שפה יְלידית, או שפה אוטוכְֿתוֹנית, היא שפה שמקוֹרהּ בַמקום הנידון ואשר מדוברת בפי ילידי המקום. היא מדוברת או דוּבּרה בפי קהילה מובחנת מבחינה לשונית, אשר מקורה באזור זה. שפות ילידיות אינן בהכרח שפות לאומיות, אך הן עשויות להיות כאלה, לדוגמה: איימרה, שפתם של בני איימרה, נחשבת שפה רשמית בבוליביה. כמו כן, השפות הלאומיות אינן בהכרח ילידיות למדינה.
שפותיהם של עמים ילידיים רבים ברחבי העולם נתונות בסכנת הכחדה, שכן הדוברים חדלו מהעברת שפות אבותיהם לדור הבא ובמקום זאת הם משתמשים בשפת הרוב, כחלק מתהליך נרחב יותר של אימוץ תרבות הרוב במרחב המחיה שלהם. יתר על כן, שפות מקומיות רבות היו נתונות לתהליך הכחדת שפה.[1] מתוך הכרה בפגיעותן של השפות הילידיות, האו"ם הכריז על "השנה הבינלאומית של השפות הילידיות", "כדי להפנות את תשומת הלב לאובדן הקריטי של השפות הילידיות ולצורך הדחוף לשמר, להחיות ולקדם שפות ילידיות."[2]
שפות ילידיות נעלמות מסיבות שונות, כולל הכחדה המונית של קהילות שלמות שדיברו את השפה, למשל על ידי אסון טבע או רצח עם; קהילות מזדקנות שבהן השפה לא מועברת הלאה לדור הבא; או בשל מדיניות תכנון שפה דכאנית ששמה לה למטרה למגר שפות.[3] באמריקה הצפונית, מאז שנת 1600, נעלמו לפחות 52 שפות ילידיות. יש כיום יותר מ-7,000 שפות בעולם, אך רבות מהן עדיין לא תועדו, כיוון שהן מדוברות בפי שבטים באזורים מרוחקים בעולם או קשים לגישה. ההערכה היא, כי קיימות כיום 6,809 שפות "חיות" בעולם, ומעל 90% מהן בעלות פחות מ-100,000 דוברים. המשמעות היא שכ-6,100 שפות עומדות בסכנת הכחדה בלתי נמנעת. חלק מהשפות קרובות מאוד להיעלמות:
ידוע על 46 שפות אשר להן דובר ילידי בודד, ואילו ל-357 שפות יש פחות מ-50 דוברים [מתוך השפות המתועדות בלבד]. סביר יותר ששפות נדירות יַראו דעיכה מאשר שפות שכיחות יותר. [4]
במדינת אוקלהומה בארצות הברית ניתן לחזות בדוגמה לאובדן שפה בעולם המפותח. אוקלהומה מתגאה בצפיפות הגבוהה ביותר של שפות ילידיות בארצות הברית. נתון זה כולל שפות המדוברות במקור בָאזור, כמו גם שפות של שבטים ילידיים מאזורים אחרים בארצות הברית לאחר שהועתקו בכוח לשמורות שם.[5] ממשלת ארצות הברית דחקה את בני שבט היוּצ'י מאדמתם הילידית בטנסי לאוקלהומה בתחילת המאה התשע-עשרה. עד תחילת המאה העשרים, רוב בני היוצ'י דיברו את שפתם באופן שוטף. אז פנימיות ממשלתיות הענישו קשות תלמידים אמריקאים ילידים ("אינדיאנים") שהשתמשו בשפותיהם הילידיות. כדי להימנע ממכות ומעונשים אחרים, ילדי היוצ'י וילדי שבטים אינדיאנים אחרים נטשו את שפות האם שלהם לטובת אנגלית.
