שקיפות (מנהל)
שקיפות מנהלתית מתארת התנהלות של ארגון בצורה כזו המאפשרת גישה למאגרי מידע של הארגון, כגון: התנהלות פיננסית, פרוטוקולים, סטטיסטיקות, תקנות וחוקים, מזכרים, ישיבות פתוחות ודרכי פעולה. השקיפות יכולה להתבטא בעוצמות שונות, למשל ייתכן שרק לחברי/עובדי הארגון תהיה גישה לכל או לחלק ממאגרי המידע, וייתכן שגם לאנשים מחוץ לארגון תהיה גישה לכל או לחלק מהמידע. כמו כן משך הזמן שבו מידע נשאר מפורסם יכול להישתנות. השימוש במילה שקיפות מתקשר בדרך כלל לפתיחות, ללקיחת אחריות, לתקשורתיות, לביקורת עצמית ולחוק חופש המידע.
שקיפות משחררת ארגון מחשדות בהתנהלות לא כשרה. לדוגמה, ישנן הרבה עמותות רשומות אשר מפרסמות את הדו"חות הפיננסיים שלהן על מנת להגביר את אמון התורמים להן. השקיפות מאפשרת ליותר אנשים להיחשף להתנהלות הארגון ובכך היא מאפשרת יותר ביקורת בונה.
שקיפות לא בהכרח מתאימה לארגונים עסקיים אשר מתנהלים בסביבה תחרותית בה שחרור של ידע עסקי עלול לפגום בפוטנציאל הרווח של הארגון. היא גם לא מתאימה ליישום מלא במנגנוני ביטחון של מדינה שבהם יש צורך לשמור על סודיות המודיעין והפעולות.
שימושים עיקריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המונח שקיפות מושאל מתוך התחום הפיזי, המתאר חומר אשר מאפשר דרכו מעבר קרני אור.
שקיפות בנקאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]שקיפות בנקאית וחשיפה של פעילויות בנקאיות מוצעת על מנת למנוע משברים בנקאיים עתידיים[1], תופעות של שוק שחור, הלבנת כספים, העלמת מס והונאות אחרות. יש המציעים לאלץ בנקים לחשוף מידע בנוגע למדיניות ההלוואות וההשקעות שלהם באזורים מקופחים, כחלק מהמאבק נגד הדרה כלכלית.
שקיפות בשכר
[עריכת קוד מקור | עריכה]שקיפות בשכר יכולה להתבטא בחשיפת אחוז הוצאות הארגון על משכורות מתוך סך ההוצאות, חשיפה מפורטת של שכר העובדים, או חשיפת השכר של מקבלי המשכורות הגבוהות ביותר בארגון. מטרתה של שקיפות שכר היא לעודד חלוקה צודקת של משאבי הארגון. מרבית ממשלות העולם מנהיגות שקיפות בשכר בעבודות ממשלתיות, מתוך העיקרון שלמשלמי המיסים יש זכות לדעת באיזה צורה מנוצל כספם.
בישראל, מוסדות ללא כוונת רווח מחויבים לחשוף את חמשת מקבלי השכר הגבוה ביותר בארגון. בנורווגיה, הרשויות מפרסמות מדי שנה "רשימת מס", שהיא פרסום רשמי שחושף את ההכנסה השנתית והעושר הכללי של כל משלם מיסים[2].
שקיפות רדיקלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]שקיפות רדיקלית היא שיטה ניהולית, בה כל תהליכי קבלת ההחלטות נעשים בצורה ציבורית, כך שכל מי שחפץ, יכול לראות כיצד התקבלו ההחלטות. משמעות הדבר היא שכל מסמכי הטיוטה, כל הטיעונים בעד ונגד ההצעה, ההחלטות בנוגע לתהליך קבלת ההחלטות עצמו, כל ההחלטות הכלכליות, מפורסמות לציבור ומאורכבים כך שהציבור יכול לראותם. שיטה זו מונהגת בכל מיזמי ויקימדיה, לרבות ויקיפדיה.
