תבחין מטלית
 | |
| תחום |
רפואת עור  |
|---|---|
| מיקום אנטומי |
עור |
| קישורים ומאגרי מידע | |
| MeSH | D010328 |
  | |
תבחין מטלית היא שיטת אבחון המשמשת כדי לקבוע אילו חומרים ספציפיים גורמים לדלקת אלרגית בעור המטופל.
תבחין מטלית מסייע לזהות אילו חומרים עשויים לגרום לתגובה אלרגית מאוחרת במטופל, ועשוי לזהות אלרגנים שאינם מזוהים על ידי בדיקות דם או בדיקת דקירה בעור. הוא נועד לייצר תגובה אלרגית מקומית על אזור קטן בגבו של המטופל, שם הודבקו הכימיקלים המדוללים.
הכימיקלים הכלולים בערכת בדיקת המדבקה הם הגורמים לכ-85–90 אחוז מהאקזמה האלרגית במגע וכוללים כימיקלים הנמצאים בחומרים כגון ניקל, גומי, עור, פורמלין, לנולין, שמני בישום, קוסמטיקה, צבע לשיער, תרופות, מזון, משקאות, חומר משמר ותוספים אחרים.
מנגנון הבדיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תבחין מטלית מסתמך על העיקרון של תגובת רגישות יתר מסוג IV.
השפעה אלרגית נגרמת מרגישות יתר. כאשר העור נחשף לאלרגן, התאים מציגי האנטיגן (APCs) – הידועים גם בשם תא דנדריטי – מבצעים פגוציטוזיס של החומר, מפרקים אותו לרכיבים קטנים יותר, ובאמצעות מערך חלבוני ה-MHC סוג II, אשר ממקמים את האנטיגנים שהם לוכדים על-גבי ממברנת תאי הגוף. לאחר מכן ה-APC עובר לבלוטת לימפה, שם הוא מציג את האנטיגן לתאי T ובאמצעות סיגנל מעורר נוסף הניתן על ידי התא מציג-האנטיגן, הם עוברים שפעול ומסוגלים להתרבות ולגייס מגוון של תאים ומולקולות לתגובה חיסונית כנגד האנטיגן.
כאשר העור נחשף שוב לאנטיגן, תאי הזיכרון T בעור מזהים את האנטיגן ומייצרים ציטוקינים (תקשורת בין תאים), הגורמים לתאי T נוספים לנדוד בכלי הדם, ולגרום דלקת בעור, גירוד, ואת הפריחה האופיינית של גרב מגע (אקזמה)[1]. בדרך כלל, לוקח 2–4 ימים לפתח תגובה בתבחין מטלית.
תהליך הבדיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדיקת המטלית נערכת בשלשה מפגשים עיקריים, של בין חצי שעה לשעתיים.
ביצוע הבדיקה הראשונה אורך בפועל כחצי שעה, כמויות זעירות של 25 עד 150 חומרים (אלרגנים) בתאי פלסטיק מרובעים בודדים או אלומיניום עגול מודבקים בדרך כלל בשטח הגב העליון, ולעיתים על זרוע היד. בסרט דביק רפואי היפואלרגני מיוחד. על המדבקות להישאר במקומן ללא הפרעה למשך 48 שעות לפחות. פעילות גופנית נמרצת או מתיחות עלולות לשבש את הבדיקה. בפגישה השנייה, בדרך כלל, 48 שעות מאוחר יותר, מוסרים המדבקות. ומסמנים על הגב מסומן בטוש מתאים בלתי מחיק סימונים לזיהוי אתרי הבדיקה, ונעשית קריאה ראשונית. סימנים אלה חייבים להיות ברורים בפגישה השלישית, בדרך כלל 24–48 שעות מאוחר יותר (72–96 שעות לאחר הביצוע). במקרים מסוימים, מתבקשת פגישה נוספת לאחר 7 ימים[2], או המשך מעקב על ידי צילום המקום בבית, במיוחד אם נבדקה אלרגיה למתכת מיוחדת.
