שמואל אבן ג'אמע
| השקפה דתית |
יהדות  |
|---|---|
  | |
רבי שמואל בן יעקב אבן ג'אמע היה תלמיד חכם, מילונאי תלמודי ומשורר בגאבס שבצפון אפריקה (כיום בתוניסיה) במאות ה-11 וה-12.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בגאבס למשפחת רבנים. סבו, רבי משה אבן ג'אמע, אביו, רבי יעקב ודודו רבי אברהם, היו כולם תלמידי חכמים שהתכתבו עם רב האי גאון, ואביו היה אב בית דין בגאבס. תלמיד אביו, אך מחשיב גם את רב האי גאון כאחד מרבותיו. שימש כדיין בגאבס, ולאחר פטירת אביו היה אב בית הדין. לצד היותו חכם תלמודי מובהק, רכש השכלה כללית באסטרונומיה, רפואה, פילוסופיה, בלשנות ועוד חכמות, ויש האומרים שאף היה רופא בהכשרתו. בכתביו מזכיר את חכמי אומות העולם כאריסטו, הרמס, גלינוס. כמו כן, שלח לרבי אברהם אבן עזרא אגרת מליצית (הכוללת 157 בתים) בענייני אסטרונומיה, בתוספת שיר נוסף בן 130 בתים והחיבור "חי בן מקיץ". ראב"ע השיב לו, וצירף שירי שבח ארוכים[1], ואף מקונן על מותו[2].
בניו, רבי יהודה, רבי יעקב ורבי משה, היו תלמידי חכמים בולטים בגאבס.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אגרת המופת בכשרות בעלי חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכתבה במקורה בערבית יהודית (בשם "רסאן אלברהן בתדכיה אלחיואן") כתשובה לנדבן בשם משה ישועה אבן עמראן, אשר בקש ממנו לכתוב חיבור על הלכות כשרות בעלי החיים. לוי משער שהספר נכתב בשנת 1108. הספר כולל עשרה פרקים:
- מיני בעלי חיים טמאים וטהורים, לסוגיהם ולשמותם, וכן זיהוי ביצים טהורות. בפרק זה חולק על חלק מהזיהויים של רב סעדיה גאון.
- הזמנים שבהם מותר ואסור לשחוט.
- שחיטת בהמות.
- הלכות הנוגעות לשוחט עצמו. בפרק זה שולל בתוקף את שחיטת הקראים, הצדוקים והביתוסים.
- הלכות סכין השחיטה.
- מקום השחיטה, אופן השחיטה והדברים הפוסלים אותה. בפרק זה מתמודד גם עם הלכותיו של אלדד הדני.
- הלכות טרפות.
- הלכות הכשרת בשר: ניקור והוצאת הדם.
- דינים השייכים בשחיטת חיות ועופות: כיסוי הדם ושחיטת כוי, ושייכותם לאיסור "אותו ואת בנו" ונתינת זרוע, לחיים וקיבה.
- דינים השייכים בדגים וחגבים כשרים.
הספר מאופיין בקיצור רב. סמכותו ההלכתית באה לידי ביטוי בכך שלא אחת הוא חולק על הגאונים (אם כי מפליג לשבחם), וכן במעשה שמביא שפעם אחת הוציא עוף שסבר שהוא טמא מכליהם של היהודים שהכינו אותו לאכילה, והשליך אותו[3].
המקור הערבי מצוי בספריית הבודליאן באוקספורד. מאמר אודותיו פורסם בשנת 1862 על ידי מוריץ שטיינשניידר, ללא זיהוי המחבר. שלמה זלמן חיים הלברשטאם זיהה את המחבר עם רבי שמואל, על סמך השוואות למצטטים קדומים והשוואות לשוניות לספרים אחרים של רבי שמואל. הספר יצא במהדורה חדשה על ידי הרב ניסים לוי, בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים ה'תשע"ח.
חיבורים אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ספר אגור[4] או אלף המגן תלוי עליו - כעין השלמה לספר הערוך. כתבי היד מצויים בפארמה ובקיימברידג', והודפס במלואו לראשונה על ידי שלמה בובר בשנת ה'תרמ"ז. בספר זה מרבה להשתמש בחכמותיו הכלליות לצורך הסבר מושגים תלמודיים.
- כתאב אלזהדה ללמתאמלין פי יקטה אלמתגפלין - ספר מוסר.
- רבי יצחק בן אבא מרי מזכיר חיבור שכתב על מסכת סנהדרין. בובר משער שכתב גם על מסכתות נוספות.
- משיר השבח שכתב אליו רבי אברהם אבן עזרא, משמע שהיה משיב תשובות הלכתיות ("בדתו יבאר תשובות לשואל").
- יהודה לייב דוקעס מייחס אליו את הספר הדקדוקי ראשית לקח המצוי בכתב יד, ואילו שטיינשניידר שולל זיהוי זה[5].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שלמה זלמן חיים הלברשטאם, רבי שמואל אבן ג'אמע והלכות שחיטה בלשון ערבית, הכרמל שנה ג', עמ' 215–216.
- הרב ניסים לוי, אגרת המופת, מוסד הרב קוק, ירושלים ה'תשע"ח, עמ' 19–51.
- גרשי-גרשוני מיכאל, הפרק השמיני מחיבור הראייה על השחיטה (רסאלה' אלברהאן פי תד'כיה' אלחיואן) לר' שמואל בן יעקב מקאבס "אבן גאמע", בתוך: קובץ חצי גבורים פליטת סופרים ט (ניו ג'רזי ה'תשע"ו) פא-קכז.
- שלמה בובר, ספר אגור, לבוב ה'תרמ"ז, עמ' 2–9.
- הרב בנימין רפאל כהן, מלכי תרשיש, ה'תשמ"ו, עמ' כט אות ט.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שלמה בובר, אגור, באתר היברובוקס
שמואל בן יעקב מגאבס, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראו למשל: חכמת הראב"ע כרך ב חלק א עמד 38
- ^ פליישר, קובץ מאמרים, עמ' 47
- ^ עמ' מט-נ במהדורת מוסד הרב קוק
- ^ יש להבדיל בינו לבין ספר האגור של רבי יעקב לנדא, בן המאה ה-15 באיטליה. שם הספר הוא למעשה תרגום של שם המשפחה "ג'אמע" שפירושו "כינוס" או "איסוף".
- ^ ראשית הלקח | כתב יד NNL_ALEPH000065884 | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il