שמנופוביה

שמנופוביה (באנגלית: Sizeism) היא פחד המופנה כלפי אנשים בעלי עודף משקל, על פי רוב בעקבות תפיסה סטריאוטיפית, אשר לפיה תכונות שליליות ומפחידות משויכות לבעלי עודף משקל. האפליה מתבטאת בהתייחסות מילולית, בפגיעה פיזית או במניעת יחס שוויוני בתחומי החיים השונים[1].

סטיגמות כלפי השמנת יתר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים בעלי משקל עודף נתפשים כפחות פעילים גופנית, לא אינטליגנטיים, עצלים, בלתי מושכים מינית ופחות אתלטים מאנשים בעלי משקל ממוצע. אנשים כבדי-משקל נתפסים גם כחלשי אופי, נהנתנים ובלתי מוסריים, תכונות שעלולות לגרום לכך שאנשים בחברה המודרנית רואים בהשמנת יתר מצב הניתן לשליטה. ישנה אחידות בתגובות החברתיות השליליות מאוכלוסיות מגוונות - כולל אנשים רזים, סטודנטים, עובדי בריאות, עמיתים, הורים, ואפילו כבדי המשקל בעצמם[1].

תחומי ההשפעה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • יחסים בין-אישיים: נמצא כי קרבה לאדם בעל עודף משקל מספיקה כדי "להידבק" בסטיגמה ולחוות את השלכותיה השליליות. אנשים סומכים פחות על אנשים בעלי עודף משקל והם פחות צפויים להיבחר כחברים ושותפים רומנטיים[1].
  • תעסוקה: בהקשרים מקצועיים, נמצאו עדויות על אפליה בכל שלב במחזור התעסוקה, החל במיונים לעבודה ועד לשכר, קבלת תחומי אחריות, קידום, הטבות ופיצויי פיטורין[2]. נראה כי היקף האפליה בפועל עשוי להיות גדול הרבה יותר, בהתחשב בעובדה כי מעט שמנים צפויים להתקבל לעבודה מראש[3]. יתרה מכך, נמצא כי המצאות בקרבה של אנשים כבדי משקל, ללא תלות בעומק הנתפס של הקשר ביניהם, הביא לדירוג פחות טוב בראיונות קבלה לעבודה[1]. בחודש פברואר 2024, פסק בית הדין הארצי לעבודה כי אפליה מחמת משקל בתעסוקה, היא אסורה[4].
  • אפליה ממסדית: אפליה נגד אנשים כבדי משקל קיימת בטיפול רפואי ואצל בעלי מקצוע כגון רופאים, אחים, פסיכולוגים ודיאטנים. לדוגמה, בעלי מקצוע מתחום הרפואה קשרו באופן מובהק עודף משקל עם המושגים רע לעומת טוב ועצלן לעומת בעל מוטיבציה במבחן IAT המודד עמדות מרומזות. לפיכך, עלול להיווצר מצב אשר בו אנשים כבדי משקל פוחדים לפנות לעזרה מקצועית בעקבות מקרים קודמים של אפליה, וכך בעיותיהם מחמירות ואינן מקבלות את הטיפול הנחוץ להן בזמן הנדרש[5].

תפקיד התקשורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר אנשים שמנים מופיעים בסדרות טלוויזיה, הם לרוב יופיעו כדמויות נלעגות. ככל שהדמות יותר "גדולה", כך יהיו לה פחות אינטראקציות עם אנשים ופרטנרים רומנטיים. הדמויות הללו יטו לעזור פחות כאשר יתבקשו לכך וסביר להניח שהם יופיעו בעת אכילה[6]. במספר סדרות שמנים מוצגים כמלאי חיים ושמחים יותר מהרגיל.

השפעות רגשיות והבדלי מגדר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאפליה בשל השמנת היתר עלולות להיות השפעות שליליות רבות בפן הפסיכולוגי והרגשי. המושפעות העיקריות מסטיגמת השמנת היתר הן נשים, הנתונות ללחצים תרבותיים רבים לעמוד באידיאל יופי שאינו עומד בקנה אחד עם הגוף הנשי הממוצע[7]. 

