שירות הזרמת מוזיקה הוא סוג של שירות הזרמת מדיה המתמקד בעיקר במוזיקה, ולפעמים בצורות אחרות של הקלטה דיגיטלית כמו פודקאסטים. שירותים אלו בדרך כלל מבוססים על הרשמה כמנוי, המאפשרת למשתמשים להזרים שירים עם ניהול זכויות דיגיטלי על-פי דרישה מספרייה מרכזית המסופקת על ידי השירות. שירותים מסוימים עשויים להציע שירות חינמי עם מגבלות, כגון פרסומות והגבלות אחרות על השימוש. בדרך כלל הם משלבים מנוע המלצות כדי לעזור למשתמשים לגלות שירים אחרים שהם עשויים ליהנות מהם על סמך היסטוריית ההאזנה שלהם וגורמים אחרים, כמו גם היכולת ליצור ולשתף רשימות השמעה ציבוריות עם משתמשים אחרים.
הפצה דיגיטלית של מוזיקה החלה לצבור תאוצה בשנות ה-90 של המאה ה-20 המוקדמות ותחילת העשור הראשון של המאה ה-21; אתר MP3.com היה אחד השירותים הראשונים לכך והקדים חנויות מוזיקה דיגיטליות כגון חנות האייטונס, והציע את היכולת למוזיקאים (כולל, במיוחד, מוזיקאים עצמאיים) להעלות ולהפיץ את שיריהם באינטרנט בפורמט MP3.[1][2][3] האתר הציע מאוחר יותר שירות הידוע כ-My.MP3.com, המאפשר למשתמשים לבצע ריפינג ולהעלות מוזיקה מתקליטורים שהחזיקו בהם לספרייה אישית שיכלו להזרים באמצעות המשתמשים שלהם. השירות נתבע על ידי חברת יוניברסל מיוזיק גרופ, שטענה כי השירות מהווה הפצה בלתי מורשית של הקלטות המוזיקה מוגנות בזכויות יוצרים שיוניברסל מחזיקה בהן.[4] התביעה הוכחה כפגיעה בחברה; לאחר מכן, היא נרכשה על ידי חברת האם של יוניברסל מיוזיק גרופ, ויונדי יוניברסל, ואז נמכרה ל-CNET (שסגרה את פלטפורמת הפצת המוזיקה שלה).[1][3]
ב-2005 הושק הרדיו האינטרנטי פנדורה רדיו; השירות סיפק עבור משתמשים יצירה והקשבה לתחנות רדיו אינטרנטי בהתבסס על קטגוריות כמו ז'אנרים, בהן יכלו המתשמשים לדרג את השירים על ידי נתינת אגודל למעלה או אגודל למטה. מנוע ההמלצות של השירות, פרויקט הגנום המוזיקלי, מנתח וקובע שירים על סמך תכונות שונות.[5][6] מכיוון שפנדורה פעלה בתחילה במסגרת התמלוגים שנאכפו על ידי SoundExchange עבור רדיו אינטרנטי בארצות הברית,[7][8] השירות לא איפשר למשתמשים לבחור בחופשיות שירים להשמעה על-פי דרישה, והמשתמשים יכלו לדלג על מספר מוגבל של שירים לשעה (אם כי יכלו לקבל מאוחר יותר דילוגים נוספים על ידי צפייה בפרסומות וידאו).[9][10]
הרשת החברתית מייספייס,[11][12][13] ומאוחר יותר פלטפורמת שיתוף הווידאו יוטיוב הפכו גם הם לשקעים בולטים להזרמת מוזיקה, כשהאחרון הפך לבולט במיוחד עבור וידאו קליפים.[14]
ב-2006, איש העסקים השוודי דניאל אק ומרטין לורנצון הקימו את ספוטיפיי, שהושקה לראשונה ב-2008; במטרה ליצור אלטרנטיבה חוקית לפלטפורמות שיתוף קבצים כמו נאפסטר וקאזה. השירות איפשר למשתמשים להזרים שירים על פי דרישה באמצעות טכנולוגיית עמית-לעמית, והוא הוצע בשכבות מבוססות-מנויים ונתמכות בפרסומות. אק הצהיר שהוא רוצה "ליצור שירות טוב יותר מפיראטיות ובו בזמן מפצה את תעשיית המוזיקה".[15][16]
ב-2006, אתר הזרמת המוזיקה הצרפתי Blogmusicq נסגר לאחר תלונות על זכויות יוצרים של סוכנות המלוכה המקומית SACEM.[17] לאחר שהגיעו להסכמות עם SACEM, האתר הושק מחדש תחת השם: דיזר, והגיע לשבעה מיליון משתמשים עד סוף 2009.[17][18]
