שירלי ורט, 1975 | |
לידה |
31 במאי 1931 ניו אורלינס, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
5 בנובמבר 2010 (בגיל 79) אן ארבור, ארצות הברית |
שם לידה | Shirley Verrett |
מוקד פעילות | ארצות הברית |
תקופת הפעילות | מ-1957 |
מקום לימודים | בית הספר ג'וליארד |
סוג קול | סופרנו דרמטי, מצו-סופרן |
שפה מועדפת | אנגלית |
חברת תקליטים | RCA ויקטור |
פרסים והוקרה | פרס מריאן אנדרסון |
shirleyverrett | |
פרופיל ב-IMDb | |
שירלי וֶרֶט[1] (באנגלית: Shirley Verrett; 31 במאי 1931 – 5 בנובמבר 2010)[2] הייתה זמרת אופרה מצו-סופרן אפרו-אמריקאית שעברה בהצלחה לתפקידי סופרן, כלומר, סופרנו ספוגאטו, או סופרן בלתי מוגבל. ורט נהנתה מתהילה מסוף שנות ה-60' של המאה ה-20 עד שנות ה-90', בעיקר בביצועי יצירות של ורדי ודוניצטי.
ורט נולדה למשפחה אפרו-אמריקאית, חברים אדוקים בכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי, בניו אורלינס, לואיזיאנה. ורט גדלה בלוס אנג'לס, קליפורניה, שם שרה במקהלת הכנסייה וגילתה כבר בגיל מוקדם כישרון מוזיקלי, אך משפחתה לא ראתה בעין יפה קריירה של זמרת. בהמשך למדה ורט אצל אנה פיציו ומריון סקלי פרשל בג'וליארד ניו יורק. ב-1961 זכתה בבחינות השירה מטעם המועצה הלאומית של המטרופוליטן אופרה.
בשנת 1957 הופיעה ורט לראשונה באופרה, ב"אונס לוקרציה" של בנג'מין בריטן. ב-1958, הופיעה לראשונה באופרה של ניו יורק בתפקיד "אירינה" ב"אבוד בין כוכבים" של קורט וייל. הופעת הבכורה שלה באירופה הייתה ב-1959 בקלן, גרמניה. ב-1962 זכתה לשבחי הביקורת על "כרמן" שלה בספולטו, ובתפקיד זה הופיעה שוב בתיאטרון בולשוי ב-1963 ובאופרה של ניו יורק ב-1964 (מול ריצ'רד קאסילי ונורמן טרייגל. ורט שרה לראשונה בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן בלונדון בשנת 1966, בתפקיד "אולריקה" בנשף המסכות של ורדי.
שירלי ורט הופיעה בקונצרט הראשון שצולם לטלוויזיה ממרכז לינקולן בשנת 1962, ובאותה שנה הופיעה גם בקונצרט הראשון בסדרת הקונצרטים לבני הנעורים של ליאונרד ברנשטיין שצולם לטלוויזיה במרכז לינקולן, במה שמוכר כיום כאולם אייברי פישר.
הופעתה הראשונה במטרופוליטן אופרה הייתה בשנת 1968, בכרמן, ובלה סקאלה ב-1969, בשמשון ודלילה של קאמי סן-סנס. תפקידי המצו של ורט כללו את "קסנדרה" ו"דידון" ב"הטרויאנים" של ברליוז - לרבות הצגת הבכורה במטרופוליטן, שם שרה את שני התפקידים באותה הופעה, "אולריקה", "אמנריס", "אבולי" ו"אזוצ'נה" של ורדי, "דלילה" של סן-סאנס, "אליזבטה ה-I" ב"מריה סטוארדה" של דוניצטי, "לאונורה" ב"לה פבוריטה", "אורפיאוס" ב"אורפיאו ואאורידיצ'ה" של גלוק ו"נאוקלס" ב"המצור על קורינתיה" ו"זינאידה" ב"משה" של רוסיני. רבים מתפקידים אלה הוקלטו, אם באופן מקצועי ואם פרטי.