בתקופת הבדיקה אסור לחשוף את העור למים כדי למנוע מהאלרגנים להישטף. אם המטופל נוטל תרופות שמונעות או מפחיתות את התגובה החיסונית, התוצאות עלולות להיות לא נכונות. חשוב גם לוודא כי בנקודות המגע של המדבקות אין גירוי פעיל (כמו אקזמה וכדומה), למנוע כישלון לתוצאות הבדיקה.
במדינות שונות ובגילאים שונים יכולים להיות הבדלים בין האלרגנים העיקריים הנבדקים, לפי מחקר של הגורמים העיקריים לאלרגיה.
השלבים בתבחין המטלית:
-
הדבקת מדבקות הבדיקה (במפגש הראשוו) -
סימון המקומות שנבדקו (במפגש השני) -
אחרי 72 שעות (במפגש השלישי)
תוצאות הבדיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רופא העור או רופא אמונולוג ימלא טופס רישום בפגישות השנייה והשלישית (בדרך כלל לאחר 48 שעות ולאחר-72/96 שעות). ובו התוצאה עבור כל נקודת בדיקה. מערכת אחת בשימוש היא כדלקמן:
- שלילי (-)
- תגובה מגרה (IR)
- תגובה לא חד משמעית (+/-)
- חיובי חלש (+)
- חיובי חזק (++)
- תגובה קיצונית (+++)
שלילי: עור נקי. תגובה מגרה: כוללות חררה (פריחה מזיעה), פוסטולות זקיקים ותגובות דמויות כוויה. תגובה לא ברורה: כשקיים שטח ורוד מתחת לתא הבדיקה. תוצאות חיוביות חלשות: הן סימנים ורודים או אדומים מוגבהים מעט, בדרך כלל עם שלפוחית עדינה. תוצאות חיוביות חזקות: קיום שלפוחיות קטנות מלאות בנוזל (papulovesicles). ותגובות קיצוניות: כשישנה אדמומיות מתפשטת, גירוד חמור או שלפוחיות.
לאחר סיום הבדיקה, יש לקבוע את הרלוונטיות לחשיפה לאלרגן החיובי, והיא מדורגת בכמה רמות: וודאית, סבירה, אפשרית, עבר, או לא ידוע. כדי שלאלרגן תהיה רלוונטיות מובהקת, יש צורך לבדוק - בנוסף לאלרגן הבדיקה - גם את המוצר הספציפי שהמטופל נחשף אליו ונחשד כגורם האלרגי. פירוש התוצאות דורש ניסיון רב והכשרה[2].
תוצאת תבחין מטלית חיובית עשויה לעיתים שלא להסביר את בעיית העור הנוכחית, שכן הבדיקה רק מצביעה על כך שהאדם אלרגי לכימיקל מסוים. והרלוונטיות, אם כן, צריכה להיקבע על ידי קביעת קשר סיבתי בין הבדיקה החיובית לבין האקזמה. וזה יתרחש לאחר שהמטופל נמנע מחשיפה לכימיקל הנחשד כגורם, ולאחר אבחנה כי מניעת החשיפה לכימיקל יצר שיפור או ריפוי מוחלט בשטח הנגוע. תוצאה זו מתרחשת בדרך כלל בתוך ארבעה עד שישה שבועות לאחר הפסקת החשיפה לכימיקל.
אם כל בדיקות המטלית שליליות, התגובה האלרגית כנראה אינה נובעת מתגובה אלרגית למגע. ייתכן, עם זאת, כי החולה לא נבדק עבור כימיקלים נוספים שיכולים לייצר תגובות אלרגיות במקרים נדירים. אם החשד גבוה למרות בדיקת מטלית שליליות, ייתכן שיהיה צורך בבדיקה נוספת.
