תאוריית יחסי אובייקט
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. רק חלק מהתאוריה מופיעה בערך. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. רק חלק מהתאוריה מופיעה בערך. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
תאוריית יחסי אובייקט היא תאוריה פסיכודינמית בפסיכותרפיה המציגה את תהליך התפתחות הנפש של הילד בהקשר ליחסיו עם אנשים אחרים והסביבה. המונח "אובייקט" מתייחס הן לבני אדם אמיתיים המקיפים את הילד, והן לדמויות מופנמות של אחרים. על פי התאוריה, יחסי האובייקט של הילד מעוצבים לראשונה אל מול יחסי הגומלין עם המטפלים העיקריים שלו כתינוק, לרוב האם והאב. יחסים אלו יוצרים תבניות של יחסים המשפיעות על האופן בו אדם יכול לתפוס מערכות יחסים בהמשך חייו.
תאוריית יחסי אובייקט היא אחת התאוריות שהתפתחו מתוך התאוריה הפסיכואנליטית. למרות שהתאוריה הפסיכואנליטית מוכרת בפסיכולוגיה הפופולרית, מופנית כלפיה ביקורת לא מעטה. יש הטוענים כי היא אינה מבוססת מדעית,[1] ואף יכולה להיחשב לפסאודו־מדע.[2] קיימת גם ביקורת על האפקטיביות הנמוכה של הטיפול הפסיכואנליטי.[3][4]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]את המונח יחסי אובייקט טבע רונלד פיירברן בשנת 1952, אך הרעיונות שעיצבו את מונח זה החלו כבר בשנת 1917. לפני תאוריה זו הייתה דומיננטית התאוריה של זיגמונד פרויד, שעסקה בדחפים מיניים ותוקפניים כמניעים מרכזיים בהתפתחות האדם. לעומתו, התאורטיקנים האנגלים שפיתחו את תאוריית יחסי האובייקט, הדגישו את נושא הצורך ליצור קשר כמרכזי ביותר בהתפתחות האדם.
תאוריה זו יוצאת מתוך התאוריה של מלאני קליין שבראשית דרכה ראתה עצמה כממשיכת דרכו של פרויד ורק בהמשך עבודתה הבינה כי יצרה דרך חדשה השונה באופן מהותי ממשנתו של פרויד.
רעיונות מרכזיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת ההתפתחות תינוקות תופסים את הסובבים אותם על פי השימושים והתפקידים השונים שהם ממלאים עבורם, ולכן הם נקראים "אובייקט חלקי". השד המאכיל את התינוק נתפס כ"שד הטוב", ואילו התינוק הרעב שאינו מוצא מענה לצרכיו מפתח יחסים עם ה"שד הרע". לאחר התנסויות חוזרות ונשנות, נוצרים אצל התינוק אובייקטים מופנמים שהם ביטוי לתבניות של מערכות יחסים שחווה באופן סובייקטיבי. סביבה "טובה דיה" מאפשרת איחוד של האובייקטים החלקיים לכדי הפנמת אובייקט שלם. יכולת זו תלויה באפשרות לקבל מצבים דו משמעיים בהם השד הטוב והשד הרע הם למעשה חלקים שונים באותה האם.
