תא ההדחות (2011)
| תא ההדחות (2011) | ||
|---|---|---|
 הפוסטר הרשמי של האירוע בכיכובו של אדג' | ||
| מידע | ||
| ארגון | WWE | |
| מותג(ים) | Raw סמאקדאון | |
| תאריך | 20 בפברואר 2011 | |
| עיר | אוקלנד, קליפורניה | |
| אולם | אורקל ארנה | |
| מספר צופים | 11,500 | |
| שיר (י) הנושא | "Ignition" בביצוע TobyMac | |
| סדרת אירועי שלם וצפה של ה-WWE | ||
| רויאל ראמבל | תא ההדחות (2011) |
רסלמניה 27 |
| סדרת אירועי תא ההדחות | ||
| 2010 | תא ההדחות (2011) |
2012 |
תא ההדחות (2011) היה אחד מאירועי השלם וצפה של ארגון ההיאבקות האמריקאי, ה-WWE. האירוע כלל את שני המותגים (Raw וסמאקדאון) ונערך ב-20 בפברואר 2011, באולם האורקל ארנה שבאוקלנד, קליפורניה. האירוע היה האירוע השני בסדרת אירועי תא ההדחות.
שישה קרבות התנהלו באירוע, כולל אחד ששימש כקרב חושך (קרב שלא שודר בטלוויזיה). בקרב המרכזי, ג'ון סינה ניצח את CM פאנק, ג'ון מוריסון, R-טרות', רנדי אורטון ושיימוס בקרב תא ההדחות אשר קבע את הטוען לכתר לאליפות ה-WWE ברסלמניה 27. בקרב תא ההדחות של סמאקדאון, אדג' ניצח את ביג שואו, דרו מקינטייר, קיין, ריי מיסטריו ווייד בארט ושמר על אליפות העולם במשקל כבד. עוד ברשימת הקרבות, המיז ניצח את ג'רי לולר ושמר על אליפות ה-WWE, The Corre (הית' סלייטר וג'סטין גבריאל) ניצחו את סנטינו מארלה וולדימיר קוזלוב וזכו באליפות הזוגות של ה-WWE.
שיעור הקנייה של האירוע בטלוויזיה היה 212,000, נתון נמוך משיעור הקנייה של אירוע תא ההדחות של השנה הקודמת אשר עמד על 287,000.
הפקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]תא ההדחות הוא אירוע שלם וצפה שנערך לראשונה בשנת 2010. האירוע של שנת 2011 יצר את סדרת אירועי תא ההדחות, כשכלל מתאבקים משני המותגים: Raw וסמאקדאון, בנוסף להיותו האירוע השני בסדרה. הרעיון שעמד מאחורי האירוע הוא שהיו לו שני קרבות מרכזיים שהתקיימו בתוך מבנה "תא ההדחות" כאשר חגורת האליפות הוגנה במסגרת קרב זה או שקרב זה קבע את הטוען לכתר במועד עתידי.
מאז שנת 2011, האירוע משווק בגרמניה בשם "אין יציאה" (בגרמנית: Kein Entkommen), כדי למנוע כל דמיון ואזכור של תאי הגזים ששומשו במהלך השואה במסגרת מלחמת העולם השנייה.[1][2]
עלילות
[עריכת קוד מקור | עריכה]האירוע כלל קרבות שנבעו מעלילות מתוסרטות גם מ-Raw וגם מסמאקדאון.
