שמיעתנות או אודיזם (מאנגלית: Audism) היא צורה של יכולתנות וסטיגמות המכוונות כלפי חירשים וכבדי שמיעה[1]. יכולתנות היא זלזול ביכולותיהם ובכישוריהם של אנשים עם מוגבלות מעבר למוגבלויותיהם, והחשבתם לנחותים מאלה שאין להם מוגבלות. שמיעתנות היא החשבת חירשים ולקויי שמיעה לנחותים שאינם ראויים להשתלב בחברה השומעת ואפילו תפיסה שלפיה חייהם אומללים.
את המונח המציא טום ל. האמפריז (אנ') בחיבור שכתב בשנת 1975 ופרסם בעבודת הדוקטורט שלו בשנת 1977[2], אך המונח נכנס לשימוש נרחב רק כאשר הפסיכולוג הרלן ליין (אנ') השתמש בו בכתביו. במקור, האמפריז התייחס לשמיעתנות רק בנוגע להתנהגות ועמדות של אנשים בודדים, וליין הרחיב את נושא השמיעתנות וחילק אותו לתפיסות ומעשים במרחב האישי והממסדי, האינדיבידואלי והציבורי[3][4][5].
בתרבות החירשים, תת תרבות היוצאת חוצץ נגד אידיאל השילוב של החירשים בחברה השומעת, משמש המונח "שמיעתנות" עבור התפיסה לפיה רצוי שאדם יהיה שומע וחירשות היא לקות, ששמיעה תקינה עדיפה על שמיעה לקויה ושתיהן עדיפות על חירשות. חברי קהילות חירשים מפרשים תפיסה זו כהיררכיה חברתית מעמדית: אדם שומע עדיף על אדם כבד-שמיעה, ושניהם עדיפים על אדם חירש.
לפי אמונה זו, פיתוח יכולת שמיעה ודיבור אצל תינוקות וילדים חירשים וכבדי שמיעה שקול לפגיעה מכוונת ביכולת שמיעה ודיבור אצל שומעים.
התרבות האינקלוסיבית אינה שותפה לאמונה זו ולא מתנגדת לשיקום בנוסף לרכישת שפת סימנים.
העדפת אדם חירש אשר מדבר בצורה ברורה על אדם חירש אשר אינו מדבר בצורה ברורה מפריעה להזדמנויות של חירשים בשוק העבודה גם כאשר הם למדו לדבר ומעוניינים להשתלב בחברה השומעת.
הפלה מלאכותית של עוברים חירשים,[6] כולל היתר הלכתי, לדעת פוסקים מעטים, לאישה הרה שחלתה באדמת להפיל, כאשר הסיכון לעובר הוא חירשות או עיוורון.[7]
בתרבות החירשים, שם מקובל לראות בהתייחסות לחירשות כלקות התייחסות שמיעתנית, בדיקות סקר בהיריון לאיתור חירשות אצל עוברים נחשבת "רצח עם תרבותי" של תרבות החירשים. בנוסף להתנגדות לניתוחי שתל שבלולי אצל ילדים[8] בגיל המומלץ[9] לניתוח השתל השבלולי, יש חירשים שמחשיבים גם ניתוחי שתל שבלולי כ"רצח עם תרבותי".[10] חירשים המחזיקים בדעות כאלה רואים חשיבות לשימור שפת הסימנים אולם לא בסתירה לאיכות חייו של הילד משום שלדעתם חירשותו אינה לקות כי אם זהות, וטובתו אינה השתלבות בחברה השומעת אלא שהוריו (שהם בדרך כלל שומעים[11]) ילמדו שפת סימנים.
^Harlan Lane, The mask of benevolence: disabling the deaf community, 1st Vintage Books ed, New York: Vintage Books, 1993, ISBN 978-0-679-73614-1
^A chronology of the oppression of sign language in France and the United States. In: H. Lane and F. Grosjean (eds.) Current Perspectives on Sign Language. Hillsdale, NJ: LEA, 1981 French translation: Une chronologie de l'oppression de la langue des signes. Langage, 1980, volume 56, pages 92–124 Harlan L. Lane, "Do Deaf People Have a Disability?" Sign Language Studies volume 2 number 4, 2002. pages 356–379, באתר Project Muse, קיץ 2002 (באנגלית)
^מישל רבל, עורך, סוגיות ביואתיות בנושא אבחון גנטי טרום השרשתי (PGD), המועצה הלאומית לביואתיקה; האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, 2008, עמ' 95;