שמקל

הופעה של שמקל בהמפשייר קולג' ב-2012

שמקלאנגלית: Schmekel; ביידיש: שמעקל; מילולית: פין קטן[1]) הייתה להקת כליזמר פולק פאנק טרנסית יהודית מברוקלין, ניו יורק שהוציאה שירים סאטירים. שירם "FTM at the DMV" משנת 2013 זכה ליותר מ־400,000 השמעות בספוטיפיי נכון ל־2024.[2]

הרעיון להקמת הלהקה עלה ב-2010 כבדיחה של הסולן והגיטריסט לוסיאן קאהן (Lucian Kahn), בזמן שישב בדיינר עם הבסיסט נוגה שוורץ (Nogga Schwartz) והקלידן ריקי ריוט (Ricky Riot, שם הבמה של איתי גל)[1], אבל הרעיון צבר תאוצה ותוך שבועות ספורים צירפו אליהם גם את המתופף שמחה הלפרט־הנסון (Simcha Halpert-Hanson).[3]

שמקל הייתה אחת מנציגות התנועה התרבותית "קוויר יידישקייט",[4] מכיוון שמילות השירים שלהם כוללות התייחסויות לחגים יהודיים, ואלבומם הראשון התחיל בתקיעת שופר שהפכה ללשיר פאנק. שירים אחרים שלהם שואבים השראה ממזמורים יהודיים מסורתיים כמו חד גדיא, מעוז צור ו"על חטא שחטאנו",[5] לצד התייחסות לקשיים שלהם בשמירת מצוות ולחוויות שלהם בבית הכנסת כאנשים טרנסג'נדרים.[6] ההשראה שלהם ליצירה היו פרנק זאפה מצד אחד, ומל ברוקס מהצד השני.[1]

ב-2014 התפרקה הלהקה, לאחר שחבריה החליטו להתמקד בפרויקטים אחרים.[7]

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Queers On Rye - דצמבר 2011.
  • The Whale That Ate Jonah (Schmekel Music) - אוקטובר 2013.

אזכורים בספרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברומן The Days of Anna Madrigal מתוך סדרת הספרים "סיפורי סן פרנסיסקו" (Tales of the City) מאת ארמיסטד מופין מוזכר סולן הלהקה.[8]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 Hugh Ryan, Schmekel, a Band Born as a Laugh, New York Times, ‏25 בנובמבר 2011
  2. ^ FTM at the DMV באתר ספוטיפיי.
  3. ^ רועי יולדוס רוזנצוייג, "מיוחדת במינה: להקת כלייזמר של טרנסג'נדרים כובשת את ניו יורק" (מאקו, 27/11/11).
  4. ^ Transgender Jews May Be Nothing New, The Forward, ‏2011-10-19 (באנגלית)
  5. ^ Eliahu Adelman, ‘I’m Sorry, It’s Yom Kippur’: Atonement through Punk (and Traditional Jewish Music), jewish-music.huji.ac.il
  6. ^ Sigal Samuel, In the Recording Studio With Schmekel, the Transgender Jewish Punk Band
  7. ^ Naomi Zeveloff, "So Long, Schmekel" בתוך: Forward. פורסם ב-1 באפריל 2014.
  8. ^ ארמיסטד מופין, The Days of Anna Madrigal. ניו יורק, 2014. עמ' 84-85.