החל בשלהי שנות ה-70' החלה ורט לנסות את כוחה בתפקידי סופרן, בהם "זליקה" ב"האפריקאית" של מאיירבר, "יהודית" ב"טירת כחול הזקן" של בלה בארטוק, "ליידי מקבת" במקבת' של ורדי, "מאדאם לידואן" ב"דיאלוגים של הכרמליטיות" מאת פולנק (המטרופוליטן 1977), "טוסקה", "נורמה" מבוסטון 1976 עד מסינה 1989), אאידה (בוסטון 1980 ו-1989), "דסדמונה" באותלו של ורדי (1981), "לאונורה" ב"פידליו" של בטהובן (מטרופוליטן 1983), "איפיגניה בטאוריס" (1985-1984) ו"אלצ'סטה" (1985) של גלוק, ו"מדיאה" של כרוביני (1986). "טוסקה" שלה צולמה לטלוויזיה בשידור חי מן המטרופוליטן בדצמבר 1978. בתפקיד "קאוואראדוסי" שר מולה לוצ'אנו פאבארוטי.
ב-1990 שרה ורט את דידו ב"טרויאנים" של ברליוז בחנוכת האופרה בסטיליה בפריז והוסיפה תפקיד חדש לרפרטואר שלה: סנטוצה באבירות כפרית בסיאנה. ב-1994 הופיעה לראשונה בברודוויי בהפקה המחודשת, זוכת פרס טוני, של "קרוסל" מאת רוג'רס והמרשטיין, בתיאטרון ויויאן בומון במרכז לינקולן, בתפקיד נטי פאולר.
ב-1996 הצטרפה ורט לסגל המורים בבית הספר למוזיקה, תיאטרון ומחול של אוניברסיטת מישיגן, כפרופסור לפיתוח קול וכפרופסור למוזיקה בקתדרה ע"ש בוגר האוניברסיטה, ג'יימס ארל ג'ונס. שנה קודם לכן, בנשף וקונצרט של עמותת האופרה הלאומית לכבוד מטיווילדה דובס, טוד דנקן, קמילה ויליאמס ורוברט מקפרין, אמרה ורט: "אני תמיד מאושרת כל כך כשאני יכולה לדבר אל אנשים צעירים, משום שאני זוכרת את אלה שהאירו לי פנים מבחירה ולא מחובה. הסיבה הראשונה לבואי הנה הערב הייתה למען אורחי הכבוד, משום שהרגשתי צורך לאמור זאת. הסיבה השנייה לבואי הנה הייתה למענכם, בני הנוער. האנשים הדגולים כאן פרצו את הדרך בשבילי. אני מקווה שבדרכי שלי עשיתי משהו לעזור לדור שלכם, וכי אתם תעזרו לדור הבא. כך זה צריך להיות. פשוט המשיכו להעביר את השרביט הזה מיד ליד!"
בשנת 2003 פרסמה שירלי ורט את זכרונותיה, "מעולם לא פסעתי לבדי" (ISBN 0-471-20991-0), שבו דיברה בגילוי לב על הגזענות שבה נתקלה כאישה שחורה בעולם המוזיקה הקלאסית באמריקה, כשהמנצח לאופולד סטוקובסקי הזמין אותה לשיר עם התזמורת הסימפונית של יוסטון בראשית שנות ה-60', היה עליו לחזור בו מן ההזמנה משום שהתזמורת סירבה לקבל סולנית שחורה. לאחר זמן תיקן סטוקובסקי את המעוות כשהקצה לה מועד יוקרתי עם תזמורת פילדלפיה, הטובה פי כמה.
ורט מתה באן ארבור, מישיגן, בגיל 79, ב-5 בנובמבר 2010 מדום לב לאחר מחלה שלא פוענחה.