עם זאת, ייתכן שהשד הטוב והרע מיוצגים בידי אובייקטים שונים. דבר זה ישפיע על הילד בהתמודדות עם כל "שד" וכך פיתוח שונה של ההתנהגות שלו בסיטואציה מסוימת. גם תאורטיקנים שונים קישרו בין רעיון הפיצול של השד ה"טוב" וה"רע" לבין תופעות שונות בהתנהגות והתנהלות אנשים ביומיום. פטריק קייסמנט, למשל, קישר זאת להבדלים הקיימים לעיתים בהתנהלותם של שני הורים בסוגיות הקשורות לגידול ילדים - הוא טען כי כאשר ילד מגלה שהוא מסוגל לתמרן את אחד מהוריו כדי להשיג את מבוקשו, בעוד שההורה השני מנסה להציב לו גבולות, ישנה סבירות רבה כי ינצל את המצב כדי לכופף את הכללים הנהוגים בבית.[5]
טיפול על פי התאוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טיפול פסיכולוגי על פי גישת יחסי האובייקט, הוא לרוב טיפול פסיכואנליטי קלאסי. פסיכולוגים רבים המטפלים בגישה הפסיכואנליטית משתמשים באופן טבעי ברעיונות מתוך תאוריית יחסי האובייקט. כך, למשל, נעשה שימוש בתופעת ההעברה ביחסי מטפל-מטופל, בהנחה שהם מייצגים את יחסי האובייקט המופנמים של המטופל, שהתקיימו גם בילדותו עם הוריו. למעשה, המטפלים בגישה זו טוענים כי הטיפול הוא שחזור מלא של יחסי האובייקט המוקדמים שהופנמו אצל המטופל, ובמהלך הטיפול מזוהים דפוסים אלו, מועלות פרשנויות, ובהמשך נוצרת תובנה ומתחיל תהליך השינוי. בטיפול חווה המטופל תיקון ליחסי האובייקט השליליים המופנמים אצלו, ומתבסס דפוס היקשרות חדש. לשם כך נדרש המטפל בגישה זו להוות דמות אמפתית, מקבלת ואקטיבית, ולתפקד למעשה כהורה מיטיב ("שד טוב"). לפיכך, תומכי הגישה טוענים כי היא מתאימה לטיפול במצוקות נפשיות מסוגים רבים, ואף בהפרעות אישיות קשות.
דוגמה לתהליך טיפולי על פי התאוריה: מטופל שחווה דחייה מהוריו בינקותו ובעקבות זאת הפנים יחסי אובייקט שליליים ("אנשים לא אוהבים אותי"), ישחזר יחסים אלו במהלך הטיפול בתהליך הנקרא העברה (יתנהג בדרכים המביעות את התחושה שלו ש"המטפל לא אוהב אותי", למשל דיכאון ופאסיביות או התנגדות ודחייה כלפי המטפל). אך להפתעתו, בטיפול הוא ייתקל בחווייה מתקנת של אמפתיה, קבלה וחום תמידיים ועקביים מהמטפל. בעקבות פרשנויות ותובנות שיתקיימו תוך כדי התהליכים האלו - ייווצר שינוי בדפוס יחסי האובייקט המופנמים שלו, והם ייעשו חיוביים יותר.
תאורטיקנים מרכזיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אובייקט מעבר
- מרחב פוטנציאלי
- החזקה
- תהליך הספרציה-אינדיבידואציה
- תאוריית ההתקשרות של ג'ון בולבי
- יחד (פסיכודינמיקה)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תאוריית יחסי אובייקט, באתר "בטיפולנט"
- אורנה אפק, לא רק צרכים נרקיסיסטיים: חשיבותם של יחסי אובייקט לבניית העצמי, באתר פסיכולוגיה עברית, 10 ביולי 2011
- תומר דפנה בר-אילן, העברה בין דורית לפי תיאורית יחסי אובייקט - יהודית הראל ורעיה אבימאיר, באתר פסיכולוגיה עברית, 9 במרץ 2003
יחסי אוביקט (פסיכואנליזה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Frederick Crews, The Verdict on Freud, Psychological Science 7, 1996-03, עמ' 63–68 doi: 10.1111/j.1467-9280.1996.tb00331.x
- ^ Mario Bunge, The philosophy behind pseudoscience, Skeptical Inquirer, 2006, עמ' 29-37
- ^ Evan Mayo-Wilson et al, Psychological and pharmacological interventions for social anxiety disorder in adults: a systematic review and network meta-analysis, The Lancet Psychiatry 1, 2014-10, עמ' 368–376 doi: 10.1016/S2215-0366(14)70329-3
- ^ Xinyu Zhou et al, Comparative efficacy and acceptability of psychotherapies for depression in children and adolescents: A systematic review and network meta-analysis, World Psychiatry 14, 2015-06, עמ' 207–222 doi: 10.1002/wps.20217
- ^ Casement, Patrick, Further Learning from the Patient, London: Routledge, 1997, p. 114