לאחר שהמיז זכה באליפות ה-WWE בנובמבר 2010, פרשן התוכנית Raw, ג'רי לולר, ביקר את מעשיו של המיז, כשפדה את מזוודת הכסף בבנק שלו על האלוף לשעבר, רנדי אורטון, שהיה פצוע. לולר הפסיד למיז בקרב TLC לאחר שעמיתו לשולחן השדרנים, מייקל קול, עצר אותו מלטפס במעלה הסולם. ב-31 בינואר בתוכנית Raw, הג'נרל מנג'ר של התוכנית הכריז על קיומו של ראמבל אשר יקבע את הטוען לכתר לאליפות ה-WWE באירוע תא ההדחות, כשהמפסידים בקרב יכנסו אוטומטית לקרב תא ההדחות אשר יקבע את המועמד הבא לתואר באירוע רסלמניה 27. המשתתפים בראמבל היו CM פאנק, רנדי אורטון, המלך שיימוס, ג'ון מוריסון, ג'ון סינה, ג'רי לולר ו-R-טרות'. לולר ניצח בקרב הראמבל לאחר שהדיח אחרון את שיימוס וכתוצאה מכך השיג לעצמו קרב על התואר באירוע תא ההדחות, בעוד שיתר המשתתפים בקרב הוכרזו לקרב תא ההדחות של Raw באירוע.
באירוע הרויאל ראמבל, אלברטו דל ריו זכה בקרב הרויאל ראמבל המסורתי, מה שזיכה אותו להתחרות על אליפות עולם שירצה באירוע הרסלמניה של אותה השנה. לאחר מכן, הוא הכריז על כך שהוא יאבק על אליפות העולם במשקל כבד, שהוחזקה בידי אדג'. באותה התקופה אדג' היה מעורב בפיוד נגד דולף זיגלר ועם אשתו לשעבר (כחלק מהעלילה), ויקי גררו, שלפי התסריט יצאה עם זיגלר. בשבוע שלפני אירוע תא ההדחות, אדג' וקלי קלי ניצחו את לייקול (ליילה אל ומישל מק'קול), כשלאחר מכן גאררו פיטרה את קלי קלי. האחרונה הוחזרה לארגון על ידי טדי לונג, ולאחר מכן גאררו הותקפה על ידי קלי, אך לייקול השיבו בחזרה עד שטריש סטרטוס נחלצה לעזרת קלי. בתוכנית סמאקדאון האחרונה לפני האירוע, גאררו ששימשה כג'נרל מנג'רית לטענתה הפשיטה את אדג' מתואר האליפות והעניקה אותו לזיגלר. לעומת זאת, הג'נרל מנג'ר האמיתי, טדי לונג, השיב אל אדג' את התואר. לאחר מכן, הוכרז על קיום קרב תא ההדחות על אליפות ה-WWE באירוע, כשהמשתתפים בו היו האלוף, אדג', ביג שואו, קיין, ריי מיסטריו, וייד בארט ודרו מקינטייר.
אירוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]| תפקיד: | שם: |
|---|---|
| צוות השידור באנגלית | מייקל קול |
| ג'וש מתיוז | |
| בוקר טי | |
| צוות השידור בספרדית | קרלוס קבררה |
| הוגו סבינוביץ' | |
| מראיינים | מאט סטרייקר |
| טוד גרישם | |
| כרוזים | ג'סטין רוברטס |
| טוני צ'ימל | |
| שופטים | מייק קיודה |
| ג'ון קון | |
| סקוט ארמסטרונג | |
| ג'סטין קינג | |
| צ'אד פטון |
לפני שהאירוע שודר בשיטת ה"שלם וצפה", התקיים קרב חושך (קרב שאינו שודר בטלוויזיה), שבו דניאל בריאן ניצח את טד דיביאסי כתוצאה מהכנעה והגן בהצלחה על אליפות ארצות הברית.
קרבות מקדימים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האירוע עצמו נפתח בקרב בין אלברטו דל ריו לאלוף הבין יבשתי, קופי קינגסטון, שאינו היה על התואר של האחרון. בסיום, דל ריו הכריח את קינגסטון להיכנע לתרגיל הקרוס ארמברייקר אשר העניק לו את הניצחון בקרב.
