שלמות גופנית היא מניעת פגיעה בגוף הפיזי ושמירה על החשיבות של אוטונומיה אישית, בעלות על עצמי ויכולת הגדרה עצמית של בני אדם על גופם. בתחום זכויות האדם, פגיעה בשלמות גופו של אחר נחשבת כהפרה לא אתית, חודרנית ואולי פלילית.[1][2][3][4][5][6]
באירלנד, שלמות הגוף הוכרה על ידי בתי המשפט כזכות טבעית, המוגנת על ידי הערובה הכללית של "זכויות אישיות" הכלולה בסעיף 40 של החוקה האירית. ב"ריאן נגד התובע הכללי" נאמר כי "יש לך הזכות שלא יפריעו לך לגופך או לצלם אנוש שלך". המשמעות היא שהמדינה אינה רשאית לעשות דבר כדי לפגוע בחייך או בבריאותך. אם אתה במעצר, יש לך זכות שלא תסכן את בריאותך בזמן הכלא".[7][8]
בתיק נפרד M (Immigration - Rights of Unborn) - v - Minister for Justice and Equalification & Ors, קבע בית המשפט העליון של אירלנד כי הזכות לשלמות הגוף חלה על העובר.[9] בסיכום המקרה בסעיף 5.19 קבע בית המשפט העליון:
... הזכות היחידה של הילד שטרם נולד כפי שמחוקק כרגע בחוקה לגבי הזכאות להגנה היא זו המעוגנת בתיקונים בסעיף 40.3.3, כלומר, הזכות לחיים או, במילים אחרות, הזכות להיוולד, וייתכן, (וזה עניין להכרעה עתידית) שגם זכויות קשורות כגון הזכות לשלמות הגוף שהן טבועות ובלתי נפרדות מהזכות לחיים עצמם.[10]
התיקון הרביעי לחוקת ארצות הברית קובע כי "זכות האזרחים להיות בטוח בצלמם, בבתיהם, בניירותיהם ובחפציהם ולהיות מוגנים מפני חיפושים ומעצר בלתי סבירים, לא תופר". כמו כן, בית המשפט העליון של ארצות הברית אישר את הזכות לפרטיות, אשר, כפי שניסחה ג'ולי ליין, מגינה לעיתים קרובות על זכויות שלמות הגוף. ב-Griswold v. בקונטיקט (1965) בית המשפט תמך בזכויותיהן של נשים להשיג אמצעי מניעה (ולפיכך, לשמור על אוטונומיה מבחינת רבייה) ללא הסכמה של בן הזוג. באופן דומה, זכותה של אישה לפרטיות בביצוע הפלות זכתה להגנה על ידי פסק דין רו נגד וייד (1973). ב-McFall v. Shimp (1978), בית משפט בפנסילבניה קבע שלא ניתן לכפות על אדם לתרום מח עצם, גם אם תרומה כזו תציל חיים של אדם אחר.
בית המשפט העליון ביטל פסק דין רו נגד וייד ב-24 ביוני 2022. בית המשפט העליון גם הגן על זכותם של גורמים ממשלתיים לפגוע בשלמות הגוף בנסיבות מסוימות. דוגמאות לכך כוללות חוקים האוסרים על שימוש בסמים, חוקים האוסרים המתת חסד,[11] חוקים המחייבים שימוש בחגורות בטיחות ובקסדות, חיפוש גופני באסירים[12] ובדיקות דם כפויות.[13]
באופן כללי, אמנת הזכויות והחירויות הקנדית מגינה על החירות האישית ועל הזכות שלא להתערב בה. עם זאת, בנסיבות ייחודיות מסוימות עשויה להיות לממשלה הזכות לעקוף זמנית את הזכות לשלמות גופנית על מנת לשמור על חייו של האדם. ניתן לתאר פעולה כזו באמצעות עקרון האוטונומיה הנתמכת,[14] מושג שפותח כדי לתאר מצבים ייחודיים בבריאות הנפש (דוגמאות כוללות האכלה בכפייה של אדם שנמצא בסכנת חיים בשל הפרעת האכילה אנורקסיה נרבוזה, או טיפול זמני באדם שחי עם הפרעה פסיכוטית בעזרת תרופות אנטי פסיכוטיות ).
דוגמה ייחודית אחת לחוק קנדי המקדם את שלמות הגוף היא חוק הסכמת הבריאות של אונטריו. החוק הזה באונטריו קשור ליכולת להסכים לטיפול רפואי. ה-HCCA קובע כי לאדם יש את הזכות להסכים לטיפול או לסרב לו אם יש לו כשירות נפשית. על מנת להיחשב כשיר, אדם חייב להיות בעל יכולת להבין ולהעריך את ההשלכות של ההחלטה הטיפולית. החוק אומר שאדם נחשב כשיר להחלטה לגבי טיפול, קבלה למוסד סיעודי או שירות סיוע אישי אם האדם מסוגל להבין ולהעריך את המידע הרלוונטי לקבלת החלטה כזו.
שני מסמכים בינלאומיים מרכזיים מגנים על זכויות אלה: ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם והאמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות. יתרה מכך האמנה בדבר זכויות אנשים עם מוגבלות, דורשת גם הגנה על שלמות גופנית ונפשית.[15]
{{cite book}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)