דיבור שמן (Fat Talk)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונח המתייחס לתופעה רווחת בעיקר בשיחות בין נשים, אשר כוללת הערות מזלזלות אודות הופעתם החיצונית של אנשים, בניסיון להקל על הדאגות בנוגע לדימוי הגוף של אדם לגבי הגוף שלו או של עמיתו לשיחה. דיבור שמן משרת מספר תפקידים, כולל שחרור של אשמה, סימון שיוך קבוצתי, מתן תוקף חברתי, הסוואה של נושאים בסיסיים אחרים, ומאפשר שליטה חברתית. סקירת 24 מחקרים שבהם הנבדקים היו ילדים, מתבגרים ומבוגרים, מצאה קשר שלילי בין שיחת שומן לבין שביעות רצון מגופם של אלו העוסקים בה. הקשר בין הפרעת דימוי גוף לדיבור שמן נראה דו-כיווני, עם ממצאים המעידים על כך שעיסוק בשיחת שומן מגביר את אי-שביעות הרצון של נשים מגופן ואת רמות ההפנמה של אידיאל היופי הרזה[7].

תאוריית ההחפצה (Objectification theory)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריה זו מציעה שבחברה שבה נשים מוערכות על פי הופעתן, חשיפה מתמשכת בסביבתן ובתקשורת לנשים רזות עלולה להוביל נשים לאימוץ האידיאלים של המראה הזה, ובסופו של דבר הן תופסות נקודת מבט חיצונית על גופן (Objectification). הן רואות, מפקחות, ושופטות את המראה שלהן לעומת המראה האידיאלי. בהינתן העובדה שהסטנדרט החברתי המערבי אינו מציאותי עבור רוב הנשים, הערכות חיצוניות לגבי המראה שלהן עלולות לקדם רגשות של אי שביעות רצון, בושה וחרדה של נשים בנוגע לגופן[8].

לפיכך, אנשים שגופם אינו עומד בדרישות הרזון התרבותיות, עלולים לחוש תחושות אכזבה ואשמה תמידית מגופם. גם אנשים אשר מצליחים לרזות ולהתאים את עצמם למודל היופי, נמצאים לרוב במשטר קפדני מאוד ובסוג של מלחמה מתמדת אל מול גופם. נמצא כי אנשים כבדי משקל מועדים להיות בעלי דימוי גוף נמוך יותר מאנשים בעלי משקל ממוצע[9]. בנוסף, נמצא כי ככל שמשקלם של אנשים גבוה יותר, כך ההערכה העצמית שלהם יורדת[10].

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 .Hebl, M. R., & Mannix, L. M., The weight of obesity in evaluating others: A mere proximity effect, Personality and Social Psychology Bulletin 29, 2003, עמ' 28-38
  2. ^ Zee, Renate van der (2017-08-30). "Demoted or dismissed because of your weight? The reality of the size ceiling". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2019-03-23.
  3. ^ .Roehling, M., Weight-based discrimination in employment: Psychological and legal aspects, Personnel Psychology 52, 1999, עמ' 969-1016
  4. ^ ע"ע 34220-10-21, משה ליפלס - ההתאחדות לכדורגל בישראל; ניתן ביום 21.2.2024.
  5. ^ 3. Schwartz, M. B., Chambliss, H. O. N., Brownell, K. D., Blair, S. N., & Billington, C., Weight bias among health professionals specializing in obesity, Obesity research 11, 2003, עמ' 1033-1039
  6. ^ 4. Greenberg, B. S., Eastin, M., Hofschire, L., Lachlan, K., & Brownell, K. D., Portrayals of overweight and obese individuals on commercial television, American journal of public health 93, 2003, עמ' 1342-1348
  7. ^ 1 2 5. Mills, J. ,& Fuller-Tyszkiewicz, M., Talk and Body Image Disturbance: A Systematic Review and Meta-Analysis., Psychology of Women Quarterly 41, 2017, עמ' 114-129
  8. ^ .Fredrickson, B. L., & Roberts, T. A., Objectification theory: Toward understanding women's lived experiences and mental health risks, Psychology of women quarterly 21, 1997, עמ' 173-206
  9. ^ .Tiwari, G. K., & Kumar, S, Psychology and body image: A review, Shodh Prerak 5, 2015, עמ' 1-9
  10. ^ .Miller, C. T., & Downey, K. T., A meta-analysis of heavyweight and self-esteem, Personality and Social Psychology Review 3, 1999, עמ' 68-84