לפיהרר

שירו שיר לפיהרר
Springtime for Hitler: A Gay Romp With Eva and Adolf at Berchtesgaden

בימוי	רוג'ר דה ברי
הפקה	מקס ביאליסטוק ליאו בלום
כתיבה	פרנץ ליבקינד
מבוסס על	אדולף היטלר
דמויות	אדולף היטלר אווה בראון
מקום ההתרחשות	גרמניה
תקופת ההתרחשות	מלחמת העולם השנייה
מדינה	ארצות הברית ארצות הברית
סוגה	מחזמר
מספר מערכות	2
שפה	אנגלית

שירו שיר לפיהרר או האביב של היטלר (באנגלית: Springtime for Hitler: A Gay Romp With Eva and Adolf at Berchtesgaden) הוא מחזמר פיקטיבי בסרטו של מל ברוקס משנת 1967 "המפיקים"^[1], כמו גם בעיבודו התיאטרלי של הסרט למחזמר,^[2] ובעיבוד הקולנועי של המחזמר לסרט. זהו מחזמר על אדולף היטלר, שנכתב על ידי פרנץ ליבקינד, נאצי בעבר ומחזאי בהווה, תפקיד אותו גילם במקור קנת' מארס (ובהמשך בראד אוסקר וויל פארל בגרסה הבימתית המקורית ובסרט הקולנוע משנת 2005 בהתאמה).

בסרט, המפיק מקס ביאליסטוק ורואה החשבון שלו ליאו בלום זוממים להוציא לפועל תוכנית הונאה: לצורך העלאת הפקה חדשה בברודוויי הם יגייסו מימון משמעותי על ידי מכירת 25,000% של המחזה, ואז יגרמו לו להיכשל, ולבסוף ישמרו את כל הכסף הנותר לעצמם. כדי לוודא שהמחזה יהיה כישלון טוטאלי, מקס בוחר ב-"שירו שיר לפיהרר" - מחזה חסר הטעם (שאותו הוא מתאר כ"מכתב אהבה לאדולף היטלר"), שוכר את הבמאי הגרוע ביותר שהוא יכול למצוא (רוג'ר דה-ברי, קריקטורה סטריאוטיפית של הומוסקסואל טרנסווסטיט), ולתפקיד הראשי של היטלר מלהק היפי חסר-אחריות בשם לורנצו סנט דובואה (הידוע גם בראשי התיבות של שמו - LSD)^[3] שבכלל הגיע בטעות לאודישן, לאחר שנכנס לתיאטרון הלא נכון.

סינופסיס

המחזמר מתחיל בקטע מוזיקלי, ששמו כשם המחזמר - "להיות או לא להיות" בשלב מסוים, הקטע המוזיקלי, המלווה ברקדנים במדי האס אה, יוצרים מבנה של צלב קרס בסגנונו של באזבי ברקלי^[2]. המחזה מזעזע מיד את כל הנוכחים בקהל למעט המחבר, וכאשר צופה אחד ויחיד פורץ במחיאות כפיים - הוא מיד ננזף ומושתק על ידי צופים אחרים שמסביבו. בעוד ההצגה ממשיכה הקהל מתחיל לצאת מאולם התיאטרון בהפגנתיות, ואז תחילה הסצנה הראשונה של המחזה, עם לורנצו סנט דובואה לבוש במדים נאצים מלאים ומדבר כמו ביטניק. הקהל הנותר מתחיל לצחוק בקול רם, בחושבו שמדובר בסאטירה, ולמשמע הצחוקים - הצופים שיצאו מהאולם חוזרים למקומותיהם.

המחזאי פרנץ ליבקינד חש סלידה מתגובת הקהל, נעמד מאחורי הבמה ומתיר את הכבל המחזיק את הווילון שנסגר. הוא ממהר לצאת אל הבמה, מתעמת עם הקהל ומתרעם על הטיפול במחזהו האהוב. במהלך העימות הזה שלו, פרנץ מקבל מכה בראשו ונופל. ההצגה נמשכת, והקהל מניח שההופעה שלו הייתה חלק מהמחזה.

המחזה מקבל ביקורות נלהבות, המבטיחות את הצלחתו הכלכלית (ואת הרשעתם של שני המפיקים, כאשר מעשה ההונאה שלהם יתגלה).

גרסאות שונות

בגרסת המחזמר ובסרט המוזיקלי המבוסס עליו, תפקידו של לורנצו סנט דובואה לא נכלל, ואת היטלר מגלם הבמאי דה-ברי, שמבצע שיר סולו "הייל לעצמי",^[4] בהופעה המזכירה את ג'ודי גרלנד. פרנץ ליבקינד היה בחירתו המקורית של מקס ביאליסטוק לגלם את היטלר, אבל בשל תאונה מצערת, הוא שובר את רגלו (באופן אירוני, שכן המונח "לשבור רגל" משמעותו "בהצלחה" בעולם התיאטרון) ומקס מבקש מדה-ברי לגלם את היטלר. במהלך ההצגה, מוצג לקהל צלב קרס באמצעות מראה גדולה, בדומה ל-"שורת המקהלה".^[2]

ב-2022 הוציאו בתוכנית הסאטירית ארץ נהדרת גרסה לשיר הנקראת ״זמן הבן-גביר״ הכולל את דמותו של יו"ר עוצמה יהודית, חבר הכנסת, איתמר בן גביר.

ראו גם

• Hitler Has Only Got One Ball
• פני הפיהרר

קישורים חיצוניים

• שירו שיר לפיהרר, מילות השיר
• שירו שיר לפיהרר (סרטון), מתוך "המפיקים" (1967) -- באתר TCM

הערות שוליים

1. Wise, Damon (15 באוגוסט 2008). "The making of The Producers". The Guardian. נבדק ב-12 בדצמבר 2016.
2. Friedman, Roger (20 באפריל 2001). "Springtime for Hitler and Boom Time for Broadway as Mel Brooks Musical Opens". Fox News. נבדק ב-12 בדצמבר 2016.
3. Kashner, Sam (בינואר 2004). "The Making of The Producers". Vanity Fair. נבדק ב-12 בדצמבר 2016.
4. Crossland, David (9 באפריל 2009). "'The Producers' Debuts in Germany: It's Springtime for Hitler in Berlin". SPIEGEL ONLINE (באנגלית). Hamburg: Der Spiegel. נבדק ב-12 בדצמבר 2016. Heil to me I'm the Kraut who's out to change our history