ב-2005, רק חמישה בני יוצ'י קשישים שלטו בשפה. דוברים אלה דיברו יוצ'י בצורה שוטפת לפני שהלכו לבית הספר, ושמרו על השפה על אף לחץ עז להפסיק להשתמש בה.[6]
המצב הזה לא היה רק באוקלהומה: בשפלה הצפון-מערבית של ארצות הברית לא נותרו כיום דוברים משפות השבטים הילידיים מאזור זה וצפונה עד קולומביה הבריטית.
שמורת סִילֵץ באורגון, שהוקמה ב-1855, הייתה ביתה של השפה בסכנת הכחדה טוֹלוֹוָּה (סילץ די-ני) . בשמורה הוחזקו בני 27 קבוצות אינדיאניות שונות שדיברו בשפות רבות. על מנת לתקשר, אנשים אימצו את עגת צ'ינוּק, שהיא לשון פידג'ין (שפה היברידית) שנוצרה באופן ספונטני מִרכיבים מהשפות השונות. השימוש בעגת צ'ינוּק ונוכחותה המוגברת של האנגלית הביאו להידלדלות מספר דוברי השפות הילידיות בשמורה.[6]
גם שבטים אמריקאים ילידיים אחרים הוכנסו בכוח לבתי ספר ממשלתיים ולשמורות. גם אליהם התאכזרו אם לא נהיו "מתורבתים", כלומר לא הלכו לכנסיות נוצריות ולא דיברו אנגלית. הם אולצו לוותר על האמונות הדתיות ועל השפות שלהם. כיום, אינדיאנים מנסים להשיב חלק ממורשתם האבודה. הם מתכנסים בטקסי "פאו-וואו" ובהם חולקים תרבות, סיפורים, תרופות, ריקודים, מוזיקה, מקצבים, מתכונים ומורשת עם כל מי שרוצה ללמוד.
בינואר 2008, באנקורג' שבאלסקה, התכנסו חברים וקרובי משפחה כדי להיפרד ממארי סמית ג'ונס בת ה-89, מנהיגה אהובה בקהילתה. "כאשר הם נפרדים ממנה, הם נפרדים גם משפת אייק, מכיוון שמארי הייתה הדוברת השוטפת האחרונה של השפה".[7]
מאות שפות ילידיות ברחבי העולם נלמדות באמצעים קונבנציונליים, כולל אוצר מילים, דקדוק, קריאת טקסטים ושימוש בהקלטות.[8]
עם זאת, את רוב השפות הילידיות האחרות, כ-6,000, ניתן ללמוד עד רמה כלשהי באמצעות האזנה להקלטות שנעשו למטרות אחרות, כגון טקסטים דתיים שעבורם ניתן למצוא תרגומים בשפות ידועות יותר.[9][10]
המונח "שפת אוצר" הוצע על ידי בני הראמה, עם ילידי בחוף המזרחי של ניקרגואה, כחלופה למונחים "שפת מורשת", "שפה ילידית" ו"שפה אתנית", כיוון ששמות אלה נחשבים כינויי גנאי בהקשר המקומי.[11] המונח "שפת אוצר" משמש כעת גם בהקשר של אירועי סיפור-סיפורים ציבוריים.[12]
המונח "שפת אוצר" משקף את שאיפתם של הדוברים לקיים את השימוש בשפת אמם גם בעתיד:
"המושג 'אוצר' מתאים לרעיון של משהו שנקבר וכמעט אבד, אך נגלה מחדש וכעת חשוף ומשתפים אותו. וגם המילה 'אוצר' עוררה את התפיסה של משהו השייך בלעדית לבני הראמה, שכעת מעניקים לו ערך אמיתי ונלהבים וגאים להיות מסוגלים להראותו לאחרים."[13]
לפיכך, המונח "שפת אוצר" יכול להיחשב כנפרד מהמונח "שפה בסכנת הכחדה", שעבורו קיימים קריטריונים אובייקטיביים, או מ"שפת מורשת" המתאר מצב סופי של שפה, אשר דובריה מיומנים בה פחות מאשר בשפה דומיננטית.[14]
{{cite web}}
: (עזרה).
{{cite web}}
: (עזרה).
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)