בתחילת העשור השני של המאה ה-21, הסטרימינג המקוון החל לעקור את רדיו האיירפליי כגורם משמעותי להצלחה המסחרית של המוזיקה. ספוטיפיי הושקה רשמית בארצות הברית בשנת 2011,[19] ובמרץ 2012, בילבורד הוסיפה שירותי סטרימינג לנוסחה של מצעד הבילבורד הוט 100. מאוחר יותר באותה השנה, השיר "Gangnam Style" של אמן הקיי-פופ סיי הפך ללהיט בינלאומי גדול, המונע בעיקר על ידי הפופולריות של הקליפ שלו, והיה לקליפ הראשון ביוטיוב שהגיע למיליארד צפיות.[14] בילבורד הציגה לאחר מכן את מצעד שירי הסטרימינג הייעודי בינואר 2013, שהתבסס על צפייה בפלטפורמות כמו יוטיוב וסטרימינג בפלטפורמות כמו ספוטיפיי.[14][20] בשנת 2014, מצעד הסינגלים הבריטי שינה באופן דומה את המתודולוגיה שלו כדי לכלול סטרימינג.[21] במצעדי האלבומים, נכנסו לשימוש "יחידות שקולות לאלבום" – מדד המבוסס על מכירות והזרמה של שירים באלבומים – שהחלה לשמש כתחליף למכירות.[22][23]
לאחר השקת ספוטיפיי, החלו לצוץ שירותים מתחרים בשוק של אמריקה הצפונית, כולל ביטס מיוזיק (אנ') – אשר נתמכה על ידי יצרנית האוזניות ביטס אלקטרוניקס (אנ'), גרוב מיוזיק פאס (אנ') של מיקרוסופט (לשעבר Xbox Music),[24] אמזון מיוזיק[25] וגוגל פליי מיוזיק (ענף של שירות המציע גם הורדות וארונית מוזיקה).[26][27] ביטס אלקטרוניקס נרכשה מאוחר יותר על ידי אפל, אשר הפסיקה את שיווק ביטס מיוזיק ב-2015 והחליפה אותו בשירות חדש בשם אפל מיוזיק.[28][14] טיידל, שירות הסטרימינג המכוון לשמע באיכות גבוהה, הושק גם הוא ב-2015, עם גיבוי מהראפר ג'יי-זי, והתמקדות בתוכן בלעדי.[29][30]
באוקטובר 2015, לאחר שהציעה תחילה מנוי המשלב את Google Play Music עם צפייה ללא פרסומות בתוכן מוזיקה ביוטיוב,[31][32] גוגל השיקה את יוטיוב רד – שהרחיבה את הגישה ללא פרסומות לכל הסרטונים בפלטפורמה, וכן הוסיפה תוכן וידאו בלעדי מקורי במאמץ להתחרות בשירותים כמו נטפליקס.[28] במקביל, יוטיוב הציגה את יוטיוב מיוזיק, אפליקציה המיועדת לתוכן מוזיקה בפלטפורמה.[28][33] בשנת 2017 השיקה פנדורה שכבת פרימיום, שהציגה שירות על פי דרישה תואם יותר למתחרים כגון ספוטיפיי, תוך מינוף מנוע ההמלצות הקיים שלה ואצירה ידנית.[34] באוקטובר 2017, מיקרוסופט הודיעה על הפסקת השימוש ב-Groove Music Pass, והפנתה את משתמשיה לספוטיפיי.[35]
בשנת 2018, יוטיוב רד מותג מחדש כיוטיוב פרימיום, ויוטיוב הציגה במקביל עיצוב מחודש ליוטיוב מיוזיק, יחד עם מנוי נפרד ליוטיוב מיוזיק במחיר נמוך יותר. ניתן להשתמש בפלטפורמת יוטיוב מיוזיק ללא מנוי, אך היא נושאת פרסומות בווידאו ואינה תומכת בהפעלה ברקע ממכשירים ניידים.[36][37] שירות יוטיוב מיוזיק החליף בסופו של דבר את גוגל פליי מיוזיק לחלוטין בשנת 2020, וגוגל כבר לא מפעילה חנות מוזיקה דיגיטלית.[38][39][40]
כדי להגביר את הגיוון והערך של השירותים שלהם, שירותי הזרמת המוזיקה יצרו או רכשו לפעמים צורות אחרות של תוכן הקשור למוזיקה מלבד שירים, כולל סרטים תיעודיים[41] ומצגות הופעות.[42][43] ספוטיפיי החלה להשקיע יותר בפודקאסטים.[44][45][46][47]
עד 2013, הזרמת מוזיקה על פי דרישה החלה לדחוק את חנויות המוזיקה המקוונות כזרם ההכנסות העיקרי של מוזיקה דיגיטלית.[14] במרץ 2022, הפדרציה הבין-לאומית לתעשייה הפונוגרפית דיווחה כי ההכנסות מסיטונאות בתעשיית המוזיקה גדלו ב-4 מיליארד דולר משנה לשנה ב-2021 – הגידול הגדול ביותר שלה ב-20 השנים האחרונות – עם שירותי הזרמת מוזיקה בתשלום המהווים הכנסות של 12.3 מיליארד דולר (2.2 מיליארד דולר בשנה), והזרמה נתמכת בפרסומות של 4.6 מיליארד דולר (1.1 מיליארד דולר בשנה). ההכנסות משירותי הזרמת מוזיקה הוכפלו מאז 2017, ומספר המשתמשים המוערך בשירותים בתשלום עלה על 523 מיליון.[48]
שירותי הזרמת מוזיקה ספגו ביקורת על כמות התמלוגים שהם מחלקים, כולל האשמות שהם לא מתמלגים מוזיקאים וכותבי שירים בצורה הוגנת.[49][50]
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite journal}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite journal}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)