בקרב שבא לאחר מכן, אדג' הגן על אליפות העולם במשקל כבד בקרב תא ההדחות נגד ביג שואו, דרו מקינטייר, קיין, ריי מיסטיריו ווייד בארט. אדג' ומיסטיריו החלו את הקרב ראשונים כאשר בארט נכנס כמספר השלישי, קיין כמספר הבא, מקינטייר כמספר החמישי וביג שואו כמספר האחרון. בארט הודח על ידי ביג שואו לאחר שהאחרון ביצע עליו את אגרוף ה-KO שלו. לאחר שתי דקות, ביג שואו מצא את עצמו מודח בידי קיין לאחר שביצע עליו את מהלך הצ'וקסלאם. מקינטייר הודח גם הוא על ידי קיין, כשביצע עליו את מהלך הצ'וקסלאם. אז, קיין הודח על ידי אדג', שביצע עליו את מהלך הספיר. לאחר מכן, אדג' ומיסטיריו נשארו אחרונים בקרב, כשאדג' ביצע על מיסטיריו את מהלך הספיר, שלא השיג לו את הניצחון בקרב. מנגד, מיסטיריו ביצע על אדג' את מהלך ה-619 ואת הסלינגשוט ספלאש, כשניסיון ההצמדה שבא לאחר מכן לא צלח. מיסטיריו ביצע פעם נוספת את מהלך ה-619, ואז טיפס לחבל העליון כדי לקפוץ עליו. לעומת זאת, אדג' ביצע עליו את מהלך הספיר בעודו באוויר כדי להדיח אותו ולשמור על התואר בהצלחה. לאחר הקרב, אלברטו דל ריו תקף את אדג', אך כריסטיאן חזר ותקף בתגובה את דל ריו ואף הדף אותו בעזרת מהלך ה-Killswitch.
לאחר מכן, סנטינו מארלה וולדימיר קוזלוב הגנו על אליפות הזוגות של ה-WWE נגד The Corre (הית' סלייטר וג'סטין גבריאל). בסיום, גבריאל ביצע על קוזלוב את מהלך ה-450 ספלאש כדי לנצח בקרב ולזכות בחגורות האליפות.
בקרב הלפני אחרון, המיז (שלווה לקרב על ידי אלכס ריילי) הגן על אליפות ה-WWE נגד ג'רי לולר. במהלך הקרב, לולר ביצע על המיז את מהלך ה-Diving Fist Drop, אך בניסיון ההצמדה שבא לאחר מכן, האחרון הניח את רגלו על החבל כדי לעצור את הספירה. בסיום, המיז ביצע על לולר את מהלך הסיום שלו, הסקול קראשינג פינאלי, כדי לנצח בקרב ולהגן על התואר בהצלחה.
הקרב המרכזי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקרב המרכזי היה קרב תא ההדחות של Raw אשר הכיל את CM פאנק, ג'ון סינה, ג'ון מוריסון, המלך שיימוס, רנדי אורטון ו-R-טרות' וקבע את הטוען לכתר לאליפות ה-WWE ברסלמניה 27. שיימוס ומוריסון פתחו את הקרב. אורטון נכנס כמספר השלישי ופאנק הבא אחריו. עם זאת, התא של פאנק לא נפתח, מה שאיפשר לאורטון לתקוף אותו. פאנק הודח על ידי אורטון לאחר שהאחרון ביצע עליו את מהלך ה-RKO. מנגד, הג'נרל מנג'ר האנונימי של Raw הכריז שפאנק יחזור לקרב. סינה נכנס הבא בתור ולאחר מכן R-טרות'. טרות' הודח על ידי שיימוס לאחר שביצע עליו את מהלך הברוג קיק. פאנק נכנס פעם נוספת לקרב, כשהפעם הוא הדיח את אורטון לאחר ביצוע מהלך ה-GTS. מוריסון הדיח את שיימוס לאחר שביצע עליו קרוסבאדי מגג הכלוב. לאחר מכן, מוריסון מצא את עצמו מודח בידי פאנק, שביצע עליו את מהלך ה-GTS. סינה ביצע את מהלך הסיום שלו, אטיטיוד אדג'סטמנט, והדיח את פאנק מהקרב, מה שהקנה לו את הזכות להתחרות על אליפות ה-WWE ברסלמניה 27.