שקיפות שלטונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפוליטיקה, שקיפות היא אמצעי למאבק בשחיתות שלטונית, ולשמירה על אמינותם של נבחרי הציבור. כאשר ישיבות הממשלה פתוחות לתקשורת, כאשר התקציב זמין לקריאה על ידי הציבור, כאשר חוקים, תקנות והחלטות פתוחים לדיון ציבורי, הממשל נתפס כשקוף, וקטנים הסיכויים לניצול לרעה של סמכויות הממשלה.
בישראל, פועלים מספר ארגונים לקידום שקיפות שלטונית וביניהם התנועה לחופש המידע, הסדנא לידע ציבורי, המשמר החברתי, המכון הישראלי לדמוקרטיה, המיזם "100 ימים של שקיפות" ועמותת שקיפות בינלאומית ישראל - שבי"ל[3]. ברמת השלטון המקומי, אחד מבין הפרויקטים השונים של עמותת שבי"ל הוא מדד שקיפות הרשויות המקומיות[4] בו נבחנת מידת הנגשת המידע בפועל לתושבים ואתו הן מחויבות על פי חוק חופש המידע לספק. בנוסף, פיתחה סיעת האופוזיציה בעיריית תל אביב, עיר לכולנו, את ה"תקציבולטור", תוכנה שמאפשרת לתושבים לבחון ולחפש נתונים בתקציב העירייה, וכך הגדילה את השקיפות של עיריית תל אביב[5].
בשנת 2011 הוקמה היחידה הממשלתית לחופש המידע בהחלטת ממשלה 2950 מיום 6.3.21 בעניין יישום חוק חופש המידע-1998: הגברת השקיפות ברשויות הציבוריות. היחידה פועלת במספר מישורים ליישום החוק וביניהם קביעת נהלים, בירור תלונות, הכשרת ממונים על חופש המידע, ייעוץ משפטי והעלאת מודעות הציבור לזכויותיו. היחידה מפרסמת מדי שנה דוחות על יישום החוק במשרדי הממשלה וברשויות המקומיות.
בכנסת ה-20 הוקמה ועדת שקיפות מיוחדת, או בשמה המלא "הוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור" בראשותה של חברת הכנסת סתיו שפיר מהמחנה הציוני. עד לחודש אוקטובר 2016 קיימה ועדה זו כ-60 דיונים. במהלך דיוני הוועדה נחשפו כשלים בהתקשרויות ובעריכת מכרזים של הממשלה מול חברות פרטיות לרבות חברות ייעוץ, הועלו סוגיות הקשורות למנהלת תנופה אשר הייתה אמונה על מפוני גוש קטיף ויישובי צפון השומרון וכן נדונו סוגיות הקשורות להיעדר שקיפות בנתוני הדיור הציבורי.
בארצות הברית, ביומו הראשון בתפקיד, הנשיא ברק אובמה, הוציא מזכר[6], בו הצהיר על מחויבות חסרת תקדים של ממשלו לפתיחות ושקיפות הממשל. דוגמה ליישום מדיניות זו הוא אתר data.gov שמספק נגישות ציבורית למסמכים ומידע ממשלתי[7].
אחת מההתבטאויות המפורסמות בהקשר זה נאמרה על ידי שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית, לואי ברנדייס באומרו: "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר" (1914), באומרו כך התווה את עקרון השקיפות במערכות הציבוריות כתרופה לשחיתות.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שקיפות בינלאומית ישראל
- שקיפות המערכת הציבורית מאת ד"ר דוד סיון
- אתר התנועה לחופש המידע
- אתר הסנדא לידע ציבורי
- אתר המשמר החברתי
- אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
- אתר 100 ימים של שקיפות
- כהן, ניסים (2013). "כוחה של מומחיות? על יחסי הגומלין בין פוליטיקאים לפקידים ושקיפות בתהליך התקצוב ועל אגף התקציבים באוצר ומדיניות הבריאות בישראל", ביטחון סוציאלי, 91
תומר אביטל, מור רובינשטיין, האם מתקרב סופם של סודות הפוליטיקאים?, באתר TheMarker, 27 במאי 2016- עמנואל גרוס, דרושה מהפכת שקיפות, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2017
- שקיפות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
