תבליט לכיש הוא תבליט אשורי המציג את המצור והנצחון האשורי על לכיש היהודית במסגרת מסע סנחריב בלבנט ב־701 לפנה"ס.
התבליט נוצר בין השנים 681–700 לפנה"ס כקישוט בארמון הדרום־מערבי של המלך סנחריב בנינוה הבירה. הוא נמצא כיום במוזיאון הבריטי בלונדון.[1] חדר הארמון שבו התגלה התבליט בשנים 1845–1847, שממדיו 12×5.1 מטרים, היה מכוסה במלואו בתבליט לכיש.
התבליט התגלה על ידי הארכאולוג וההיסטוריון הבריטי אוסטן הנרי לייארד בחפירות בשנים 1845–1847. בהתייחסו לכיתוב מעל דמותו היושבת של סנחריב, ניתח לייארד את הסצנה המתוארת בתבליט והגיע למסקנה שהוא מתאר את כיבוש העיר לכיש בידי סנחריב. לדבריו, "סדרת תבליטים מעניינת מאוד זו הכילה, יתר על כן, ייצוג ללא ספק של מלך, עיר ועם, שאת שמותיהם אנחנו מכירים, ואירוע המתואר בכתובי הקודש".[2]
מעל סצנה אחת בתבליט מופיעה כתובת; בסצנה המלך יושב על כס, רגליו על הדום, ומפקדי צבא עומדים לפניו, כנראה מתארים את השלל מלכיש.[3] תוכן הכתובת הוא (בתעתיק לאותיות לטיניות, כולל שומרוגרמות באותיות גדולות):[4]
md30-PAP.MEŠ SU MAN ŠÚ MAN KUR aš-šur
ina GIŠ.GU.ZA né-me-di ú-šib-ma
šal-la-at URU.la-ki-su
ma-ḫa-ar-šu e-ti-iq
משמעות הכתובת היא: ”סנחריב, מלך העולם, מלך אשור, ישב בכס, ושלל לכיש עובר לפניו”.[4]
האירועים סביב כיבוש לכיש מתועדים במספר מקורות מהמאה ה-8 לפנה"ס; בתנ"ך, במנסרות אשוריות בכתב יתדות ובחפירות הארכאולוגיות בתל לכיש.[5] כיבוש ערי ממלכת יהודה בידי סנחריב, ללא בירתה ירושלים, מוזכרים במקרא, בספר מלכים, בספר דברי הימים ובספר ישעיהו.
אַחַר זֶה שָׁלַח סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עֲבָדָיו יְרוּשָׁלַיְמָה וְהוּא עַל לָכִישׁ וְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ עִמּוֹ עַל יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְעַל כָּל יְהוּדָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם
במנסרת סנחריב נטען כי סנחריב השמיד 46 ערים מבוצרות ועיירות ביהודה ולקח שבויים. הוא גם טען שהוא שם מצור על המלך חזקיהו בירושלים "כמו ציפור בכלוב". ההיסטוריון לסטר גראב וחוקרים אחרים רואים כיום את העיר המוצגת בתבליט לכיש כירושלים. הם מציינים כי מכיוון שירושלים לא נכבשה על ידי האשורים, האמן מנינוה שגילף את התבליט "הוסיף פשוט את שם העיר לקיטסו [=לכיש] במקומה".[דרוש מקור] חוקרים אחרים סבורים כי המצור על ירושלים אינו מתואר בתבליט לכיש מכיוון שירושלים לבסוף לא נכבשה. גודל התבליט ומיקומו בחדר המרכזי בארמון, מעיד על החשיבות שנתן לקרב זה והניצחון על יהודה.[6][7]