שיוך | אפידרמיס |
---|---|
תיאור ב | האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (1064) |
שכבה קרנית (באנגלית ובלטינית: stratum corneum) היא השכבה החיצונית ביותר של האפידרמיס. השכבה הקרנית האנושית מורכבת מכמה רמות של קורנאוציטים (Corneocyte) פחוסים המחולקים לשתי שכבות:
מעטפת החומצה המגינה (מעטפת החומצה היא סרט עדין מאוד, מעט חומצי על פני עור האדם, הפועל כמחסום בפני חיידקים, וירוסים ומזהמים פוטנציאליים אחרים שעלולים לחדור לעור) ומחסום השומנים של העור יושבים על גבי השכבה של ה-stratum disjunctum.[1] שכבת ה-stratum compactum היא שכבת העור העליונה והרופפת ביותר. שכבה זו (השכבה הקומפקטית) היא החלק העמוק יותר, הדחוס יותר והמלוכד יותר של השכבה הקרנית.[2] הקורנאוציטים של השכבה stratum disjunctum גדולים יותר, קשיחים יותר והידרופוביים יותר מזה של ה-stratum compactum (השכבה הקומפקטית).[3]
השכבה הקרנית היא הרקמה המתה המבצעת פונקציות פיזיולוגיות הגנה והסתגלות לרבות גזירה מכנית, עמידות בפני פגיעות, ויסות זרימת מים והידרציה, ויסות שגשוג ופלישה של חיידקים, התחלת דלקת באמצעות הפעלת ציטוקינים ופעילות תאי דנדריטים, חדירה סלקטיבית להרחקת רעלים, חומרים מגרים ואלרגנים.[4] שכבה זו מורכבת בעצם מ-15–20 שכבות של תאים פחוסים ללא גרעין ואבַרוני תאים. הציטופלזמה שלהם מראה קרטין חוטי. קורנאוציטים אלו משובצים במטריצת שומנים המורכבת מצראמידים (צראמידים הם משפחה של מולקולות שומני שעווה), כולסטרול וחומצות שומן.[5]
השכבה הקרנית מתפקדת כדי ליצור מחסום להגנה על הרקמה הבסיסית מפני זיהום, התייבשות, כימיקלים ולחץ מכני. השלה, התהליך של נשירת תאים מפני השטח של השכבה הקרנית, מאזן קראטינוציטים מתרבים שנוצרים ב-Stratum basale (השכבה העמוקה ביותר מבין חמש שכבות האפידרמיס, הכיסוי החיצוני של העור ביונקים). תאים אלו נודדים דרך האפידרמיס לעבר פני השטח במסע שנמשך כארבעה עשר ימים.[6]
במהלך הקורניפיקציה, התהליך שבו קרטינוציטים חיים הופכים לקורנוציטים שאינם חיים, קרום התא מוחלף בשכבה של סראמידים הנקשרים באופן קוולנטי למעטפת של חלבונים מבניים (המעטפת הקורנית).[6][7] קומפלקס זה מקיף תאים בשכבה הקרנית ותורם לתפקוד המחסום של העור. Corneodesmosomes (שוּנָה ל-dessmosomes) מקלים על הידבקות תאית על ידי קישור תאים סמוכים בתוך שכבת האפידרמיס הזו. קומפלקסים אלה מתפוררים על ידי פרוטאזות, ובסופו של דבר מאפשרים לתאים להישפך על פני השטח. ההשלה ויצירת המעטפת הקורנית נדרשים שניהם לשמירה על הומאוסטזיס של העור. כישלון בוויסות נכון של תהליכים אלו יוביל להתפתחות הפרעות עור.[6]
חוסר יכולת לשמור בצורה נכונה על תפקוד מחסום העור עקב חוסר ויסות של מרכיבי האפידרמיס יכול להוביל להפרעות בעור. לדוגמה, כישלון בוויסות הפעילות של קליקריינים באמצעות הפרעה של מעכב הפרוטאזות LEKTI גורם להפרעה המתישה Netherton syndrome (תסמונת נתרטון היא צורה חמורה, אוטוסומלית רצסיבית של איכטיוזיס הקשורה למוטציות בגן SPINK5).[8]
היפרקרטוזיס הוא עובי מוגבר של השכבה הקרנית, והוא ממצא לא ספציפי, הנראה במצבי עור רבים.
{{cite journal}}
: (עזרה)
{{cite journal}}
: (עזרה)
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.