תוצאה לאורך זמן
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שהפך לטוען לכתר לאליפות ה-WWE, ג'ון סינה התחרה נגד המיז על התואר ברסלמניה 27. הקרב הסתיים בספירת חוץ כפולה, אך הרוק, השתמש בכוחו כמנחה האירוע כדי לאתחל את הקרב תחת קרב ללא חוקים וללא ספירות חוץ. המיז ניצח את סינה ושמר על תוארו לאחר שהרוק הכה את סינה בעזרת מהלך הרוק בוטום. זה הוביל לקיום קרב בין סינה להרוק ברסלמניה 28.
לאחר תא ההדחות, אדג' הגן בהצלחה על אליפות העולם במשקל כבד נגד אלברטו דל ריו ברסלמניה 27. ב-11 באפריל, אדג' פרש מהיאבקות עקב פציעת צוואר וכתוצאה מכך הוא נאלץ לוותר על התואר ארבעה ימים לאחר מכן בתוכנית סמאקדאון. חברו הטוב ביותר של אדג', כריסטיאן, זכה בחגורת האליפות הפנויה, כשניצח את דל ריו באירוע חוקי אקסטרים.
תוצאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מס' | תוצאות | התניות | זמן |
|---|---|---|---|
| D1 | דניאל בריאן (א) ניצח את טד דיביאסי בהכנעה | קרב יחידים על אליפות ארצות הברית | - |
| 2 | אלברטו דל ריו (עם ריקרדו רודריגז) ניצח את קופי קינגסטון בהכנעה | קרב יחידים[3] | 10:30 |
| 3 | אדג' (א) ניצח את ביג שואו, דרו מקינטייר, קיין, ריי מיסטריו ווייד בארט | קרב תא ההדחות על אליפות העולם במשקל כבד[3] | 31:30 |
| 4 | The Corre (הית' סלייטר וג'סטין גבריאל) (עם איזיקיאל ג'קסון) ניצחו את סנטינו מארלה וולדימיר קוזלוב (א) (עם טמינה סנוקה) | קרב זוגות על אליפות הזוגות של ה-WWE[3] | 05:08 |
| 5 | המיז (א) (עם אלכס ריילי) ניצח את ג'רי לולר | קרב יחידים על אליפות ה-WWE[3] | 12:10 |
| 6 | ג'ון סינה ניצח את CM פאנק, ג'ון מוריסון, R-טרות', רנדי אורטון ושיימוס | קרב תא ההדחות אשר קבע את הטוען לכתר לאליפות ה-WWE ברסלמניה 27[4] | 33:12 |
| (א) - מתייחס למתאבק/מתאבקים שהגיעו לקרב כאלוף/אלופים D - מציין שהקרב היה קרב חושך (קרב שלא שודר בטלוויזיה) | |||
קרב תא ההדחות (סמאקדאון)
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מספר הדחה | מתאבק | מספר כניסה | הודח על ידי | שיטת ההדחה | זמן |
|---|---|---|---|---|---|
| 1 | וייד בארט | 3 | ביג שואו | הצמדה | 18:48 |
| 2 | ביג שואו | 6 | קיין | הצמדה | 20:54 |
| 3 | דרו מקינטייר | 5 | קיין | הצמדה | 21:09 |
| 4 | קיין | 4 | אדג' | הצמדה | 22:50 |
| 5 | ריי מיסטריו | 2 | אדג' | הצמדה | 31:30 |
| זוכה | אדג' (א) | 1 | - | ||
קרב תא ההדחות (Raw)
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מספר הדחה | מתאבק | מספר כניסה | הודח על ידי | שיטת ההדחה | זמן |
|---|---|---|---|---|---|
| 1 | R-טרות' | 5 | שיימוס | הצמדה | 17:31 |
| 2 | רנדי אורטון | 3 | CM פאנק | הצמדה | 21:33 |
| 3 | שיימוס | 1 | ג'ון מוריסון | הצמדה | 25:16 |
| 4 | ג'ון מוריסון | 2 | CM פאנק | הצמדה | 32:50 |
| 5 | CM פאנק | 6 | ג'ון סינה | הצמדה | 33:12 |
| זוכה | ג'ון סינה | 4 | - | ||
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של תא ההדחות
תא ההדחות, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