אלרגנים נפוצים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האלרגנים המובילים בשנים 2005–2006 היו: ניקל סולפט (19.0%), בלסם פרו (אנ'), (11.9%), תערובת חומרי ריח (11.5%), קווטרניום-15 (אנ') (10.3%), נאומיצין (אנ') (10.0%), בציטרסין (אנ') (9.2%), פורמלדהיד (9.0%), קובלט כלוריד (8.4%), חומר משמר מסוג פנוקסי-אתנול (אנ') (5.8%), פנילאנדיאמין-P (אנ') (5.0%), אשלגן דיכרומט (4.8%), תערובת קרבוקסילט (3.9%), תירם דיסולפיד (אנ') (3.9%), אוריאה דיאזולידיניל (אנ') (3.7%) וברונופול (אנ')(3.4%).
האלרגן השכיח ביותר שתועד במחקרים רבים ברחבי העולם הוא ניקל. אלרגיה לניקל נפוצה יותר בקרב נשים צעירות והיא קשורה במיוחד לפירסינג באוזניים או לשעון, חגורה, רוכסן או תכשיט המכילים ניקל. אלרגנים נפוצים אחרים נסקרים בצפון אמריקה על ידי "המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי בצפון אמריקה" (NACDG)[3].
אלרגיה למזון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רופאי עור עשויים להפנות מטופל עם חשד לאלרגיה למזון לביצוע תבחין מטלית. מזונות המזוהים על ידי בדיקות דם או בדיקת דקירה בעור אינם בהכרח חופפים למזונות המזוהים על ידי בדיקת טלאי.
תוספי מזון וחומרי טעם מסוימים עלולים לגרום לתגובות אלרגיות סביב ובתוך הפה, סביב פי הטבעת והפות כאשר אלרגנים למזון יוצאים מהגוף, או לגרום לפריחה נרחבת על העור. אלרגנים כגון ניקל, בלסם פרו, פרבנים, סודיום בנזואט או סינאמאלדהיד עלולים לגרום לפריחה בעור.
מזונות הגורמים לסרפדת או אנפילקסיס (כגון בוטנים) גורמים לתגובת רגישות יתר מסוג I שבה החלק של מולקולת המזון מזוהה ישירות על ידי תאים הקרובים לעור, הנקראים תאי פיטום. על פני השטח של תאי פיטום יש נוגדנים הנקראים אימונוגלובולין-E (אנ') אשר פועלים כקולטנים, וכשהם מזהים את האלרגן, הם משחררים את תכולתו, וגורמים לתגובה אלרגית מיידית. תגובות מסוג I כמו אנפילקסיס הן מיידיות ואין צורך להמתין להופעתם מספר ימים[4].
במחקר שנערך בקרב חולים עם סרפדת שנבדקו באמצעות מטלית, אלו שנמצאו אלרגיים ונמנעו מכל מגע עם האלרגן המזיק להם, כולל שינוי תזונה, הפסיקו לקבל סרפדת. וכששבו לאכול את האלרגן המזיק סבלו מהישנות של המחלה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "דלקת עור ממגע" ד"ר מיכל סלומון
- הוראות לבדיקת תבחין מטלית באתר קופת חולים כללית
- תבחין מטלית - בדיקת אלרגייה, באתר DermNet
- כיצד תבחין אם מדובר בעור רגיש או באלרגיה מאמר מד"ר יוסי טייב, רופא עור ומרצה לדרמטולוגיה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "אטופיק דרמטיטיס (אקזמה)", בספריית המושגים הרפואיים של לקטורי-מדיקל
- ^ 1 2 ביצוע נכון של תבחיני מטלית באתר "רפואת אורחות חיים" שע"י איגוד רופאי המשפחה בישראל
- ^ מחקר של המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי בצפון אמריקה, על האלרגים הנבדקים בתבחין מטלית באנגלית
- ^ אבחון אלרגיה למזון באתר עמותת יהל העמותה לאלרגיות מזון